בס"ד
בארץ רחוקה היה מלך שהחליט לעשות תחרות ריצה בין הבחורים בממלכה, והכריז
שמי שיעלה 100 קומות תוך 10 דקות יקבל מליון דולר. לאחר אימונים מפרכים, עמדו 80
בחורים לצאת למרוץ. עם יריית הפתיחה הסתערו כולם על המדרגות והחלו לטפס במלוא
המרץ, לאחר כ 5 דקות ולאחר שעברו 30 קומות בריצה, החלו חלק להתעייף.
בהמשך התחרות נשארו 10 בחורים שהצליחו להגיע עד קומה 45 . מתנשפים
בקושי. ובכל קומה נשרו עוד ועוד בחורים. בסופו של דבר הגיעו לקומה 49 רק 2 בחורים,
עייפים ותשושים, כשלרשותם רק דקה אחת לסיום. בקומה 50, אחד מהם נשר, ורק אחד נשאר
כשהוא ממשיך בשארית כוחו לעבר הקומה ה 51.
עוד 25 שניות נותרו לסיום, והבחור רץ בקושי, ולא מתייאש. כשלפתע הוא
רואה מעלית, נכנס לתוכה ולוחץ על הכפתור של הקומה ה - 100. ומגיע בדיוק בשניה
האחרונה לקו הסיום. המלך מקבל את פניו ומחבק אותו. כל התזמורת מריעה לו, והמעטפה
עם הצ'ק בסך של מליון דולר מוגשת לו, "תגיד לי, בן יקר שלי, איך זה שאתה
הצלחת איפה שכולם נשברו"? שאל אותו המלך.
ענה לו הבחור, "אני האמנתי שאם המלך אמר שאפשר לסיים את המרוץ
ב10 דקות, זה אפשרי. בטחתי במלך ולא הסתכלתי לאחור".
כל העבודה שלנו בעולם הזה. היא לתת אמון במי שאמר והיה העולם. לבטוח
במלכו של עולם. עם כל האתגרים והנסיונות שאנו עוברים בחיי היומיום שלנו. אם בורא
עולם אומר שזה אפשרי. אם בורא עולם אומר שזה לא גדול עלינו. עלינו לסמוך עליו שהוא
כבר ישלח את המעלית. הוא כבר ישלח את הסיעתא דשמיא.
כגודל הנסיונות כך גודל השליחות שלנו בעולמו של השם יתברך. אם אתה
רוצה להצליח בשליחות שלך, גדולה ומאתגרת ככל שתהיה, אל תעזוב את השולח. ולעולם אל
תשכח את השליחות.
כפי שסופר על האדמו"ר רבי יהושע השל הורוביץ, שחיפשו אחריו
הנאצים ימ"ש כדי לשלחו למחנה השמדה. כשנודע הדבר לחסידים, מיהרו אליו
וביקשוהו שיגזוז את זקנו, אולי בשל כך לא יכירוהו הגרמנים. הרב תפס בידיו את זקן
השיבה הארוך שלו ואמר: "כל ימי נהגתי להטמין כל שערה שנשרה מזקני בתוך גמרא
או ספר אחר, וכעת אתם רוצים שבמו ידי אגזוז את זקני? היו לא תהיה! אם נגזר עלי
משמים להיספות, רצוני ללכת מהעולם כיהודי בעל צורה יהודית, עם זקן ופאות.".
גם בגיא צלמוות אני נשאר דבוק באבא שבשמיים ובמצוותיו. לא זז ימינה
ולא שמאלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: