הרבנית רונית שיינפלד - "לא איבדתי את השם" - שיעור חובה.

"בדמייך חיי" - טור חדש

 בס"ד

מידי פעם אני נתקלת בשאלה הזאת. מידי פעם אני מרגישה שיש כאלה שמביטים בי מהצד ופותחים עלי זוג עיניים שואלות, זוג עיניים תוהות. כאלה שרוצים לשאול רק שאלה אחת. רק משהו אחד שמציק להם. כאילו הם עומדים עכשיו בתור לבית המרקחת ויש להם רק שאלה אחת קטנה לשאול את הרוקח.

מידי פעם אני נתקלת בזוג עיניים פעורות שמבקשות לדעת, מבקשות להבין איך זה שאני לא יכולה להיות דתיה "נורמלית".

כל פעם השאלה הזאת מפתיעה אותי מחדש. מעוררת אותי לחיוך גדול. מעוררת אותי לשמחה שמתרחבת אי שם בתוך הלב. מעוררת אותי להבין שזכיתי לחצות את הקווים למקום שלא רואים בו את הגבול.

אני לא מצליחה להבין מאיפה השאלה הזאת מגיעה. מה השורש שלה. איך יש מישהו בעולם הזה שחושב שיש כזה דבר יהודי "נורמלי". שיש כזה דבר שנקרא סרגל מדידה שבודק אותך לפי סטנדרטים מסויימים.

אם נתבונן על הרגע שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת", נוכל להבין שהמילה "נורמלי" זה היפך היהדות. זה הדבר שהכי רחוק מלהיות צפוי ושגרתי.

באותו הרגע שאברהם אבינו אמר לבורא עולם "הנני", הוא למעשה לימד אותנו שאי אפשר לעבוד אותו יתברך מהשעה 08:00 בבוקר ועד השעה 17:00 אחה"צ, עם תנאים סוציאלים וחסכון קטן לפנסיה צוברת.

באותו הרגע שאברהם אבינו נכנס לכבשן האש הוא הראה לנו שאי אפשר לעבוד את השם יתברך מבלי לתת מעצמך קצת יותר. מבלי לחיות על קידוש השם, מבלי לנגב את הדמעות.

באותו הרגע שאברהם אבינו עמד מהעבר האחד כנגד כל העולם שנמצא מהעבר השני, הוא הסביר לנו, שאי אפשר להיות עבד שלו מבלי לקבל בזיונות. מבלי שיעליבו אותך, מבלי שיראו בך כמוקצה מחמת מיאוס. מבלי שיצעקו לך שאתה חי על חשבון המדינה.

באותו הרגע שאברהם אבינו קיים את הציווי של הקדוש ברוך הוא שאמר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך", הוא נתן לנו שיעור בלהיות יהודי שמוסר את הנפש. בלהיות יהודי שלא מתייאש. בלהיות יהודי שלוקח את כל הרצונות שלו ואורז אותם בתוך קופסא מזהב ונותן את כולם למי שאמר והיה העולם.

באותו הרגע שאברהם אבינו ישב בפתח האוהל, וביקש להכניס אורחים, הוא נתן לנו שיעור בנתינת כל הכוחות שלך לקיים את המצוות. בתשוקה הבלתי נגמרת לקיים את הציווי האלוקי.

באותו הרגע שעם ישראל עמד מול ים סוף וצעק אל השם, הם נתנו לנו שיעור בתפילה. שיעור בצעקה. שיעור בקריאה שאף פעם לא נפסקת למלך העולם. בקריאה למלך חי וקיים.

באותו הרגע שעם ישראל נכנס לתוך המים הקרים, לתוך המים שהגיעו להם עד נפש, הם נתנו לכולנו שיעור באמונה. שיעור בעיוורון. שיעור שכולו עוסק באהבה.

באותו הרגע שעם ישראל יצא ממצריים הם נתנו לכולנו שיעור בהתגברות על הפחד. בהתגברות על הדאגות. בהתגברות על כל החששות כולם. הם נתנו לנו שיעור שקוראים לו יציאת מצרים.

חג הפסח מלמד אותנו שיהודי צריך להיות מעל הטבע. מעל השכל. מעל הנורמל. חג הפסח מלמד אותנו שרק יהודי שחולה אהבה יוצא למדבר. יוצא אל הלא נודע. רק יהודי שיצא מאברהם אבינו משאיר מאחוריו את ההרגלים, ואת הבטחון במה שמוכר. רק יהודי משאיר במצרים את כל הקבעון המחשבתי ויוצא אל דרך שנקראת "בדמייך חיי".