לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוהבת את הנקיונות של פסח. כל הבית מתחיל לקבל גוון של לבן, גוון של אבק שמגיע ממקומות שלא ידענו בכלל שקיימים.
אני חושבת שפסח עבור אחת כמוני זאת הצלה של ממש. פסח מוציא אותי לפעולה. הוא גורם לי לצאת מאזור הנוחות. מהמצרים של היום
התיזמון של החג הזה הוא כל כך מדוייק. כל כך נכון. הוא מגיע בדיוק אחרי כל שמיכות הפוך, והערימות של גרבי צמר.
פסח מגיע לחיים שלי בדיוק רגע לפני שאני כבר לא יכולה לשאת את האפור. את הקודר. את מצב העננים שמורידים עלי גשם.
פסח עוזר לי הכי הרבה לעשות את מה שאני לא כל כך אוהבת לעשות. הוא גורם לי לנקות. להוציא את הלכלוך שלא ידעתי שהצטבר, ועוד אצלי בתוך הבית.
תמיד שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שלחמץ יש רגליים. ואיך הוא מצליח להגיע למקומות שבכלל לא ידעתי על קיומם,
פסח זאת הזדמנות עבורי לנקות. להפטר מהלכלוך אחת ולתמיד, הזדמנות לרדת לפרטים הקטנים, לפינות החשוכות, לדברים שנמצאים אצלי מתחת למיטה. איפה שאף אחד לא רואה.
בפסח אני מנקה את הכל. את החצר. את הבית, את החדרים, אפילו את המכונה ואת הארגז של הכביסה שידע תקופות יותר מחייכות בחיים שלו.
אני מנקה את הכל מסביבי, אני מתמקדת בטריטוריה הזאת שנקראת סביב וזאת הבעיה העיקרית לדעתי. שהכל זה מסביב. הכל זה ליד. הכל זה כמעט ולא בפנים. אני לא משקיעה מספיק אנרגיה בניקוי של מה שקורה בפנים.
אני כל כך עסוקה במסביב שאני שוכחת שיש עוד דברים לנקות. אני שוכחת שישנם עוד דברים שדורשים טיפול מיידי. ישנם עוד מקומות שיש בהם חמץ. והדוגמא הכי פשוטה לכך היא הלב.
הלב הזה שמתכווץ לפעמים מקנאה. הלב הזה שלפעמים מרחם על עצמו. הלב הזה שלפעמים מקפיד. ולפעמים קשה לו להשלים.
הלב הזה שלא תמיד יודע להבחין בין האמת והשקר. בין הנכון לשגוי. בין הרצוי למצוי. הלב הזה ששוכח לפעמים את החובה שמוטלת עליו.
הייתי רוצה שזה יהיה פשוט כמו לשפוך חומר מלבין. שלנקות את הלב יהיה פשוט כמו לנקות עוד מדף אחד לפסח. כמו לרוקן עוד שקית אחת מיותרת.
הייתי רוצה לעשות נקיון יסודי ולא רק מסביב. אלא גם מבפנים. לפחות פעם אחת בחיים להתפנות לנקיון האמיתי. לנקיון של פסח. לנקיון של הדבר הזה שנקרא "אני". לנקיון של הפנימיות שתוציא אותי מהעבדות לחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: