21 במרץ 2023

תובנות ליום הולדת - אל תפספסו

 בס"ד

 

 

חודש ניסן עבורי זה לא רק יציאת מצריים וזה לא רק מצה עם שוקולד. חודש ניסן זה יומהולדת. חודש ניסן מציין אצלי עוד שנה שחלפה. עוד שנה שעברה מהר מידי. עצרתי לכתוב כמה מסקנות וכמה תובנות שמגיעות עם הגיל ועם הזמן. כמה שורות לא מיותרות בכלל.

תובנה 1 – פחד. הפחד אמור להביא אותנו לזהירות. לא לשתק אותנו. רוב הזמן הייתי משותקת בגללו. פחדתי להעיז. פחדתי לעשות. והכי כואב שפחדתי לטעות. היום אני מבינה שהפחד צריך לדחוף אותנו קדימה, צריך להסתכל לו בתוך העיניים ולהמשיך הלאה.

תובנה 2 – חרטה. החרטה צריכה להביא אותנו להפקת לקחים. להתבוננות. לבדוק את המניעים האמיתיים, ומשם להמשיך לצעוד. החרטה היא חלק מהחיים, אבל לא חלק עיקרי.

תובנה 3 – טעויות. טעויות זה דבר הכרחי. זה דבר שמלמד. והגיע הזמן ללמוד איך לקבל אותם. הגיע הזמן לתת לטעויות את המקום שלהם. לא להתעלם מהם. לזכור שהם חלק מאיתנו ובזכותם אנחנו מה שאנחנו כיום.

תובנה 4. סליחה לסלוח זה דבר מורכב. זה דבר נסתר. זה משהו שלא רואים אותו. אבל סליחות ככל שיהיו מורכבות, הן עדיין לא מורכבות כמו לסלוח לעצמנו.

תובנה 5 – לאהוב. הכי קל בעולם זה לשנוא. הכי קשה בעולם זה לאהוב. לאהוב ללא תנאים מקדימים. ללא שאלות. ללא קושיות. לאהוב במובן הכי פשוט של המילה.

תובנה 6 – רחמים עצמיים. רוב הדמעות שלנו נובעות מהנקודה הזאת של הרחמים. כואב לנו על עצמנו. כואב מידי. רחמים זה דבר מנחם אבל לא ממש מקדם. הדרך הכי טובה להפטר מהם זה לתת להם זמן מוגדר. שעה ביום בלבד. תאפשרו לעצמכם רק שעה ביום של רחמים עצמיים.  

תובנה 7 – אכילה. רבי נחמן קורא לאכילה גלות מצריים, ולדעתי אין הגדרה מדוייקת מזו. קשה לטפס על הר גבוה, אבל הרבה יותר קשה לסרב לעוד פרוסה של עוגה. תזכרו שלא חייבים לגמור מהצלחת.

תובנה 7 – שקרים. לפני שאנחנו כועסים על הילדים שלנו או הבן / בת זוג שלנו שהם לא דייקו בדבריהם, תבינו שהם לא מרגישים מספיק נוח לומר לנו את האמת. הם מפחדים. וכל זה אומר שאנחנו קצת מפחידים. דבר שלא צריך להיות. 

תובנה 8 – אמת. למדתי שאין שקר יותר טוב מהאמת. גם אם היא כואבת, גם אם היא עוקצת, היא עדיפה מאשר שקר שיתגלה יותר מאוחר. צריך כל הזמן להמשיך ולחתור עמוק בנשמה בכדי לגלות את האמת. האמת לאמיתה. האמת שנמצאת אצלנו בנשמה.

תובנה 8 – תשובות. לא משנה מה תעשו, לא משנה איך תסתכלו על הדברים, כמה תחשבו, בסוף תגלו שכל התשובות נמצאות אצלנו. אנחנו פשוט חוששים לקבל את התשובה, תשובה שאומרת שאולי אני לא בסדר בכל הסיפור.

תובנה 9 – בחירות. החיים שלנו מורכבים מבחירות. בחירה אחת ועוד אחת. בחירה זה אותיות בריחה. או שאנחנו בורחים או שאנחנו בוחרים להתמודד. הכל תלוי רק בבחירות שלנו, אל תפילו את האחריות על מישהו אחר.

תובנה 10 – נשמה. אנחנו אומרים "אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה", מבקשים מהשם שיתיר את הנשמה. שיתיר אותה מהכבלים שקושרים אותה. אם נדע להתעלות מעל כל התאוות, נצליח לגלות את האור שנמצא בפנים. נמצא את הכשרונות, את הדקויות. את היכולות העצומות. אל תוותרו עליה, לכו אחריה.

תובנה 11 – לא לעצור. החיים יותר מידי יפים מכדי שניקח פסק זמן. אל תרשו לעצמכם להיות בינוניים. תמשיכו בכל הכח גם כשאתם עייפים, גם כשנגמרת הבטריה, אתם לא תאמינו כמה כח יש לכם בכדי להיות יצירתיים.

תובנה 12 – להשתנות. כולם מאמינים בשינוי, אבל אף אחד לא באמת רוצה להשתנות. תבינו שאי אפשר להיות אותו האדם שהייתי אתמול. כל הזמן תחתרו לשינוי. זה בסדר לשנות סדרי עדיפויות זה בסדר לשנות מקום עבודה, או תזונה. כל הזמן תבקשו את השינוי

תובנה 13 – לחלום. חלומות נועדו להגשמה. אל תשאירו אותם רק בדמיון. וזה ממש לא משנה בני כמה אתם. בשלב ראשון תתחילו לכתוב את החלומות שלכם מול העיניים. תבינו שזה אפשרי. זה בהישג יד. אל תמעיטו בערך עצמכם.

תובנה 14. אכזבה. אף פעם לא להשתמש במושג "אכזבה". אף פעם אל תאמרו לילדים שלכם שאתם מאוכזבים מהם, הם לא באו לעולם בכדי לרצות אותנו. הם באו להעביר לנו שיעורים. להציב לנו מראה ברורה מול הפרצוף. המילה אכזבה היא קשה מידי. היא לא הוגנת.

תובנה 15 – להתמקד בטוב. בינינו, הכי קל זה להיות שיפוטי. הכי קל זה לעשות וידו על חטאים של אחרים. להתבונן איפה הוא חוטא. איפה הוא מפספס. תלמדו להתמקד בטוב שיש מסביבכם, בטוב שיש בקדוש ברוך הוא. הטוב רק ילך ויגדל.

תובנה 16 – תשובה. אל תפסיקו לפשפש במעשים. אל תפסיקו לבדוק את החדרים הפנימיים ביותר של הלב. תבקשו את התשובה בקול רם. תבקשו את המקום הראשוני. את המקום הקסום. את הנקודה שבה אתה מבין שאתה חוזר לאבא. תחזרו אליו בכל יום מחדש. הוא מחכה.

תובנה 17 – תפילה. רבי נחמן אומר שהתפילה זה מקל ההליכה של היהודי, תמיד תקחו את המקל הזה אתכם לדרך. לא משנה איפה אתם נמצאים, או כמה אתם חושבים שפישלתם, הוא שומע אתכם תמיד. דברו איתו. גם עכשיו.

תובנה 18 – שמחה. לא לשכוח לשמוח. לא לשכוח להכניס שמחה הביתה. לרקוד עם הילדים. לשמוע את השמחה של הצמחים והעשבים ואת כל שירת הבריאה. תזכרו שזו מצווה גדולה להיות בשמחה. שימו לכם את השמחה למטרה.

תובנה 19 – ענווה. אגו זה דבר מסוכן, קשה מאד לעלות על עקבותיו, הוא נותן לנו תחושה שהכל בשליטה. שליטה שלנו. תכניסו לעצמכם לתודעה שכל מה שיש לכם בעולם הזה זה רק רחמים של השם. תלמדו להעריך.

תובנה 20– אמונה. לא משנה מה תעשו, לא משנה כמה תשתדלו, בסופו של דבר השם יתברך יזכיר לכם מי מנהל את העולם. דאגה זה אותיות אגדה. היא לא נותנת לנו כלום חוץ מעוד כמה שערות לבנות. תלמדו לשחרר, להרפות. תגלו שזה ממכר.

 

שיהיה רק במזל טוב !

 

 

 

18 במרץ 2023

לנקות את הלב לפסח - טור חדש!


לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוהבת את הנקיונות של פסח. כל הבית מתחיל לקבל גוון של לבן, גוון של אבק שמגיע ממקומות שלא ידענו בכלל שקיימים.

אני חושבת שפסח עבור אחת כמוני זאת הצלה של ממש. פסח מוציא אותי לפעולה. הוא גורם לי לצאת מאזור הנוחות. מהמצרים של היום

התיזמון של החג הזה הוא כל כך מדוייק. כל כך נכון. הוא מגיע בדיוק אחרי כל שמיכות הפוך, והערימות של גרבי צמר.

פסח מגיע לחיים שלי בדיוק רגע לפני שאני כבר לא יכולה לשאת את האפור. את הקודר. את מצב העננים שמורידים עלי גשם.

פסח עוזר לי הכי הרבה לעשות את מה שאני לא כל כך אוהבת לעשות. הוא גורם לי לנקות. להוציא את הלכלוך שלא ידעתי שהצטבר, ועוד אצלי בתוך הבית.

תמיד שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שלחמץ יש רגליים. ואיך הוא מצליח להגיע למקומות שבכלל לא ידעתי על קיומם, 

פסח זאת הזדמנות עבורי לנקות. להפטר מהלכלוך אחת ולתמיד, הזדמנות לרדת לפרטים הקטנים, לפינות החשוכות, לדברים שנמצאים אצלי מתחת למיטה. איפה שאף אחד לא רואה.

בפסח אני מנקה את הכל. את החצר. את הבית, את החדרים, אפילו את המכונה ואת הארגז של הכביסה שידע תקופות יותר מחייכות בחיים שלו.

אני מנקה את הכל מסביבי, אני מתמקדת בטריטוריה הזאת שנקראת סביב וזאת הבעיה העיקרית לדעתי. שהכל זה מסביב. הכל זה ליד. הכל זה כמעט ולא בפנים. אני לא משקיעה מספיק אנרגיה בניקוי של מה שקורה בפנים.

אני כל כך עסוקה במסביב שאני שוכחת שיש עוד דברים לנקות. אני שוכחת שישנם עוד דברים שדורשים טיפול מיידי. ישנם עוד מקומות שיש בהם חמץ. והדוגמא הכי פשוטה לכך היא הלב.

הלב הזה שמתכווץ לפעמים מקנאה. הלב הזה שלפעמים מרחם על עצמו. הלב הזה שלפעמים מקפיד. ולפעמים קשה לו להשלים. 

הלב הזה שלא תמיד יודע להבחין בין האמת והשקר. בין הנכון לשגוי. בין הרצוי למצוי. הלב הזה ששוכח לפעמים את החובה שמוטלת עליו.

הייתי רוצה שזה יהיה פשוט כמו לשפוך חומר מלבין. שלנקות את הלב יהיה פשוט כמו לנקות עוד מדף אחד לפסח. כמו לרוקן עוד שקית אחת מיותרת.

הייתי רוצה לעשות נקיון יסודי ולא רק מסביב. אלא גם מבפנים. לפחות פעם אחת בחיים להתפנות לנקיון האמיתי. לנקיון של פסח. לנקיון של הדבר הזה שנקרא "אני".  לנקיון של הפנימיות שתוציא אותי מהעבדות לחרות.