בס"ד
הרב ניסים יגן על ראש השנה:
_______________________
ראש השנה מתקרב, ישנם הרבה יהודים טובים שרוצים לחזור בתשובה, רוצים להיות טובים, זריזים, רוצים, רוצים…. שלמה המלך מגדיר טוב את העצל, "תאוות עצל תמיתנו" התאווה של העצל תמית אותו. וממשיך שלמה "כל היום התאווה תאווה" –אתם חושבים שהעצל לא יודע את האמת, הוא יודע היטב את האמת.
צריך לקום מוקדם, לעבוד את ה', להתפלל כמו שצריך, לעשות חסד במסירות נפש, לוותר אחד לשני. לפעמים אני רואה זוגות מתקוטטים עד מוות, מקללים אחד את השני שימותו על איזה שטויות, על איזה שטויות, ה' ישמור! אישה יכולה לקלל את בעלה שימות על שטויות, וכשהוא מת היא לא מספיקה לבכות. הגעתי לכאן עם כאבי ראש עזים בגלל מה שעובר על ביום אחד.
תאוות עצל תמיתנו - העצל הזה שכל הזמן רוצה להיות טוב, להיות קדוש, להתפלל, לעבוד את ה' וכו', הרצון הזה הוא ימית אותו. הוא ימות עם שאיפות ורצונות ואף פעם לא יבצע כלום. כל יום הוא רוצה להיות יותר טוב, כל יום הוא אומר "מהיום אני אתחיל", אומר שלמה המלך "כל היום התאווה תאווה" –כל היום הוא מתאווה להיות טוב. בסוף הוא מת עם רצון להיות צדיק, רצון להיות טוב.
יבוא לבית דין של מעלה וישאל אותו הקב"ה, למה לא התפללת טוב, למה לא קמת מוקדם? והוא יאמר, גלוי וידוע לפני שרציתי, רציתי לקום אך הייתי עייף. אני רציתי. למה לא ברכת ברכת מזון בכוונה? אני רציתי, רציתי ולא יודע מה היה. למה לא למדת תורה? אני רציתי. למה לא עשית מצוות? אני רציתי. אני הייתי רוצה לעשות אבל לא הלך לי בחיים. יאמר לו הקב"ה, תאמין לי שאני מאד רוצה לתת לך גן עדן, אבל תכנס לגיהינום. לך היה רצון חזק לעבוד את ה', גם לי יש רצון חזק לתת לך גן עדן, אבל….
רבותי, לא מספיק רצון. רוב בני האדם בעולם מתים עם רצונות להיות בסדר, עם שאיפות להיות בסדר.
ידוע המעשה ששני תלמידי רבי ישראל מסלנט קדושי עליון ר' יצחק בלזר ור' נפתלי אמסטרדם. אני ראיתי אישה אחת שפוחדת מבעלה, היתה צריכה לתת לו דו"ח איפה היתה, למה אחרה. איך שהיא רעדה! בעלי יהרוג אותי. מי כל יכול הקב"ה או בעלך?!. באמת אישה שנעלמת ליום שלם ועוד לילה היא צריכה לתת דין וחשבון לבעלה איפה היתה. מי מוכנה לתת דין וחשבון להקב"ה על כל ימי חייה, איפה היתה מה עשתה.
ראיתי מעשה לפני שבועיים שלושה, לא מזמן, קבלתי שוק מה זה עומק הדין בשמים. המהרש"ם אחד מגדולי האחרונים כותב מעשה בהקדמה שלו. אני כשקראתי אותו ממש חליתי, קבל מושגים אחרים על המושג של תשובה, של מצווה, של עבודת ה'. הוא כותב שכשהיה צעיר חלה מאד ונטה למות. וכשהוא היה בלי הכרה נשמתו עלתה לבית דין של מעלה ושם ראה איך שדנים אותו בבית דין של מעלה לפני שלוקחים את נשמתו. היות והוא היה גדול בתורה נתנו לו לראות איך דנים אותו! הוא ראה את בית דין של מעלה יושבים, בצד ימין יושב הסניגור שהוא מליץ עליו טוב, המצוות והמעשים טובים שעשה ובצד שמאל ישב קטגור שהזכיר את העברות שלו. אומר הסניגור, יהודי צדיק, למד תורה בהתמדה וכו'. אמר הקטגור, איזה ערך יש לתורה, התורה לא היתה לשמה.
ללמוד תורה לא בשביל להיות רב, להיות דיין, לא בשביל להיות מורה, ללמוד תורה צריך רק בשביל לעשות נחת רוח לבורא יתברך, רק בשביל לעשות את רצון ה'. אסביר לכם מה הכוונה, כמה שזה עמוק. תארי לך שאת שעוזרת לביתך, קונה לה ספרים ומחברות, לבוש, גדלת אותה, טפלת בה וכו', תאמרי לה, מירי תביא לי כוס תה והיא תאמר "אימא כמה תשלמי לי?" וזה אחרי כל העמל והיגע שעשית למענה. נכון שזה לא יפה! בת כזאת בר מינן, בלי כסף לא עושה כלום. מה ההבדל אם אנחנו עושים כוס תה בשביל כסף או לומדים תורה בשביל להיות רב, בשביל כסף או בשביל עולם הבא –אפילו בשביל עולם הבא. את צריכה לעשות תה לאימא שלך רק בגלל סיבה אחת, שהיא אימא שלך. לעשות רצון אבא בגלל שהוא אבא שלך, מספיק זה לבד. לא שאח"כ ייתן לך קצת כסף.
איזה בושה כשיגלו לנו בשמים שאת כיבדת את אביך ואת אימך כי רצית שיתנו לך קצת כסף, שישאירו לך משהו. בשמים יודעים את האמת. את הכנסת אורחים למרות שהיה קשה לך, אבל בלב בפנים רצית שידברו עליך שיאמרו "באמת היא אישה צדקת…". מי יודע למה אנחנו עושים מצוות, מי יודע. לפעמים בא עני לבוש קרעים, מלוכלך ואת נותנת לו מאה שקלים כדי להיפטר ממנו, שילך, לא בשביל לעשות עימו חסד. לפעמים את מבקשת דבר משכנתך והיא לא נתנה לך. בסוף כשהיא צריכה את החפץ ומבקשת ממך את אומרת לה, תראי אני נותנת לך לא כמוך. זה איסור דאוריתא לא תיקום ואל תיטור. או אפילו שאינך אומרת לה אלא אומרת לבעלך, אחותך לא נתנה לי אבל אתה תתן לה, תראה איזה צדקת אני…. הכל אילו איסורי דאוריתא, לא מנהגים. לתת בלי שום נגיעות! בלי שום סיבה, שום טובת הנאה, לעשות את רצון ה' רק בשביל לעשות רצון ה', בכל המצוות שאנחנו עושים.
הרבה פעמים אישה אומרת לי, אני מכסה את הראש רק בשביל בעלי. ומה עם הקב"ה?. ברכת המזון רק בגלל שאכלתי. מה אני מתכוון? צדיק אוכל בשביל שתהיה לו אפשרות לברך, אצלו העיקר זה הברכה. אנשים אחרים מברכים בשביל שיאכלו לאכול, אחרת אי אפשר לאכול. זה הבדל עצום בגישה לחיים. אשרי האדם שמקדש כל דבר, שמח שהוא אוכל –לא בגלל שהקובה טעים אלא בגלל שיכול לברך את ה'. שמח שיש לו בן –למה? האם כדי שכשיהיה זקן ייקח אותו לבית זקנים, יבוא לבקר אותו פעמיים ביום. כך חושבים, כשאהיה זקנה יבוא לבקר אותי. יש בן –צריך לשמוח, למה? כדי לקיים מצווה, מצוות ברית מילה, הילד ילמד תורה, יעשה רצון ה', זאת השמחה היחידה שמותרת. יש בן –אז מה, האם לערבים אין בנים, להבדיל. לשמוח בכל דבר את שמחת ה' יתברך.
בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. אם הקב"ה רואה שאת מוחלת, שאת מוותרת, שאת לא מקפידה אף פעם, אין לך שום כבוד שלך, כל הזמן רק טובות במסירות נפש, אז הקב"ה יאמר היא כל הזמן מוחלת גם אני מוחל לה לחיים טובים ולשלום. אומר הזוהר בתיקוני הזוהר שהאנשים שעומדים בראש השנה וביום כיפור ומבקשים "הב לנו חיים, הב לנו מזוני" דומים הם לכלבים חצופים שמבקשים חיים ולא עושים תשובה. הקונץ הוא לא לעמוד בראש השנה ולרוץ להתפלל, מה עם תשובה.
בלב שלך את חושבת, אני אסלח לכולם רק לא לה. ואת באה ביום כיפור בוכה עם מטפחת, ובשמים צוחקים כל זמן שלא תמחלי לחברתך לא מוחלים לך. אם זה חמתך, אם זה גיסתך, אם זה בעלך, אם זה ביתך, לא חשוב מי, למחול בלב שלם! זה קשה אך גם להקב"ה קשה למחול. את הכעסת את הקב"ה אלפי, אלפי פעמים, אם את רוצה שיסלח לך על זה תמחלי גם את. פעם ספרתי לכם סיפור מזעזע מגדול הדור ר' חיים שמואלביץ ע"ה. ראש ישיבת מיר. הוא אמר שבמלחמת ששת הימים, כשהגבול היה ברחוב יפו בירושלים. ופגזים נפלו. בבית שלי נפלו פגזים. קרית צאנז זה היה הגבול. היינו בסכנת נפשות. אתן לא יודעות באיזה סכנה היינו במלחמת ששת הימים. נפלו פגזים סמוך לישיבת מיר. ר' חיים שמואלביץ מספר, שהוא היה במקלט של הישיבה. וכולם אומרים תהילים. הוא היה שם, ועוד צדיקים, ובחורי ישיבה. שום דבר לא עוזר. פגזים נופלים כמו גשם. פתאום קמה אשה אחת ואומרת, ריבונו של עולם, בעלי עזב אותי בשנים הכי יפות שלי. אני לא יודעת איפה הוא. 20 שנה אני עגונה. בלי בעלי. השאיר אותי בלי כסף, בלי אוכל. 20 שנה בעלה השאיר אותה לבד. עגונה. לא יכולה להתחתן. צריכה לגדל את הילדים לבד. לחתן אותם לבד. איזה אכזריות. אז היא עמדה במקלט ואמרה, ריבונו של עולם, אני מוחלת לבעלי בלב שלם. אני לא כועסת עליו. כך אתה תמחל לעם ישראל בלב שלם. מיד הפסיקו ההפגזות. אמר ר' חיים שמואלביץ, אני יודע שהתפילה שלה הגיעה לכיסא הכבוד, והיא ביטלה את הגזירה.
הגאון כותב, עיקר חיות האדם לעבוד תמיד בשבירת המידות, ואם לאו –למה לו חיים. באיזה פנים נלך בראש השנה כשהמידות הן אותן מידות מושחתות, רקובות של כעס, הקפדה, קנאה וכו'. למחול זה לא קל, נתאר לך שבעלך באמת פגע בך. את אמרת לו בוקר טוב והוא אמר לך בוקר רע. פגע בך. את אומרת, אני אראה לו, היום אין לא ארוחת צהרים, לא ארוחת ערב, כלום, סנקציות. איזה יופי זה כאשר הוא באמת פגע בך וכשהוא בא בערב את מכינה לו פרחים, שולחן של שבע ברכות שלכם, אוכל שהוא אוהב, מקבלת אותו בשמחה. דבר כזה יכול לבנות את בית המקדש. במקום שהוא יגיע ואת עם פרצוף חמוץ במיטה, תענית דיבור, אומרת תהילים. איזה אישה צדקת יותר, זאת שאמרה תהילים בבכי על כך שהוא אמר לה מילה לא יפה, או זאת שהכינה סעודת מלכים לבעלה למרות שפגע בה, בייש אותה וקלל אותה. לשבור את המידות! לשבור! לא להישבר אלא את היצר והמידות לשבור.
גדלות של אישה שפגעו בך והם אשמים ואת הולכת לבקש סליחה. למה אם את אשמה והולכת לבקש סליחה זה לא קונץ, זה כולם עושים. כמה זה כואב לצד השני שהיה לא בסדר ובכ"ז השני ביקש סליחה. אני אומר לכם זה מפחיד, ללכת ביום הדין ולהתפלל לפני הקב"ה ולבקש סליחה "סלח לנו…", הקונץ הוא לחזור בתשובה.
רבי יוחנן שהיה גדול הדור בסוף ימיו פרץ בבכי. אמרו לו תלמידיו, רבנו מדוע אתה בוכה, אתה עמוד הימיני. מה זה עמוד הימיני? בכל בניין יש עמוד שמחזיק את כל הבנין. אמרו לו, אתה עמוד הימיני. ועוד, פטיש החזק –הכוונה, יש אדם שהוא חוזר בתשובה אם לא מפריעים לו בחברה, אם לא מפריעים לו במשפחה, אבל אם קצת מפריעים לו "אני התפוררתי, לא יכול להחזיק מעמד". פטיש החזק –אתה עמדת מול העולם כולו בעבודת ה' יתברך. נר ישראל - הארת בתורה לעם ישראל. אתה בוכה?! מדוע? אמר להם, ומה אם הייתי עומד במשפט לפני מלך בשר ודם שאם כועס עלי כעסו אינו כעס עולם, ואם ממית אותי זה לא מיתה נצחית, והייתי רועד. ועתה כשאני הולך לדין לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שאם הוא כועס עלי זהו כעס עולם, ואם הוא ממית אותי זה מיתה נצחית. ולא עוד שאיני יודע באיזה דרך יוליך אותי. יש שני דרכים לפני, כך אומר רבי יוחנן!, אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזה דרך יוליכו אותי, ולא אבכה?!
רבי יוחנן לא יודע באיזה דרך יוליכו אותו, האם אנחנו נדע באיזה דרך יוליכו אותנו?! האם אנחנו יכולים להיות רגועים ושלווים לרגע אחד?!.
ספרתי לכם בתחילה על המהרש"ם שהיה בבית דין של מעלה וראה כיצד דנים אותו. המשך: בסוף הגיע אדם זוהר נכנס לבית דין של מעלה צועק ואומר, אפילו שהתורה לא היתה לשם שמים אבל זכות התורה שתעמוד לו! זכות התורה! ופסקו לו עוד שנים לחיות. התעורר מהחלום ומיד הבריא. אחרי כמה זמן נסע עם אשתו לבקר רב גדול, איך שהוא נכנס לרב התעלף ואיבד את ההכרה. האדמו"ר הספיק להגיד לו משפט אחד לפני שהתעלף, איך זה היה למעלה? הגנתי עליך טוב? כשהוא התעורר ופקח את עיניו שאלו אותו למה התעלפת? אמר להם, כשאני הייתי בלי הכרה נוכחתי בבית דין של מעלה ופסקו לי מיתה, ובאמצע הדיון נכנס הרב שלכם, צעק שזכות התורה תגן, ונתנו לי חיים בחזרה. אמר לו האדמו"ר, האם המלצתי עליך טוב בשמים. תראו באיזה אנשים אנחנו מתעסקים.
בראש השנה נאמר ספרי חיים וספרי מתים לפניך נפתחים. ספרי חיים –אני מבין כדי לראות מה עשה החי. אבל מדוע פותחים ספרי מתים? האישה הזאת מתה לפני אלפיים שנה, דנו אותה כבר אלפיים פעם כל שנה, ועוד פעם פותחים את התיק שלה, מדוע? התשובה, לפעמים את עושה איזה עבירה, מעשה בחייך וההשלכות שלו לא ניכרות מיד. שמת את הילדה שלך בבית ספר לא טוב, אח"כ נפטרת ראו שאת צדיקה ושמו אותך בגן עדן. לאחר חמישים שנה בגלל ששמת אותה בבית הספר שהוא חמישים חמישים היא שמה את הבת שלה בבית ספר שהוא גם חמישים חמישים, והנכדה כבר חילונית. למה זה התחיל? בגללך! בגללך! בשמים דנים אותך אפילו אחרי מאה שנים ויכולים לומר לך, אנחנו מצטערים, הנכדה שלך התקלקלה בגלל מעשה שעשית לפני מאות שנים, את צריכה להיענש על כך. ספרי מתים נפתחים כדי לבדוק אם יש איזה חטא שנעשתה בעולם בגלל מעשה שאת עשית לפני מאות ואלפי שנים.
אתן לכם דוגמא שתבינו. אדם נכנס לחברת חשמל וכיבה את הכפתור הראשי של כל ירושלים. הדבר גרם שהרבה חולים מתו, תאונות קרו, הרבה שודדים רצחו. תפסו את האדם שרק כיבה את הכפתור ותבעו אותו על רצח של חמישים אש, גנבות של מיליארדים. והוא מתפלא, מה עשיתי, לא גנבתי, לא רצחתי! אמרו לו, אומנם אתה רק כיבית כפתור אבל זה גרם לחורבן שלם בעיר. אותו דבר, את עושה לפעמים מעשה קטן, את רק הולכת בגילוי ראש, אצל הבת שלך זה ישפיע הרבה יותר ואצל הנכדה בר מינן. למעשה קטן יש השכלות לדורות עד סוף כל הדורות.
אתן לכם דוגמא. הקב"ה שהעיד על אברהם "ויאמין בה' ויחשבה לו לצדקה", כשהבטיח לו ה' את ארץ ישראל שאל אברהם, במה אדע כי יירשנה? [כביכול נקודה קטנה של חוסר אמונה] אמר לו, בגלל ששאלת ידוע תדע כי גר יהיה זרעך…, בכך תדע. שואל המהר"ל מפראג, מדוע בניו של אברהם אשמים, הוא אומר במה תדע וה' אומר לו אתה תדע בכך שבניך יסבלו, מה זה נוגע זה לזה? אומר המהר"ל רעיון נפלא. משל למה הדבר דומה? אדם קנה שתיל של תפוחי עץ ונסע עימו באוטובוס כדי לשתול אותו בביתו. עלה לאוטובוס אגרונום, דוקטור בחקלאות. הוא רואה שבשורש השתיל יש נקודה שחורה שכמעט ולא נראית. אמר לו האגרונום, אל תשתול את השתיל הזה כי תפוחי העץ שיצמיח יהיו מרים מאד. שאלו, איך אתה יודע? אמר לו, בשורש יש נקודה שחורה. מה זה נוגע לתפוחי עץ? אם בשורש יש נקודה שחורה בפרות זה יורגש בטעם מר.
אומר המהר"ל, הקב"ה אמר לאברהם אתה השורש של עמ"י. אצלך החוסר באמונה היא נקודה מקרוסקופית קטנה, קטנה, שאלת במה אדע. אצל הבנים, בפרות, זה יהיה מר, לכן כדי לחזק את האמונה אצל הבנים, לא בתור עונש, אני צריך להוריד אותם למצרים, לעשות להם עשר מכות, לקרוע להם את הים שיראו ניסים ונפלאות וזה כדי לחזק להם את האמונה.
את השורש של הצאצאים שלך עד ימות המשיח, את השורש של בנים ובנות רבים. אצלך נקודה שחורה קטנה של זלזול בברכת המזון בכוונה, של זלזול בכבוד שמים, זלזול בצניעות, נקודה קטנה! אצל הנכדים ונכדי הנכדים שלך זה יתבטא בפרות מרים. לכן הקב"ה מצווה אותנו על שלמות, שלמות בעשיית המצוות, קדושה, טהרה וצניעות.
אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה. כל איש וכל אישה ייקח לעצמו רגע אחד של מחשבה לפני שהולכים לישון "מה אני יכול לתקן, במה אני לא בסדר". את סוד התשובה גילה לנו דוד המלך, דוד חיפש ובדק במה הוא לא בסדר ותיקן. הוא אמר להקב"ה, כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד –למד את הפשעים והחסרונות שלו ותיקן אותם. כל אישה צריכה ללמוד את החסרונות שלה בבין אדם לחברו, בבין אדם למקום, מה היא יכולה לתקן בצניעות, בחסד, בצדקה, בשמירת הפה והעיניים, לא לבטל תורה, אהבת הזולת.
התיקון של שנאת חינם הוא אהבת חינם, לאהוב אחד את השני בלי סיבה. לפזר אהבת חינם! ואף פעם אחת לא להקפיד על שום אדם בעולם מסיבה פשוטה לפי שהכל משמים, שום דבר שלא מגיע לך את לא מקבלת. את אומרת "בעלי עשה לי כך וכך", זה שקר, בשמים עשו לך כך. אם לא היה מגיע לך לא היית מקבלת. כשיוסף חשד בשבטים ואמר להם, למה גנבתם את הגביע? אמרו לו, אלוקים מצא את עוון עבדך. מי יודע למה אלוקים עשה לנו זאת, מי שעשה זה לא אתה יוסף למרות שאתה שמת את הגביע. לפעמים בעלך חושד בך במשהו ואת אומרת "בעלי…", אך אם לא היה מגיע לך לא היה חושד בך, אם לא היה מגיע לך לא היית שומעת כאלו מילים מהשכנה שלך.
אסיים במה שאמר ר' ישראל מסלנט, דבר נפלא מאד. הוא למד מוסר מכל דבר לא רק כשאשתו אמרה לו משהו. כשהוא עבר ברחוב בשעה מאוחרת בלילה הוא ראה סנדלר מתקן נעליים במרץ לאור נר שמהבהב לפני כביתו הסופית. אמר לו ר' ישראל, מחר יש יום חדש, תמשיך מחר. אמר לו הסנדלר, כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן. ר' ישראל פרץ בבכי ואמר, למדתי מוסר, כל זמן שהנר דולק –שהנשמה דולקת אפשר עוד לתקן.
כמה ימים לפני יום הדין, כל אחת תיקח נייר ועפרון, תלמד את החסרונות שלה, תבדוק מה היא יכולה לתקן. אם הקב"ה יראה שאת לוקחת ברצינות את יום הדין, את חודש הרחמים ומנצלת את זה בוודאי שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, יוליכו אותך ואת משפחתך לחיים טובים ולשלום, אמן.
הרב ניסים יגן על ראש השנה:
_______________________
ראש השנה מתקרב, ישנם הרבה יהודים טובים שרוצים לחזור בתשובה, רוצים להיות טובים, זריזים, רוצים, רוצים…. שלמה המלך מגדיר טוב את העצל, "תאוות עצל תמיתנו" התאווה של העצל תמית אותו. וממשיך שלמה "כל היום התאווה תאווה" –אתם חושבים שהעצל לא יודע את האמת, הוא יודע היטב את האמת.
צריך לקום מוקדם, לעבוד את ה', להתפלל כמו שצריך, לעשות חסד במסירות נפש, לוותר אחד לשני. לפעמים אני רואה זוגות מתקוטטים עד מוות, מקללים אחד את השני שימותו על איזה שטויות, על איזה שטויות, ה' ישמור! אישה יכולה לקלל את בעלה שימות על שטויות, וכשהוא מת היא לא מספיקה לבכות. הגעתי לכאן עם כאבי ראש עזים בגלל מה שעובר על ביום אחד.
תאוות עצל תמיתנו - העצל הזה שכל הזמן רוצה להיות טוב, להיות קדוש, להתפלל, לעבוד את ה' וכו', הרצון הזה הוא ימית אותו. הוא ימות עם שאיפות ורצונות ואף פעם לא יבצע כלום. כל יום הוא רוצה להיות יותר טוב, כל יום הוא אומר "מהיום אני אתחיל", אומר שלמה המלך "כל היום התאווה תאווה" –כל היום הוא מתאווה להיות טוב. בסוף הוא מת עם רצון להיות צדיק, רצון להיות טוב.
יבוא לבית דין של מעלה וישאל אותו הקב"ה, למה לא התפללת טוב, למה לא קמת מוקדם? והוא יאמר, גלוי וידוע לפני שרציתי, רציתי לקום אך הייתי עייף. אני רציתי. למה לא ברכת ברכת מזון בכוונה? אני רציתי, רציתי ולא יודע מה היה. למה לא למדת תורה? אני רציתי. למה לא עשית מצוות? אני רציתי. אני הייתי רוצה לעשות אבל לא הלך לי בחיים. יאמר לו הקב"ה, תאמין לי שאני מאד רוצה לתת לך גן עדן, אבל תכנס לגיהינום. לך היה רצון חזק לעבוד את ה', גם לי יש רצון חזק לתת לך גן עדן, אבל….
רבותי, לא מספיק רצון. רוב בני האדם בעולם מתים עם רצונות להיות בסדר, עם שאיפות להיות בסדר.
ידוע המעשה ששני תלמידי רבי ישראל מסלנט קדושי עליון ר' יצחק בלזר ור' נפתלי אמסטרדם. אני ראיתי אישה אחת שפוחדת מבעלה, היתה צריכה לתת לו דו"ח איפה היתה, למה אחרה. איך שהיא רעדה! בעלי יהרוג אותי. מי כל יכול הקב"ה או בעלך?!. באמת אישה שנעלמת ליום שלם ועוד לילה היא צריכה לתת דין וחשבון לבעלה איפה היתה. מי מוכנה לתת דין וחשבון להקב"ה על כל ימי חייה, איפה היתה מה עשתה.
ראיתי מעשה לפני שבועיים שלושה, לא מזמן, קבלתי שוק מה זה עומק הדין בשמים. המהרש"ם אחד מגדולי האחרונים כותב מעשה בהקדמה שלו. אני כשקראתי אותו ממש חליתי, קבל מושגים אחרים על המושג של תשובה, של מצווה, של עבודת ה'. הוא כותב שכשהיה צעיר חלה מאד ונטה למות. וכשהוא היה בלי הכרה נשמתו עלתה לבית דין של מעלה ושם ראה איך שדנים אותו בבית דין של מעלה לפני שלוקחים את נשמתו. היות והוא היה גדול בתורה נתנו לו לראות איך דנים אותו! הוא ראה את בית דין של מעלה יושבים, בצד ימין יושב הסניגור שהוא מליץ עליו טוב, המצוות והמעשים טובים שעשה ובצד שמאל ישב קטגור שהזכיר את העברות שלו. אומר הסניגור, יהודי צדיק, למד תורה בהתמדה וכו'. אמר הקטגור, איזה ערך יש לתורה, התורה לא היתה לשמה.
ללמוד תורה לא בשביל להיות רב, להיות דיין, לא בשביל להיות מורה, ללמוד תורה צריך רק בשביל לעשות נחת רוח לבורא יתברך, רק בשביל לעשות את רצון ה'. אסביר לכם מה הכוונה, כמה שזה עמוק. תארי לך שאת שעוזרת לביתך, קונה לה ספרים ומחברות, לבוש, גדלת אותה, טפלת בה וכו', תאמרי לה, מירי תביא לי כוס תה והיא תאמר "אימא כמה תשלמי לי?" וזה אחרי כל העמל והיגע שעשית למענה. נכון שזה לא יפה! בת כזאת בר מינן, בלי כסף לא עושה כלום. מה ההבדל אם אנחנו עושים כוס תה בשביל כסף או לומדים תורה בשביל להיות רב, בשביל כסף או בשביל עולם הבא –אפילו בשביל עולם הבא. את צריכה לעשות תה לאימא שלך רק בגלל סיבה אחת, שהיא אימא שלך. לעשות רצון אבא בגלל שהוא אבא שלך, מספיק זה לבד. לא שאח"כ ייתן לך קצת כסף.
איזה בושה כשיגלו לנו בשמים שאת כיבדת את אביך ואת אימך כי רצית שיתנו לך קצת כסף, שישאירו לך משהו. בשמים יודעים את האמת. את הכנסת אורחים למרות שהיה קשה לך, אבל בלב בפנים רצית שידברו עליך שיאמרו "באמת היא אישה צדקת…". מי יודע למה אנחנו עושים מצוות, מי יודע. לפעמים בא עני לבוש קרעים, מלוכלך ואת נותנת לו מאה שקלים כדי להיפטר ממנו, שילך, לא בשביל לעשות עימו חסד. לפעמים את מבקשת דבר משכנתך והיא לא נתנה לך. בסוף כשהיא צריכה את החפץ ומבקשת ממך את אומרת לה, תראי אני נותנת לך לא כמוך. זה איסור דאוריתא לא תיקום ואל תיטור. או אפילו שאינך אומרת לה אלא אומרת לבעלך, אחותך לא נתנה לי אבל אתה תתן לה, תראה איזה צדקת אני…. הכל אילו איסורי דאוריתא, לא מנהגים. לתת בלי שום נגיעות! בלי שום סיבה, שום טובת הנאה, לעשות את רצון ה' רק בשביל לעשות רצון ה', בכל המצוות שאנחנו עושים.
הרבה פעמים אישה אומרת לי, אני מכסה את הראש רק בשביל בעלי. ומה עם הקב"ה?. ברכת המזון רק בגלל שאכלתי. מה אני מתכוון? צדיק אוכל בשביל שתהיה לו אפשרות לברך, אצלו העיקר זה הברכה. אנשים אחרים מברכים בשביל שיאכלו לאכול, אחרת אי אפשר לאכול. זה הבדל עצום בגישה לחיים. אשרי האדם שמקדש כל דבר, שמח שהוא אוכל –לא בגלל שהקובה טעים אלא בגלל שיכול לברך את ה'. שמח שיש לו בן –למה? האם כדי שכשיהיה זקן ייקח אותו לבית זקנים, יבוא לבקר אותו פעמיים ביום. כך חושבים, כשאהיה זקנה יבוא לבקר אותי. יש בן –צריך לשמוח, למה? כדי לקיים מצווה, מצוות ברית מילה, הילד ילמד תורה, יעשה רצון ה', זאת השמחה היחידה שמותרת. יש בן –אז מה, האם לערבים אין בנים, להבדיל. לשמוח בכל דבר את שמחת ה' יתברך.
בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. אם הקב"ה רואה שאת מוחלת, שאת מוותרת, שאת לא מקפידה אף פעם, אין לך שום כבוד שלך, כל הזמן רק טובות במסירות נפש, אז הקב"ה יאמר היא כל הזמן מוחלת גם אני מוחל לה לחיים טובים ולשלום. אומר הזוהר בתיקוני הזוהר שהאנשים שעומדים בראש השנה וביום כיפור ומבקשים "הב לנו חיים, הב לנו מזוני" דומים הם לכלבים חצופים שמבקשים חיים ולא עושים תשובה. הקונץ הוא לא לעמוד בראש השנה ולרוץ להתפלל, מה עם תשובה.
בלב שלך את חושבת, אני אסלח לכולם רק לא לה. ואת באה ביום כיפור בוכה עם מטפחת, ובשמים צוחקים כל זמן שלא תמחלי לחברתך לא מוחלים לך. אם זה חמתך, אם זה גיסתך, אם זה בעלך, אם זה ביתך, לא חשוב מי, למחול בלב שלם! זה קשה אך גם להקב"ה קשה למחול. את הכעסת את הקב"ה אלפי, אלפי פעמים, אם את רוצה שיסלח לך על זה תמחלי גם את. פעם ספרתי לכם סיפור מזעזע מגדול הדור ר' חיים שמואלביץ ע"ה. ראש ישיבת מיר. הוא אמר שבמלחמת ששת הימים, כשהגבול היה ברחוב יפו בירושלים. ופגזים נפלו. בבית שלי נפלו פגזים. קרית צאנז זה היה הגבול. היינו בסכנת נפשות. אתן לא יודעות באיזה סכנה היינו במלחמת ששת הימים. נפלו פגזים סמוך לישיבת מיר. ר' חיים שמואלביץ מספר, שהוא היה במקלט של הישיבה. וכולם אומרים תהילים. הוא היה שם, ועוד צדיקים, ובחורי ישיבה. שום דבר לא עוזר. פגזים נופלים כמו גשם. פתאום קמה אשה אחת ואומרת, ריבונו של עולם, בעלי עזב אותי בשנים הכי יפות שלי. אני לא יודעת איפה הוא. 20 שנה אני עגונה. בלי בעלי. השאיר אותי בלי כסף, בלי אוכל. 20 שנה בעלה השאיר אותה לבד. עגונה. לא יכולה להתחתן. צריכה לגדל את הילדים לבד. לחתן אותם לבד. איזה אכזריות. אז היא עמדה במקלט ואמרה, ריבונו של עולם, אני מוחלת לבעלי בלב שלם. אני לא כועסת עליו. כך אתה תמחל לעם ישראל בלב שלם. מיד הפסיקו ההפגזות. אמר ר' חיים שמואלביץ, אני יודע שהתפילה שלה הגיעה לכיסא הכבוד, והיא ביטלה את הגזירה.
הגאון כותב, עיקר חיות האדם לעבוד תמיד בשבירת המידות, ואם לאו –למה לו חיים. באיזה פנים נלך בראש השנה כשהמידות הן אותן מידות מושחתות, רקובות של כעס, הקפדה, קנאה וכו'. למחול זה לא קל, נתאר לך שבעלך באמת פגע בך. את אמרת לו בוקר טוב והוא אמר לך בוקר רע. פגע בך. את אומרת, אני אראה לו, היום אין לא ארוחת צהרים, לא ארוחת ערב, כלום, סנקציות. איזה יופי זה כאשר הוא באמת פגע בך וכשהוא בא בערב את מכינה לו פרחים, שולחן של שבע ברכות שלכם, אוכל שהוא אוהב, מקבלת אותו בשמחה. דבר כזה יכול לבנות את בית המקדש. במקום שהוא יגיע ואת עם פרצוף חמוץ במיטה, תענית דיבור, אומרת תהילים. איזה אישה צדקת יותר, זאת שאמרה תהילים בבכי על כך שהוא אמר לה מילה לא יפה, או זאת שהכינה סעודת מלכים לבעלה למרות שפגע בה, בייש אותה וקלל אותה. לשבור את המידות! לשבור! לא להישבר אלא את היצר והמידות לשבור.
גדלות של אישה שפגעו בך והם אשמים ואת הולכת לבקש סליחה. למה אם את אשמה והולכת לבקש סליחה זה לא קונץ, זה כולם עושים. כמה זה כואב לצד השני שהיה לא בסדר ובכ"ז השני ביקש סליחה. אני אומר לכם זה מפחיד, ללכת ביום הדין ולהתפלל לפני הקב"ה ולבקש סליחה "סלח לנו…", הקונץ הוא לחזור בתשובה.
רבי יוחנן שהיה גדול הדור בסוף ימיו פרץ בבכי. אמרו לו תלמידיו, רבנו מדוע אתה בוכה, אתה עמוד הימיני. מה זה עמוד הימיני? בכל בניין יש עמוד שמחזיק את כל הבנין. אמרו לו, אתה עמוד הימיני. ועוד, פטיש החזק –הכוונה, יש אדם שהוא חוזר בתשובה אם לא מפריעים לו בחברה, אם לא מפריעים לו במשפחה, אבל אם קצת מפריעים לו "אני התפוררתי, לא יכול להחזיק מעמד". פטיש החזק –אתה עמדת מול העולם כולו בעבודת ה' יתברך. נר ישראל - הארת בתורה לעם ישראל. אתה בוכה?! מדוע? אמר להם, ומה אם הייתי עומד במשפט לפני מלך בשר ודם שאם כועס עלי כעסו אינו כעס עולם, ואם ממית אותי זה לא מיתה נצחית, והייתי רועד. ועתה כשאני הולך לדין לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שאם הוא כועס עלי זהו כעס עולם, ואם הוא ממית אותי זה מיתה נצחית. ולא עוד שאיני יודע באיזה דרך יוליך אותי. יש שני דרכים לפני, כך אומר רבי יוחנן!, אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזה דרך יוליכו אותי, ולא אבכה?!
רבי יוחנן לא יודע באיזה דרך יוליכו אותו, האם אנחנו נדע באיזה דרך יוליכו אותנו?! האם אנחנו יכולים להיות רגועים ושלווים לרגע אחד?!.
ספרתי לכם בתחילה על המהרש"ם שהיה בבית דין של מעלה וראה כיצד דנים אותו. המשך: בסוף הגיע אדם זוהר נכנס לבית דין של מעלה צועק ואומר, אפילו שהתורה לא היתה לשם שמים אבל זכות התורה שתעמוד לו! זכות התורה! ופסקו לו עוד שנים לחיות. התעורר מהחלום ומיד הבריא. אחרי כמה זמן נסע עם אשתו לבקר רב גדול, איך שהוא נכנס לרב התעלף ואיבד את ההכרה. האדמו"ר הספיק להגיד לו משפט אחד לפני שהתעלף, איך זה היה למעלה? הגנתי עליך טוב? כשהוא התעורר ופקח את עיניו שאלו אותו למה התעלפת? אמר להם, כשאני הייתי בלי הכרה נוכחתי בבית דין של מעלה ופסקו לי מיתה, ובאמצע הדיון נכנס הרב שלכם, צעק שזכות התורה תגן, ונתנו לי חיים בחזרה. אמר לו האדמו"ר, האם המלצתי עליך טוב בשמים. תראו באיזה אנשים אנחנו מתעסקים.
בראש השנה נאמר ספרי חיים וספרי מתים לפניך נפתחים. ספרי חיים –אני מבין כדי לראות מה עשה החי. אבל מדוע פותחים ספרי מתים? האישה הזאת מתה לפני אלפיים שנה, דנו אותה כבר אלפיים פעם כל שנה, ועוד פעם פותחים את התיק שלה, מדוע? התשובה, לפעמים את עושה איזה עבירה, מעשה בחייך וההשלכות שלו לא ניכרות מיד. שמת את הילדה שלך בבית ספר לא טוב, אח"כ נפטרת ראו שאת צדיקה ושמו אותך בגן עדן. לאחר חמישים שנה בגלל ששמת אותה בבית הספר שהוא חמישים חמישים היא שמה את הבת שלה בבית ספר שהוא גם חמישים חמישים, והנכדה כבר חילונית. למה זה התחיל? בגללך! בגללך! בשמים דנים אותך אפילו אחרי מאה שנים ויכולים לומר לך, אנחנו מצטערים, הנכדה שלך התקלקלה בגלל מעשה שעשית לפני מאות שנים, את צריכה להיענש על כך. ספרי מתים נפתחים כדי לבדוק אם יש איזה חטא שנעשתה בעולם בגלל מעשה שאת עשית לפני מאות ואלפי שנים.
אתן לכם דוגמא שתבינו. אדם נכנס לחברת חשמל וכיבה את הכפתור הראשי של כל ירושלים. הדבר גרם שהרבה חולים מתו, תאונות קרו, הרבה שודדים רצחו. תפסו את האדם שרק כיבה את הכפתור ותבעו אותו על רצח של חמישים אש, גנבות של מיליארדים. והוא מתפלא, מה עשיתי, לא גנבתי, לא רצחתי! אמרו לו, אומנם אתה רק כיבית כפתור אבל זה גרם לחורבן שלם בעיר. אותו דבר, את עושה לפעמים מעשה קטן, את רק הולכת בגילוי ראש, אצל הבת שלך זה ישפיע הרבה יותר ואצל הנכדה בר מינן. למעשה קטן יש השכלות לדורות עד סוף כל הדורות.
אתן לכם דוגמא. הקב"ה שהעיד על אברהם "ויאמין בה' ויחשבה לו לצדקה", כשהבטיח לו ה' את ארץ ישראל שאל אברהם, במה אדע כי יירשנה? [כביכול נקודה קטנה של חוסר אמונה] אמר לו, בגלל ששאלת ידוע תדע כי גר יהיה זרעך…, בכך תדע. שואל המהר"ל מפראג, מדוע בניו של אברהם אשמים, הוא אומר במה תדע וה' אומר לו אתה תדע בכך שבניך יסבלו, מה זה נוגע זה לזה? אומר המהר"ל רעיון נפלא. משל למה הדבר דומה? אדם קנה שתיל של תפוחי עץ ונסע עימו באוטובוס כדי לשתול אותו בביתו. עלה לאוטובוס אגרונום, דוקטור בחקלאות. הוא רואה שבשורש השתיל יש נקודה שחורה שכמעט ולא נראית. אמר לו האגרונום, אל תשתול את השתיל הזה כי תפוחי העץ שיצמיח יהיו מרים מאד. שאלו, איך אתה יודע? אמר לו, בשורש יש נקודה שחורה. מה זה נוגע לתפוחי עץ? אם בשורש יש נקודה שחורה בפרות זה יורגש בטעם מר.
אומר המהר"ל, הקב"ה אמר לאברהם אתה השורש של עמ"י. אצלך החוסר באמונה היא נקודה מקרוסקופית קטנה, קטנה, שאלת במה אדע. אצל הבנים, בפרות, זה יהיה מר, לכן כדי לחזק את האמונה אצל הבנים, לא בתור עונש, אני צריך להוריד אותם למצרים, לעשות להם עשר מכות, לקרוע להם את הים שיראו ניסים ונפלאות וזה כדי לחזק להם את האמונה.
את השורש של הצאצאים שלך עד ימות המשיח, את השורש של בנים ובנות רבים. אצלך נקודה שחורה קטנה של זלזול בברכת המזון בכוונה, של זלזול בכבוד שמים, זלזול בצניעות, נקודה קטנה! אצל הנכדים ונכדי הנכדים שלך זה יתבטא בפרות מרים. לכן הקב"ה מצווה אותנו על שלמות, שלמות בעשיית המצוות, קדושה, טהרה וצניעות.
אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה. כל איש וכל אישה ייקח לעצמו רגע אחד של מחשבה לפני שהולכים לישון "מה אני יכול לתקן, במה אני לא בסדר". את סוד התשובה גילה לנו דוד המלך, דוד חיפש ובדק במה הוא לא בסדר ותיקן. הוא אמר להקב"ה, כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד –למד את הפשעים והחסרונות שלו ותיקן אותם. כל אישה צריכה ללמוד את החסרונות שלה בבין אדם לחברו, בבין אדם למקום, מה היא יכולה לתקן בצניעות, בחסד, בצדקה, בשמירת הפה והעיניים, לא לבטל תורה, אהבת הזולת.
התיקון של שנאת חינם הוא אהבת חינם, לאהוב אחד את השני בלי סיבה. לפזר אהבת חינם! ואף פעם אחת לא להקפיד על שום אדם בעולם מסיבה פשוטה לפי שהכל משמים, שום דבר שלא מגיע לך את לא מקבלת. את אומרת "בעלי עשה לי כך וכך", זה שקר, בשמים עשו לך כך. אם לא היה מגיע לך לא היית מקבלת. כשיוסף חשד בשבטים ואמר להם, למה גנבתם את הגביע? אמרו לו, אלוקים מצא את עוון עבדך. מי יודע למה אלוקים עשה לנו זאת, מי שעשה זה לא אתה יוסף למרות שאתה שמת את הגביע. לפעמים בעלך חושד בך במשהו ואת אומרת "בעלי…", אך אם לא היה מגיע לך לא היה חושד בך, אם לא היה מגיע לך לא היית שומעת כאלו מילים מהשכנה שלך.
אסיים במה שאמר ר' ישראל מסלנט, דבר נפלא מאד. הוא למד מוסר מכל דבר לא רק כשאשתו אמרה לו משהו. כשהוא עבר ברחוב בשעה מאוחרת בלילה הוא ראה סנדלר מתקן נעליים במרץ לאור נר שמהבהב לפני כביתו הסופית. אמר לו ר' ישראל, מחר יש יום חדש, תמשיך מחר. אמר לו הסנדלר, כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן. ר' ישראל פרץ בבכי ואמר, למדתי מוסר, כל זמן שהנר דולק –שהנשמה דולקת אפשר עוד לתקן.
כמה ימים לפני יום הדין, כל אחת תיקח נייר ועפרון, תלמד את החסרונות שלה, תבדוק מה היא יכולה לתקן. אם הקב"ה יראה שאת לוקחת ברצינות את יום הדין, את חודש הרחמים ומנצלת את זה בוודאי שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, יוליכו אותך ואת משפחתך לחיים טובים ולשלום, אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: