סיאנסים בצבא - HD אמיתי ומפחיד!!!!

כוחה של תפילה

בס"ד


הסוד של פרשת השבוע, פרשת תולדות: התפילה

יצחק ורבקה לא יכלו להביא ילדים לעולם. הם היו עקרים במלוא מובן המילה. 

מצד הטבע וההגיון לא היה סיכוי שיצחק ורבקה יעמידו תולדות, לא היה סיכוי שיעמידו דור המשך.

הם ידעו שאסור להתייאש והינם צריכים לתפילה חזקה מאוד. תפילה שתשנה את הטבע ממש.

ה"נתיבות שלום", כותב שבתפילתו של יצחק הוא פתח פתח לכל יהודי שאם הוא מתאמץ וחותר 

הקב"ה פותח לו את כל השערים והפתחים.

כיוון שיהודי הוא חלק אלוק ממעל יש בכוחו תקיפות עילאית להפציר ולהתעצם בתפילה 

עד שיתעוררו רחמיו של מלך מלכי המלכים.

                                                                         

עד מתי?

בס"ד


אני כועסת !!!!!!!!!!


קמתי בבוקר ושאלתי את עצמי כיצד ייתכן שהמדינה שלנו משחררת רוצחים עם דם על הידיים

משחחרת חלאות אדם בעוד גופותיהם של הנרצחים הקדושים עדיין חמות באדמה ?????????

בעודי שותה את הקפה של הבוקר תהיתי איך מקבלי ההחלטות ישנים בלילה? האם הם מנשקים את ילדיהם באותו הפה שחורש רע לעם ישראל? האם הם מחבקים את הנכדים שלהם באותם הידיים שחותמות על הסכמים שמטרתם להביא כליון עלינו?

בעודי נסערת כל כך מצאתי שהמדינה האווילית שלנו חתמה הסכם עם הותיקן למסור לידיהם את קבר דוד המלך! כן כן קבר דוד המלך!

עד מתי בורא עולם רשעים יעלוזו?

דמעות, דמעות, דמעות, אבא שלנו, שמע קולנו מלך מלכי המלכים ותגאל אותנו מהרה ברחמים !

מוות קליני לאה חיה פולקובסקי

הפרשת חלה - לא לוותר על המצווה היקרה !

בס"ד

בנות יקרות - אל תוותרו על המצווה היקרה של הפרשת חלה. מצווה שבה אתן מורידות לביתכן את השכינה הקדושה !



לכל הבנות שמתקשרות וכותבות, כפי שהבטחתי להלן רשימת החומרים הדרושים, וכמה טיפים להצלחה....

חומרים:
2 קילו קמח.

100 ג"ר שמרים.

6-7 כפות סוכר.

2 כפות מלח.

מים לפי הצורך (בערך 7 כוסות להוסיף בהדרגה).

1/2 כוס שמן, להוסיף בסוף לאיחוד של כל החומרים.

טיפ: לא להוסיף ביצה !

לפי מרן עובדיה יוסף זיע"א, יש להפריש מעל 1,560 ק"ג,.

לזכור ששעת הלישה הינה שעת רצון ויש להרבות בתפילה ובתחנונים לבורא עולם.

לאחר הלישה, טוב להדליק נרות לצדיקים ולהמתין כשעה עד לתפיחה.


לאחר התפיחה יש לומר:

הריני באה לקיים מצוות הפרשת חלה לתקן שורשה במקום עליון, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.

לומר פעמיים:

 ויהי נועם ה` אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (לומר פעמיים).

תפילה ובקשה:

יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שבזכות מצווה זו ובזכות הפרשת החתרומה יתוקן עוון חוה אם כל חי שסיבבה מיתה לאדם הראשון שהוא עיסתו של עולם ובזכות מצווה זו תבטל המוות מן הועלם ותמחה דמעה מעל כל פנים ותשלח ברכה בבתינו. אמן כן יהיה רצון. וכן יהי רצון מלפניך שתברך עיסתנו כמו ששלחת ברכה בעיסות אימותינו, שרה, רבקה, רחל ולאה ויקויים בנו הפסוק "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך" אמן כן יהי רצון.

ברוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדּשָׁנוּ בּמִצְוֹתָיו וצִוָּנוּ להַפְרִישׁ חַלָּה מן העיסה

להוציא חתיכה מהבצק ולומר בקול (לשים לב שמברכים לפני שמוציאים מהבצק)

 הֲרֵי זוֹ חַלָּה

לומר לאחר הפרשת חלה:  

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁמִּצְוַת הַפְרָשַׁת חַלָּה תֵּחָשֵׁב לִי כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ, וְתֵחָשֵׁב הֲרָמַת הַחַלָּה שֶׁאֲנִי מְרִימָה כְּמוֹ הַקָּרְבָּן שֶׁהֻקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְתִתְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּכְמוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיְתָה הַחַלָּה נְתוּנָה לְכֹהֵן וְהָיְתָה זוֹ לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת, כָּךְ תִּהְיֶה הַפְרָשָׁה זוֹ לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתַי, וְאָז אֶהְיֶה כְּאִלּוּ נוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ נְקִיָּה מֵחֵטְא וְעָווֹן וְאוּכַל לְקַיֵּם מִצְוַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ וְהַיָּמִים הַטּוֹבִים עִם בַּעְלִי (וִילָדֵינוּ), לִהְיוֹת נִזּוֹנִים מִקְּדֻשַּׁת הַיָּמִים הָאֵלֶּה. וּבִזְכוּת מִצְוַת חַלָּה יִהְיוּ יְלָדֵינוּ נִזּוֹנִים תָּמִיד מִיָּדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו וּבְרֹב אַהֲבָה.

וּתְקַבֵּל מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ נָתַתִּי מַעֲשֵׂר. וּכְשֵׁם שֶׁהִנְנִי מְקַיֶּמֶת מִצְוַת חַלָּה בְּכָל לִבִּי, כָּךְ יִתְעוֹרְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁמְרֵנִי מִצַּעַר וּמִמַּכְאוֹבִים כָּל הַיָּמִים. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.  תפילה על הגאולה:

יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם שתרחם על כל איש ואישה ,קטן או גדול יחיד או רבים מעמך ישראל אשר הם שרויים בצער ,אנא ה` , תצילם מצרתם , ברכם מברכותיך, החזירם בתשובה שלמה ותגאלנו גאולה שלמה למען שמך,

כמו שכתוב :" והיה ה` למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה` אחד ושמו אחד".

יש סגולה לומר את "נשמת כל חי".

לאחר מכן, יש לשרוף על הגז (ולא בתנור) את החתיכה (כשהיא מונחת בנייר כסף) עד להשחרה מלאה.

לשטופ ידיים היטב שלא ישארו חלקי בצק על הידיים מאחר והן אמורות להיות כתרומה לכהן.

להכניס ל 2 שקיות ולזרוק לאשפה.

ניתן לשמור על חתיכת ההפרשה כסגולה לשמירה מפחדים.

בהצלחה !

ערב הפרשת חלה שהעברתי בבית הקשיש ביבנה

ערב הפרשת חלה שהעברתי בראשל"צ

השם ימלא משאלות לבכן לטובה וברכה !

להזמנות / שאלות - 0504007234

שלכן למען שמו באהבה,

רונית

התמונות שבאלבום

התמונות שבאלבום

רוי יצא לחופשה מהצבא, וניכר שהוא לא טעם אוכל של אמא בשבועות האחרונים. תוך כדי נסיעה שמתי לב שאת ראשו מעטרת כיפה לבנה של בתי מלון

רונית שיינפלד / הידברות סופשבוע - מוסף שישבת

תחנת הרכבת בלוד היתה עמוסה לעייפה, ראשו בצבץ לעברי מתוך ערימת החיילים שחיכו בתחנה. זיהיתי אותו מיד. בכל זאת, 19 שנה אני מגדלת אותו בצמוד אלי. המדים שלגופו היו גדולים עליו, וניכר שהוא לא טעם אוכל של אמא בשבועות האחרונים.   רוי נכנס לרכב, נותן לי חיבוק גדול-גדול שמרגיש לי געגוע של שבועיים שלמים בתוך המדבר, רחוק מטעם של בית וחמימות. רחוק מנשיקת לילה טוב. רחוק בכלל.   שמתי לב תוך כדי נסיעה כי את ראשו מעטרת כיפה. כיפה לבנה. מאותו סוג שמחלקים בארוחת ערב שבת בבית מלון, כיפה שאין לי מושג מהיכן הוא קיבל אותה.   בחרתי שלא לומר מילה, לא יודעת אם זו גחמה של רגע, או תוצר של מפגש אקראי עם צדיקים שעצרו אותו כדי להניח לו תפילין. ארשת של התרגשות היתה על פניו האדומות, "החלטתי שאני לא מוריד אותה ממני", והצביע לעבר ראשו, "אני מניח תפילין כל יום, אמא", קולו רעד "מתפלל שלוש תפילות ביום ומרגיש שהשם איתי".   הרגשתי מחנק. כמה שנים חיכיתי לרגע הזה, כמה שנים של תפילות בדמעות. כמה שנים של חלות מתוקות נאפו כדי שאזכה ליום הזה, ועכשיו כשהיום הזה הגיע נאלמתי דום. "אני רוצה לחזור בתשובה", ירה לעברי, ולא הייתי בטוחה שהוא מודע למה שהוא אומר.   הדרך הביתה עברה על שנינו בהרהורים, "אתה מבין מה זה אומר, בן?" שאלתי בלי להמתין לתשובה "זה לא פשוט לחזור בתשובה בעולם הזה שאנו חיים בו, זה מורכב מאוד".   רוי נע בחוסר נוחות בכיסאו, ניכר היה שהוא מרגיש החלטי מאד בדרכו החדשה "אני מרגיש חזק, אמא. יש כאלה שכל הזמן מנסים ללעוג לי ולהוכיח לי כמה שאני טועה, אבל יש גם כאלה שהם בצד שלי ושואלים הרבה שאלות. מה שלא יהיה, אף אחד לא ישבור אותי".   הייתי בטוחה שאני מכירה את הבן שלי מלפני ולפנים, אך מסתבר שטעיתי. טעיתי בגדול. לא שיערתי בנפשי שהוא כבר החל את ההתמודדות שלו עם הסביבה. לא השכלתי להבחין כמה עוצמות יש בו שכבר בגילו הצעיר הוא מוכן לעמוד קבל עם ועולם, וברחל בתך הקטנה לשים כיפה ולהצהיר "יש בורא לעולם, ואני בוחר בו".   לא ידעתי מה התחולל בליבו של בני שגרם לו להתעורר. בדיוק כמו שאמא שלי לא ידעה מה התחולל בתוכי שעה שקיבלתי על עצמי עול מלכות שמיים. זו דרכו של מלך המלכים להסתיר מאיתנו פיסות מידע ולהחביא אותן אצלו. אם אתעמק במחשבה אגיע למסקנה כי גם אני לא יודעת להניח את האצבע על המנגנון הספציפי שהתעורר אצלי יום אחד, וכנראה שלעולם לא אדע.   הרגשתי שמחה מהולה בפחד לאור הבשורה המרעישה, השמחה היתה מובנת מאליה. ידעתי שאם רוי ישכיל לבחור בדרך של תורה ומצוות, מובטח לו גן עדן כבר בעולם הזה. לחיות חיים תורניים זה לצקת תוכן ומשמעות פנימית לכל ההוויה שלו. מובטחת לו חוויה מרגשת לנצח נצחים.   עם כל השמחה שעלצה בי, משהו ניקר בתוכי ולא הרפה, חשש גדול ששינה צורתו לפחד החל לכרסם כמו תולעת חרוצה. לפחד הזה קוראים דאגה. אני מודאגת כי הייתי שם. אחרי חמש שנים של התחזקות אני יודעת מה צפוי לו בתקופה הקרובה.   כל חוזר בתשובה יודע לספר על מבחני האמונה הקשים, על הניסיונות הבלתי נגמרים שהם מנת חלקם. כל מתעורר בראשית דרכו יצטט בעל פה את מבחני הסיבולת ומבחני העמידות שהיה צריך לעבור כדי להוכיח לעצמו וליוצרו שהוא פה כדי להישאר.   לא יכולתי שלא לתאר בפניו את צעדי הראשונים בעולמו הרוחני והמתוק של השם יתברך. איך פעמים רבות הייתי נושאת את עיני לשמיים ושואלת את בורא עולם כיצד זה ייתכן שדווקא עכשיו כשאני הולכת בדרכו, יותר קשה לי. כיצד זה ייתכן שסוף סוף כשאני משתחררת מהכבלים של חיי ההבל הכל מתבלבל לי.   איך קורה שברגע שהחלטתי לשנות את החיים גיליתי שכל העולם הכריז עליהום נגדי. איך זה אפשרי שכולם ללא יוצא מן הכלל ביום בהיר אחד מתייגים אותי כלא שפויה, כמי שהשתגעה ממש לאחרונה. למה זה פתאום כל החיים שלי מתהפכים כמו גלגל ענק בלונה פארק, ואם לא אחזיק חזק בשתי הידיים פשוט אפול, שלא לומר אתרסק.   סיפרתי לו על הימים שבהם הייתי על סף ייאוש וכמעט זרקתי הכל, אף אחד לא באמת הכין אותי  לכל העבודה המפרכת הזו. לא השכלתי להבין שמלכו של עולם רוצה שאגרד את התחתית ואשב לשיחת צוות עם עצמי בכל יום מחדש ואבין איפה שגיתי.   הודיתי בפניו שאני מפחדת. מפחדת עליו. גלוי וידוע לפני שאין הנחות למי שחוזר בתשובה, אין הקלות במס ואין מבצעי סוף עונה. יש עבודה, והיא עבודת שורש מעמיקה. עבודה שמוציאה ממך את הטוב ביותר ולא תמיד בדרך שתמצא חן בעיניך.   העבודה הזו מכניסה אותך לתוכנית אימונים שבה אתה תזיע ותתאמץ אבל תלמד מהרבנים הטובים ביותר שעברו את אותו הדבר בדיוק. העבודה הזו מקנה לך ערכים ומיומנות שלא תמצא בשום מקום אחר. העבודה הזו תיתן לך אושר ודעת לכל החיים.   תורת השם זה הבית. בית חם שיש בו מקום לכולם. אין מצליחים ואין נכשלים, אין טועים ואין נופלים. הבית הזה פתוח לכל מי שמבקש לחיות אמת, לכל מי שרוצה למלא שליחותו בעולם הזה.   "הדרך לא תמיד תהיה קלה בן, אך רק הטובים ביותר נשארים בה", הישרתי מבט לתוך עיניו, "מדינות שלמות יכולות להילחם, לעשות מעשים הרואיים, לכבוש ארצות, להפיל מדינות, אך הגבורה האמיתית היא ברוח, הגבורה האמיתית היא בלב".   "ישנם אנשים שכל חייהם מחפשים לעשות משהו שישאיר חותם בעולם, להוכיח לכולם כמה כח יש להם, שלא לדבר על השפעה. אותם אנשים לא מבינים שהכי קשה זה לעשות משהו נגד התנועה, נגד החברה, נגד עצמך. לעשות מעשה עבור משהו שהוא נשגב ונעלה ממך".   בטוחני שיבוא היום והוא יבין על מה דיברתי "אחרי שב"ה תעבור את מחנה האימונים בהצלחה, רק אז תרגיש על בשרך את ההארה המדהימה שבעצם הכל כולל הכל נועד כדי לחשל אותך ולהצמיח אותך לתפארת. לאט לאט אתה תבחין שהפכת להיות אדם טוב יותר וכל אלו שלגלגו עליך יבואו לבקש את עצתך. אם תלך עם האמת ללא חת דבר לא יעמוד בפניך. אם לא תוריד את העיניים מהמטרה תראה איך השם יתברך יקיים את הבטחתו מקדמת דנן ויישא אותך על כנפי נשרים, היישר אל הארץ המובטחת". הפחד שחשתי החל לפנות את מקומו לאהבה, אהבה לבוראי ואהבה לבני. "תוכל להגיע להישגים גדולים אם רק תרצה בכך, אך בקשה קטנה לי אליך". עיניו הביטו בי בשאלה. "תעשה את זה בהדרגה, אל תרוץ קדימה בלי מחשבה, תצעד בחכמה. תיקח נשימה ארוכה בין שלב אחד למשנהו".   רוי חייך ונתן לי חיבוק ארוך "אל תוותר לעצמך, בני היקר. צא לדרך שכבר קוראת בשמך. המלאכים של השם הצטוו לשמור אותך בכל אשר תלך. אל תתרגש מלשונות שיצליפו בך או מחברים שיתרחקו ממך. אל תתפעל ממכשולים או מרגעי עייפות כבדים. תעשה את הכל הכי טוב למען תשחק ליום אחרון ותמיד תזכור שאתה זה שנמצא בצד הנכון. תמלא את שליחותך על הצד הטוב ביותר עם הרבה שמחה על הזכות העצומה שנפלה בחלקך".

להמר על כל הקופה..

הימרנו על כל הקופה וצעדנו לחופה

בעוד ימים ספורים נחגוג, תומר ואני, יום נישואין. בזמנו כל החברים והחברות, ההורים והדודות, התנגדו לנישואין. היום,  אני אומרת לכם שזה היה שווה. היה שווה לקחת את הסיכון ולצעוד בדרך התורה, בדרך הדבקות במטרה

רונית שיינפלד

בראש חודש הקרוב,  נחגוג יום נישואין. נישואים שלי עם תומר. תקופה ראשונה בחיי שבה אני מקיימת זוגיות על אדני התורה. שנה של התמסרות אמתית לחיים שבהם שולטת השגחה עליונה. שנה שבה אני מקבלת תובנה מהי מסירות נפש לבעלי. לעניות דעתי זו תקופה מיוחדת, תקופה שבה האסימון נפל לי בפעם המיליון וצעק לי באוזן ששוב הדתיים האלה צדקו. שוב הם עלו על השיטה הנכונה, שוב הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד מהם. וכמי שזו לה מערכת הנישואין השנייה אני חושבת שיש לי מה לומר בעניין. אקדים ואומר שהייתי רוצה לכתוב לכם הכל. לכתוב ככה בלי לשים מחסומים רגשיים, לשפוך הכל על המקלדת כדי שתאמינו לי שכדאי לאמץ בחום רב את הנהגתו של הבורא. אך לצערי, הדברים אצלי השתנו. מאז שחזרתי בתשובה הפכתי לאדם מנומס יותר שחושב כמה פעמים לפני שהוא משחרר את חרצובות לשונו. כפי שסיפרתי לכם בעבר, אחרי היכרות קצרה של חודש בלבד החלטנו להינשא. גם לי וגם לתומר מלאה שנה אחת בדיוק לגירושין, ובכל זאת החלטנו לקפוץ למים. קפיצת ראש מגובה של בנין רב קומות. המשפחות שלנו, וכאן אני מגלה לכם סוד, התנגדו בכל תוקף. הן טענו שלאור נסיבות העבר - מדובר בהתאבדות. הבנו, אני ובן זוגי לעתיד, כי לאור הפרגון הרב שאנו זוכים לו כדאי אולי אף להקדים את החתונה. כל החברים והחברות, ההורים והדודות היו נגד הנישואין שלנו, ונגד מוסד הנישואין בכלל. ידענו שאנחנו לבד במערכה הזו, ידענו שאת הברכה שציפינו לה לא נקבל הפעם. היו כאלה שהגדילו לומר "למה צריך להתחתן? לא חבל? לא צריך לעבור דרך הרבנות". ידענו שאין אחד שתומך בנו, אין אף אחד, למעט האחד, שעבורנו הוא חשוב מכולם. כשפגשתי בתומר בפעם הראשונה, ידעתי שהגעתי לחוף מבטחים.  ידעתי שכדי שהחוף הזה יישאר בטוח עבור שנינו נצטרך לעבוד קשה מאד. לעבוד קשה כדי לא לחזור על טעויות העבר, שנינו נצטרך לגייס תעצומות נפש ולדבוק חזק חזק בבורא עולם כדי שזה יצליח. באחד מהשיעורים של הרב ארוש שליט"א, שמעתי אותו אומר שמי שאין לו שלום בית, אין לו כלום, מי שאין לו שלום בית למעשה - אין לו את הדבר הנעלה והנשגב ביותר, אין לו בעצם טעם לחיים. אודה על האמת שכששמעתי אותו אומר את הדברים הללו עדיין לא הפנמתי את משמעותם, עדיין לא ידעתי כמה החיבור הזה של בעל ואשה יכול להיות מקודש, כמה החיים יחד יכולים להביא אותך לבנייה של משהו אמיתי. משהו ערכי.  אני זוכרת צהרי שישי אחד לפני החתונה. נסעתי לקברו של רבן גמליאל ביבנה. נסעתי לבד, מתעלמת מכל הנוכחים בחדר, מניחה שתי כפות ידיים ומבקשת ממנו, שילמד עלינו זכות, שיעזור לנו להקים בית של תשובה, בית לתפארת, בית שיגרום לקדוש ברוך הוא לחייך. "למד אותנו איך לחיות בזוגיות", ביקשתי ללא הרף, בקשה שמהדהדת בתוכי עד היום. בדרך חזרה, המחשבות שלי נדדו ממני והלאה, ידעתי שעלי לקחת אחריות לכישלון נישואיי הראשונים. ידעתי בתוכי שקיבלתי דברים ומצבים כמובן מאליו, חשבתי לתומי ששלום בית זה משהו שלא ממש צריך להשקיע בו. הייתי בטוחה שלהקים משפחה זה דבר פשוט, דבר בנאלי שלא מצריך דיפלומה. הייתי משוכנעת שהשקעה רצינית קיימת רק בבורסה, הייתי מוכנה להישבע שהכל יסתדר, והכל יבוא על מקומו בשלום, אך איכשהו המציאות התנקזה לכישלון אחד צורב וגדול. צריך שניים בשביל לטעות, צריך שניים כדי להרוס, צריך להיות טיפש גמור ולא להבין את גודל המשא הזה שנקרא ברית נישואין. צריך להיות מספיק אומלל כדי לא להבין עד כמה אתה יכול להפסיד. אל תאמינו למי שיאמר לכם שאתם לא יכולים להשתנות. אל תאמינו למי שיאמר לכם שתמיד תמשיכו לשגות. תאמינו רק למי שיצר אתכם, ויכול בקלות ללמד אתכם. תאמינו שרק מי שמוחק עוונות, יכול לעזור לכם להיטהר ולהתעלות. זכור לי ששמעתי שכתוב בגמרא, ותסלחו לי אם אני לא מדייקת, שביקש רבי שמעון מזוג שרצו להתגרש שיערכו משתה לכבוד הגירושין שלהן, ובסופו של הערב האישה נתבקשה להוציא את החפץ יקר הערך ביותר בביתה ולהביאו לרבי שמעון. האישה לא היססה ולקחה את בעלה, שהיה לה היקר מכל. בעברי הייתי יכולה ללהג על האישה התמימה, אבל היום הייתי נוהגת בדיוק כמותה. היום אני יודעת שנפלה בחלקנו הזכות לרומם את שמו ולעשות את רצונו בביתנו ובתוכנו, צריך רק להשתדל ולהניח בצד את גאוותנו. שנינו נכנסנו תחת החופה רק עם ביטחון ואמונה, אמונה תמימה בהשגחה עליונה. אמונה שהוא שם כדי לכוון, אמונה שהבורא את הגבול מסמן. למתבונן מבחוץ נדמה שההחלטה שלנו אינה עולה בקנה אחד עם היגיון בריא, אך לאדם מאמין ההחלטה היא מתבקשת וטבעית. היום, אוכל לומר שזה היה שווה. היה שווה לקחת את הסיכון ולצעוד בדרך של התורה, בדרך של דבקות במטרה. הימרנו על כל הקופה וצעדנו בראש מורם לחופה. בכל דרך אפשרית אנו ממשיכים ללמוד מה אפשר לתקן ומה עוד יש לשפר. שנינו מצוידים בספרייה צמודה של השם יתברך, איך לנהוג ומה לעשות, מה לומר ומתי לשתוק. שנינו מבינים שמלכו של עולם בחר בנו כשותפים למסע. מסע עתיק יומין ומלא מהמורות. מסע שבו אנו צריכים טוב טוב להדק חגורות. מסע שחייבים לאחוז חזק את הידיים ולא להרפות, מסע שבו צריך לתת מעצמנו ולא להקשות. מסע מרתק חוצה שנים וניסיונות, מסע שורשים של דרכי אבות. אין זו קלישאה שאם רוצים להצליח צריך להזדכך ולוותר. לוותר על הכבוד וללמוד להתפשר. צריך למצוא כל דרך לעשות לביתנו ובכל מעשה לראות מולנו את רצון בוראנו. בימים שבו אנו שומעים השכם וערב על גירושין ומריבות, וכמי שעברה בחייה הרבה תהפוכות, אוכל לומר בבטחה שסוד ההצלחה זה להכניס את מצמיח הישועות הביתה, להכניס אותו לכל פינה, שיאיר כל פינה חשוכה.  אני לא יכולה לדמיין לעצמי עכשיו חיים אחרים. חיים שאין בהם שבת ושיעורי תורה, חיים שאין בהם ציצית ומטפחת לבנה. חייבים להיות מחוברים לצינור החמצן שמקיים את העולם, גם אם לא תמיד נוח ולא תמיד נחמד, צריך להבין שהצינור הזה מקיים אותך כאדם. הצינור הזה שנקרא תורה קדושה, מלמד אותך מה זה גבר ומהי אישה. הצינור הזה שנתן לנו זכות קיום ושמחה, מלמד אותנו שרק שלום בית יאיר עלינו את השכינה הקדושה.

החיים לאחר המוות מדברי חכמים חובה לצפות!!!

צניעות -בת מלך.wmv

להיות בשמחה תמיד..... (אפשרי?)

בס"ד

"אם יש רק רופא אחד ואכן אין עוד מלבדו, כמה עוד עלי לסבול כדי לראות מעט שמחה? " הופתעתי לקרוא את התגובה על הטור האחרון שלי על צג המחשב. "הרי ישועת השם כהרף עין ולו רצה הבורא הייתי הולכת מחר על שתי רגליים בריאות, מתי כבר יגיע תורי?"

הטקסט היה כתוב באופן ישיר כל כך וחד, שלא השאיר הרבה מקום לתקווה. הבנתי ממנה שהיא חולה במחלת שרירים ועצמות נדירה שהולכת ומחמירה. מחלה שמקוננת בה מגיל 8.   

לא ידעתי מה להשיב, בתחתית העמוד היא ציינה את מס' הטלפון שלה, ודווקא אני שיודעת להשתמש בתשעה קבין של דיבור שירדו לעולם, נאלמתי.

"את חייבת להתקשר אליה, היא מחכה לטלפון ממך", הפציר בי תומר, בעודו מחפש את הפלאפון שלי. "אין לי מילים שיכולות לעזור לה,  מה אומר בדיוק?", התחמקתי באלגנטיות.

"סהדי במרומים, מה אתה רוצה ממני?, שאלתי למחרת בבוקר, סיכמנו שהטור הזה בהידברות נכתב לכבודך, לא זכור לי אי פעם שיש סעיף שמדבר על מקרים נוספים, ועוד חריגים?, זו הפרה בוטה של ההסכם בינינו, למה זה לא יכול להיות טור חינני בלבד? טור כזה שלא יוציא אותי מאזור הנוחות שלי?"

"אני סומך עלייך", יכולתי לשמוע אותו משיב לי זמן קצר לאחר מכן "את עוד תודי לי על זה". הגעתי למשרד, תוך כדי שאני משננת לעצמי את מילות הפתיחה, מכינה לי קפה עם הרבה סוכר והרבה חלב, ככה סתם למקרה שאזדקק לקבוצת תמיכה.

"הי יעל, זו רונה מהטור בהידברות", נשמתי עמוק "תודה שחזרת אלי, אני זקוקה לתמיכה וחיזוק בדיוק עכשיו", קולה נסדק מעברו השני של הקו. "בודאי הבנת ממה שכתבתי מה אני עוברת בימים אלו".

למרבה הפלא השיחה בינינו קלחה, ביקשתי מהשם יתברך שידבר מגרוני, וינסה להאיר באשה הנפלאה הזו אור גדול, ביקשתי שיעזור לי לומר את הדבר הנכון שימנע ממנה לצלול למלכודת הייאוש.

יעל מצאה חן בעיני מיום ליום יותר ויותר, שוחחתי איתה כמעט על בסיס יומי.  ניסיתי להיות קשובה ואמפטית והיא מצידה שיתפה אותי והכניסה אותי לעולם שאינו מוכר לי.

  

"אני רוצה לעשות הפרשת חלה, ואין לי אפשרות ללוש את הבצק בגלל המחלה שלי", אמרה יום אחד.  "אני משתדלת לקיים את כל המצוות, אבל זה נמנע ממני, הידיים שלי לא מסוגלות".

התמונה החלה להתבהר לי "אין בעיה יקירתי, אלוש את הבצק ואגיע עד אלייך, זו לא טרחה בשבילי" השבתי לה בשמחה.  יעל לא ידעה שמדובר בצו 8 מבורא עולם, תשובה שלילית לא מתקבלת אצלו.

לאחר כמה ימים, נכנסתי יחד עם הבצק לתוך הסוזוקי המקרטעת, בדרכנו לראשון לציון. כל הדרך ביקשתי ממחלק הצווים שלא יעזוב אותי לדקה, שישמור עלי שלא אעשה טעות, שישמור עלי שאנהג במידה גדושה של רגישות.

"אני יעל, ואני שמחה מאד שבאת", הדלת נפתחה בפני,  "אני שמחה מאד להיות כאן". עיני אורו למראה יופיה. "בואי נתחיל".

תוך כדי ההכנות יעל ערכה לי היכרות קצרה עם החתולות שלה ועם המטפלת הצמודה "אלינה". "יופי של משפחה יש לך", חייכתי, "השם דואג לכולם".

"אנחנו מוכנים כשאת מוכנה"  הודעתי חגיגית, "יעל לקחה בהתרגשות חתיכה מן הבצק, עטפה אותה בשתי ידיה הרכות,  וכל גופה בירך את הברכה הכי יפה בעולם "אשר ציווני להפריש חלה מן העיסה", דמעות החלו לזלוג על לחייה.

אין לה מושג כמה אור יצא ממנה באותם הרגעים "אני יכולה כמה דקות לדבר איתו לבד?" שאלה בתמימות, "אנחנו כבר שורפים את הבצק על האש ככה שיהיה לך הרבה זמן לשוחח איתו".

בזמן שיעל התבודדה עם השם, התבוננתי בבית המטופח, הבחנתי בכמה תמונות גדולות שתלויות בסלון, תמונות מדהימות שלא ראיתי כמותן בעבר. "אני עושה אותן בעצמי" שמעתי את קולה מאחורי גבי "אני מצלמת אותן בטכניקה מאד מיוחדת, ועם הרבה סבלנות".

התבלבלתי לרגע "היו תקופות שהרגשתי טוב יותר, ולמדתי ביולוגיה", ידה הגישה לי תמונת אלבום קטנה, "זו תמונה מחו"ל, שם הוצאתי את הדוקטורט שלי". כמה שמחה היתה בפניה, כמה שמחה היתה בה גם עכשיו.

"השם נתן לך כשרון נדיר, את חייבת לעשות משהו עם התמונות האלה", התעקשתי "צריך לעשות לך תערוכה, כולם צריכים להכיר אותך, לדעת מי את, יש לך הרבה מה לתת".

בדרך חזרה ניסיתי להבין איך זה שזכיתי להכיר אשה מיוחדת ואיכותית, אשה שהיא בת מלך אמיתית. כמה לעיתים זה מרתיע לפגוש במישהו שקצת שונה ממך. אבל כל הרתיעה הזו נמצאת רק במחשבה, חוויתי בזכות יעל חוויה עמוקה מאד שהותירה אותי מלאת הערכה ליצירותיה, מלאת הערכה כנה כלפיה.

בחוץ היתה שעת בין ערביים קסומה שהזכירה לי את ההסכם ביני לבין סהדי במרומים, ואת הויכוח הקטן שהיה בינינו על הסעיפים הנכונים. "אני חייבת לך אבא", קראתי בקול", "אני חייבת לך על היכרות נפלאה, ועל מצווה יקרה, אני חבה לך חוב עצום על ראייה קצת שונה ועל שבריר מוחשי של תקווה,   ועל כל זה, תודתי רק לך נתונה".

הטור נכתב לרפואתה של ד"ר יעל בת שרה.

הקואצ'ר אליהו שירי - שולטים בג'י פי אס.

סוף הדרך!!! סוף החיים, פחד פחדים אבל זה האמת, זה האמת.