בס"ד
| אירוע מעורב | ||||
| לא מצאתי בלבי את כוחות הנפש לבוא ולהצהיר קבל עם ועולם שאני לא הולכת יותר לאירועים מעורבים ברמה כזו. עשיתי טעות | ||||
| ||||
הבטתי לצדדים, הרגשתי נבוכה מהמקום שנקלעתי אליו מרצוני החופשי, מרצוני הטיפשי. בכל מקום שעיני נתקלו ראיתי את בבואתי הקודמת והבנתי שאין לי חלק בעולם הזה יותר, אין לי חלק ונחלה בו.
הרגשתי כנטע זר. כל מי שעבר דרכי הסתכל עלי בחשדנות זהירה. עוברים ושבים נעצו בי עיניהם לאורך כל החתונה כלא מבינים מה עושה כאן דוסית שכמותי. מה עושה באירוע מעורב של גברים ונשים דוסית למהדרין, דוסית לפחות כלפי חוץ.
לפני כחודש הניחה שרון חברתי הטובה על שולחני הזמנה לחתונת בנה. חתונה שחיכתה לה שנים רבות, ובגינה היא הורידה דמעות רבות והתפללה על קברי צדיקים שהיום הזה יגיע.
כחברתה הקרובה, הייתי שותפה להכנות הרבות ולרגשות שהלכו וגאו בכל בני המשפחה. ראיתי אותם מתלבטים לגבי שמלת הכלה וגם לגבי מקום הטבילה. ראיתי אותם עושים תיקונים לחליפה של החתן ורוכשים את העוגות המתוקות ליום של החינה.
ראיתי והייתי חלק מכל מערך ההכנה ליום הכי יפה וקדוש. ראיתי ועשיתי את מירב היכולת להעניק לשרון בטחון ולשמש אוזן קשבת. עשיתי את המיטב להיות שם עבורה ולהזכיר לה שהיא קיבלה מהשם מתנה נדירה. בכל אותם רגעים שבהם הייתי לצידה הרגשתי איך אני נחצית לשניים. איך אני נחצית בין העולם של מלך מלכי המלכים הרוצה ממני קדושה וטהרה, לבין הנאמנות שלי לחברתי.
לא אזרתי בליבי מספיק אומץ לבוא ולומר לה בכנות שאני לא רוצה להיות בכל התוהו הזה. לא מצאתי בלבי את כוחות הנפש לבוא ולהצהיר קבל עם ועולם שאני לא הולכת יותר לאירועים מעורבים.
לא מצאתי בתוכי את העוז לבוא ולומר פשוט "לא!". לסרב לכל מה שנוגד את האמונה שלי, לסרב לכל מה שכבר לא משקף אותי ואת הווייתי הפנימית.
הימים נקפו והתאריך התקרב לעברי בצעדי ענק כמאיים לבלוע אותי ואת פחדנותי. ידעתי שהזמן לא משחק לטובתי וידעתי גם ידעתי שאני עושה בחירה לא נכונה. ידעתי ולא עשיתי דבר.
אחד הדברים שגורמים לי להבין כמה שרחוקה אנוכי מדרך האמת זו העובדה שאני טועה בידיעה תחילה. אני עושה פעולה הנוגדת לחלוטין את רצונו של אבי מתוך ידיעה ברורה שזו טעות. וטעות שמסרבים להודות בה הופכת למשגה.
כבר בקבלת הפנים רציתי להרביץ לעצמי. כל החברים הרשו לעצמם להתקבץ סביבי ובלי משים מצאתי את עצמי מדברת דברי חולין שגבלו ברכילות ובלשון הרע. לכל מקום שסובבתי את ראשי נתקלתי במראות לא רצויים שהייתי מעדיפה לשכוח.
חיכיתי בקוצר רוח שהחופה תיגמר, בתקווה שבתוך האולם אתפוס לי פינה שקטה ולא אעמיד את עבודת המידות שלי למבחן. ספרתי ממש את הדקות והרגשתי הקלה עם שבירת הכוס.
זרמתי עם כולם לתוך האולם והתיישבתי כמו שהבטחתי לעצמי בקצה השקט ביותר. בסמוך אלי תפסו את מקומם חברותי משכבר הימים ושמחתי שלפחות אני נמצאת בחברה טובה.
ריח הסיגריות, הרעש וההמולה של הלהקה הבהירו לי שהמצב רק הולך ומחמיר מבחינתי. דג הסלמון שהונח על הצלחת הסכים עימי לא לפני שהזכיר לי שמחר כבר ערב שבת.
מחשבתי נדדה לכיוון הבית. תהיתי האם תומר כבר הספיק לערוך את השולחן למחר או שעדיין הוא לומד גמרא עם חבריו. חשבתי על הבית המתוק שלי שרחוק כמזרח ממערב מהמקום שאני נמצאת בו כעת.
קמתי בזהירות למגינת ליבם של חברותי לשולחן, אם היה סיכוי שהן יבינו את תחושותיי ייתכן שהייתי מתעכבת להסביר להן שאיני שייכת לכאן יותר.
בדרך הביתה הבנתי שעלי לעשות תשובה שלמה על מה שקרה כאן הערב. לעשות תשובה מהנשמה. בערב הזה נכנעתי ללחץ חברתי והלכתי אחרי בשר ודם. נכנעתי לציפייה של שרון לראות אותי בחתונת בנה. נכנעתי לתכתיבים של אחרים, תכתיבים שאין לי בהם נתח.
ריציתי את כולם ולא את בורא עולם, עשיתי את מה שמתבקש ממני בלי לעצור לרגע ולחשוב שעדיף שחברתי תיפגע מאשר לפגוע באבי שבמרומים, אבי האהוב שנתן לי חיים.
הרגשתי נכלמת לפניו וביקשתי סליחה. סליחה ומחילה על ששמתי את הכל לפניו. סליחה ומחילה על שהיה מוראי מבשר ודם יותר ממורא שמיים, למעשה, באותה נקודה של זמן לא היה בי מורא מבורא ניב שפתיים.
אני עושה תשובה על שלא הייתי נחרצת לדבוק רק בך. אני עושה תשובה לפניך אדון המעשים ובורא הנשמות, על שברגע אחד בחרתי לשכוח שנטעת בי מצוות.
| ||||
