מחברת של פחדים

 בס"ד

 

המפגש האקראי עם העיניים שלי מסגיר אותי. מגלה את מה שאני יודעת כבר מזמן. מגלה את הפחדים העמוקים ביותר שמסתתרים להם מאחורי משקפי שמש שחורות שמסתירות כמעט חצי פנים.

כל פעם שאני מביטה במראה אני רואה אותם. אני רואה את הפחדים שמסרבים לעזוב. מסרבים לשחרר אותי לחפשי. פחדים שהיו שם תמיד.

אם אנסה לחשוב היטב מה הפחד הכי גדול שקיים בתוכי, ספק אם אמצא אותו. ספק אם אדע להניח את האצבע, ולהכניס אותו למשבצת אחת.

יש לי מחברת של פחדים עם שורות ארוכות שלא נגמרות. עם חששות בצבעים שונים, שמבקרות אותי בלילה. מבקרות אותי ביום ובכל פעם שאני פנויה להקשיב להן.

בתחילת המחברת נמצא הפחד מלאכזב. הפחד שלא אעמוד בציפיות שיש לכולם ממני, שלא אצליח לעמוד בדרישות. בסדר היום השגרתי.

בדפדוף קל במחברת אפשר יהיה למצוא את הפחד מהכאבים של הגוף. מהמחלה. מחלוקים לבנים וצפצופים מוזרים. צפצופים שמעוררים את הנשמה.

אני מפחדת גם למות. מפחדת מלעזוב יום אחד. מפחדת מהרגע שאצטרך לעזוב ולתת דין וחשבון.  מפחדת מלחדול. מפחדת שלא אדע איך לחיות.

אני מפחדת מלהחמיץ זמן של משפחה. זמן של ילדים. מלהחמיץ את הדברים החשובים באמת. הדברים שמרכיבים את הסיבה שאני קמה בבוקר.

אני מפחדת מהאמת. מהמציאות שלא מאפשרת לי לפרוש כנפיים ולעוף לגובה שאני רוצה. מפחדת מהכרת הגבולות. המגבלות. מהכרת השפלות.

אני מפחדת מהעמידה מול קהל. מהקטנות של עצמי. מהרגע שידעו שבעצם אני לא יודעת כלום ואני עדיין רק בכתה א. וספק רב אם יעלו אותי כתה.

אני מפחדת מהחושך שלא נגמר. מהגלות הארוכה של הלב שלא מוצא מנוח. מהלב שלא מוצא את עצמו ואת הפנימיות שהוא כל כך מבקש.

אני מפחדת מהבחירות השגויות. מהטעויות. מהמחיר שמגיע מיד אחרי. אני מפחדת מנקודות התורפה. מהפזיזות.

אני מפחדת מגבהות הלב. מהיוהרה שמקוננת בתוכי ולוחשת לי שאני יותר טובה. יוהרה שמתעלמת מהלכלוך שקיים שם בפנים.

אני מפחדת מהכאבים של הגוף. מפחדת להזדקן. מפחדת להתעייף. מהרגע שיהיה קשה כבר ללכת. שיהיה קשה לטפס. מהרגע שהלהבה שבתוכי תכבה.

אני מפחדת מההצלחה. מפחדת מהאהבה. אני כל כך מפחדת כשבשמים יש עננות נמוכה. עננות שמביאה איתה גשם. מביאה איתה קור שחודר לעצמות.

מחברת הפחדים אני קוראת לה. מחברת מלאה באותיות, ברווחים. מחברת מלאה במילים. מחברת מלאה בשורות שכל כך הייתי רוצה למחוק.

מחברת שנפתחת ברגעים של חולשה. ברגעים שאין עלי מסיכה. ברגעים של עצירה. מחברת שאומרת, שהדרך לאמונה עדיין ארוכה.

 

חיי שרה - אסור לפספס

 בס"ד

 

הייתי רוצה ללכת בעקבותייך. לחפש את השביל שבו דרכו כפות רגלייך. ללקט את טיפות האומץ שפיזרת אחרייך.

הייתי רוצה למצוא את הדרך שבה צעדת מבלי להתפשר. מבלי לעצור בדרך ולשאול מה הכיוון הנכון של הרוח.

הייתי רוצה לבקש ממך שתלמדי אותי איך לא מתבלבלים, איך לא עוצרים בכדי לקחת הפסקה. איך הופכים להיות מבינים גדולים בנושא של כיוונים.

הייתי רוצה שתסבירי לי איך חיים באוהל שכולו תפילה. איך חיים באוהל שיש בו ברכה בעיסה. הייתי רוצה שתסבירי לי איך אפשר להשיג אמונה. אמונה שעומדת למבחן בכל יום מחדש.

הייתי רוצה שתראי לי איך מוותרים על המקום הראשון, איך נמצאים בענווה. בביטול, למען מטרה ששמה ילודה. איך נותנים משהו יקר ואישי כל כך.

הייתי רוצה לעבור אצלך סדנא בחינוך ילדים. בהצבת גבולות. בהצבה של גדרות. הייתי רוצה לדעת איך מגדלים אותם לעקידה מתמשכת.

הייתי רוצה ללמוד ממך איך עומדים בנסיונות. איך עומדים איתנים כנגד רוחות של פרצים. כנגד רוחות זרות. איך מתקדמים כנגד כל הסיכויים.

הייתי רוצה להבין ממך מהי דבקות במטרה. איך מגיעים לראיה של תכלית, מבלי לפזר את עצמי מסביב. מבלי להתחשב בדעת הקהל.

הייתי רוצה לראות את הנר שדולק באוהל מערב שבת לערב שבת, לראות את הלהבה ואת הנס. לראות איך זה שהוא אף פעם לא דועך.

הייתי רוצה שתלמדי אותי איך ממשיכים הלאה כשלא מבינים כלום מכלום. איך עוצמים את העיניים לרווחה, ובוטחים בקדוש ברוך הוא בטחון מלא בידיעה ברורה שהוא זה שיוביל. שהוא זה שיודע את כל התשובות.

הייתי רוצה שתלמדי אותי איך הולכים בחושך מבלי להשאיר אחרי בלאגן. איך מגששים באפילה מוחלטת ומוצאים את פתח היציאה.

הייתי רוצה שתלמדי איך מצליחים להתגבר. איך משתמשים בשאריות של הכח. איך מצליחים להניע את הרגליים לרוץ קדימה.

איך בעצם רצים כנגד הזרמים. איך בעצם נושמים כשכל הגוף כואב, ואיך ממשיכים למערת המכפלה כשכל הזמן הזה, מטפטף לו הלב.

הייתי רוצה שתלמדי אותי איך לטפס. איך לעלות בשלבים. איך לא לפספס מדרגה. איך להרגיש טוב מכל עליה. הייתי רוצה שתלמדי אותי איך מגיעים להיות בת ישראל כשרה.

אמא אהובה שלי. אמא שרה. הייתי רוצה למצוא קצת ממך בתוכי. להרגיש את הנגיעות של ההתמדה. של הנחישות. של האהבה. הייתי רוצה לשים עלייך ראש ולקבל את התשובות.

הייתי רוצה שתהיי לידי לעבור את המשוכות. את כל הגבעות שמחכות בהמשך. הייתי רוצה להניח עלייך את הראש, ולקבל חיבוק אחד קטן. חיבוק אחד שאוהב. חיבוק אחד שאומר שיהיה בסדר.