מעשה בתלמיד חכם אחד מערי תוניסיה שהיה מדוכא ביסורין קשים ומרים, עוני וחולאים, והיה מצטער מאד על כך. והנה שמע שמועה טובה, שמרן הגאון הרב חיד"א מבקר בתוניס לרגל שליחותו מרבני ירושלים, להחזיק את בתי המדרש בירושלים. כששמע כן שמח מאד, באומרו אלך לי אל הר המור הגאון הצדיק ואשטח לפניו צערי, והוא יתפלל להסיר ממני כל חולי ומחלה, ואז אתחזק ואתרפא והיתה לי שמחת עולם, כי תפלת הצדיק אינה חוזרת ריקם.
והנה כשהגיע מרן החיד"א לשם, נתבקש להשמיע שיעור בהלכה בבית המדרש, ונודע הדבר לאותו תלמיד חכם. הלך לבית המדרש לפגוש את מרן החיד"א ולבקשו על זאת. והנה כשהגיע לשם היה הרב באמצע השיעור, ולא היה אפשר להפסיקו בתוך דבריו, ובית המדרש היה מלא מפה לפה, ומצא התלמיד חכם מקום פנוי סמוך לדלת של בית המדרש וישב שם. ובשבתו שם קפצה עליו תנומה, והנה חלום, ויראה בחלומו שהגיע קצו ונפטר לעולמו, והוא לקברות יובל, ועלתה נשמתו השמימה לתת דין וחשבון על מעשיה, והוא רואה ששוקלים במאזנים את מעשיו, והעוונות היו מרובים והכריעו את הכף. אולם לפתע הופיע מלאך לבוש הבדים, עטוף לבנים, וטען לפני בית הדין של מעלה, שהוא נברא מן היסורים של האיש הזה, ומן הראוי לצרפו אל כף המאזנים של זכיותיו. וכן היה, ואחרי ככלות הכל התחיל קו המאזנים להתנועע לעלות ולרדת, והיה חסר עוד מעט יסורים, כדי להכריעו לכף זכות.
באותה שעה פרץ בבכי, כי למה לא נתנו לו מן השמים עוד מעט יסורים והיו מכריעים אותו לכף זכות. אז הגיעו בבית המדרש לומר קדיש אחר השיעור של מרן החיד"א, וכל הקהל ענו בכל כוחם "יהא שמיה רבה", ונתעורר התלמיד חכם ופקח את עיניו. בסיום הקדיש נגש מרן החיד"א ברוב ענותנותו אל החכם הנזכר ואמר לו: "שמעתי שאתה מחפש אותי, מה רצונך?". התלמיד חכם בזכרו את מה שראה כעת בחלומו, ענה למרן החיד"א: "איני מבקש דבר, רק תתפלל עלי שאזכה לחיי העולם הבא בלי בעיות". בירך אותו הרב, וילך לשלום.
מכאן למדנו שחביבים היסורין (סנהדרין קא סוף ע"א). ובגמרא ברכות (ה סוף ע"א) תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא ניתנו אלא על ידי יסורין, ואלו הן: תורה, ארץ ישראל, עולם הבא וכו'.
