אשמתו הגדולה של האדם

בס"ד

אשמתו הגדולה של האדם אינה בחטאים שחטא,

שהרי הפיתויים גדולים וכוחו של האדם דל.

אלא אשמתו היא 

שבכל עת בידו לעשות תשובה והוא אינו שב בתשובה.

~ רבי בונים מפשיסחה~

המטרה של כל המסע הזה

בס"ד

הלימוד על תקופת העבדות במצרים והדרך להשתחרר מעבדות זו הוא השורש לאמונה היהודית ובכוחו לחשוף עולם פנימי, עשיר ומגוון של כלים שיכולים לשמש אותנו כאן ועכשיו. במציאות ההיסטורית מצרים הייתה ארץ של עבודה זרה, טומאה וסבל לעמינו והיא שייכת לעבר, אולם במציאות הרוחנית הנצחית מצרים עדיין חיה וקיימת בכל אחד מאתנו והיא מה שעושה מייצרים – מציאות רוחנית של צמצום הדעת של הבן אדם לדברים והתעסקויות קטנים. גם היום אנחנו מתמודדים עם הכוח של מצרים בנפש של כל אחד ואחת.

מצרים זה לא רק מקום פיזי. זו בעיקר התפיסה שקוראת לנו לא לחשוב על שום דבר שמעבר להוויה הגשמית שלנו, לא להתעסק בתכלית, להיות כבולים לתפיסות שטחיות על החיים, לחשוב ולחיות בתוך שבלונות וכמובן לא להכיר במציאות של הבורא. ברגע שעם ישראל התחיל לחשוב על מצבו ולהתנגד, פרעה הכביד עליהם את העבודה ודרש מהם להכין את הלבנים לבניית המבנים בעצמם. פרעה (מלשון פרוע) ידע שברגע שהאדם קצת עוצר וחושב על מצבו בעולם הוא יבין שהוא לא רוצה להיות יותר עבד. במציאות של היום פרעה (שהוא כאמור כוח רוחני שקיים בעולם וגם בכל אחד מאתנו) מוסיף לנו שעות עבודה, מוסיף מטלות, מוסיף מיסים, מוסיף מחויבויות חברתיות, מוסיף הסחות דעת כמו פלאפונים, מסכי פלזמות ענקיים, תוכניות ריאליטי מטופשות ועוד ועוד. העיקר – לא להתבונן בעצמינו ולחשוב על המטרה של כל המסע הזה שנקרא החיים.

הרב יוסי מזרחי

עבדי יעקב

בס"ד

"ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהוה 

ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק 

ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן 

ואין מחריד"

(ספר ירמיה)

ערבות הדדית

בס"ד

עכבר קטן אחד התעורר יום אחד במאורה שלו, פיהק, התמתח והתכונן ליום חדש. כשהציץ דרך החריץ שבקיר אל תוך בית האיכר, ראה את האיכר ואת אשתו עומלים על פתיחת אריזה גדולה שניצבה על הריצפה. "מעניין איזה אוכל יש בפנים?"תהה העכבר, אבל אז גילה לתדהמתו שהאריזה הגדולה הכילה מלכודת עכברים משוכללת.

העכבר רץ מהר אל החצר, וקרא בקול גדול: "יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!" תרנגולת שמנמנה שהתחממה בשמש, הרימה את ראשה בעצלתיים וקרקרה: "מר עכבר, אני רואה שמדובר בעניין שמטריד את מנוחתך, אבל עלי הוא לא משפיע בשום צורה. אבקש שלא תפריע לי לנמנם ותלך לך למקום אחר."

המשיך העכבר לחפש אחר חיות נוספות שביכולתו להזהיר מפני הסכנה הגדולה, ראה את הכבש הפרוותי וצעק: "יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!" הכבש פעה לעברו וענה: "אני בהחלט משתתף בצערך מר עכבר, אבל אין שום דבר שאוכל לעשות מלבד לייחל לשלומך. שיהיה לך בהצלחה!"

העכבר הגיע מתנשף אל הרפת, שם פגש את הפרה החומה וקרא: "יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!" נפנפה הפרה בזנבה לגרש זבוב עיקש, הנהנה בראשה בעצב ואמרה: "אוי ואבוי, האמן לי שאני ממש משתתפת בצערך. אבל בתור פרה אני לא מוצאת סיבה לצאת מהרפת."

העכבר חזר אל בית האיכר כשהוא חש עצמו דחוי ומושפל, מודע לכך שיהיה עליו להתמודד עם מלכודת העכברים הגדולה לגמרי לבדו.

באותו הלילה נשמע רעש שהפריע למנוחת הבית כולו – נשמע שמלכודת העכברים זכתה סוף כל סוף בטרף. אשת האיכר הנרגשת קמה מיד ממיטתה ומיהרה לראות מי הפושע שנתפס במלכודת. עם זאת, בחושך ששרר בבית היא לא הספיקה לגלות בזמן שמה שנתפס היה זנבו של נחש גדול וארסי ולא של עכבר אפור וקטן.

הנחש נשך את אשת האיכר ברגלה, והאיכר נאלץ לפנות אותה בדחיפות אל בית החולים.
בתום הטיפול ולאחר ששבו לביתם, עלה החום של האישה וסירב לרדת. כיוון שדבר ידוע הוא שהתרופה הטובה ביותר לחום גבוה היא מרק עוף טרי, לקח האיכר סכין ושחט את התרנגולת השמנמונת.

אשת האיכר שתתה מן המרק, אולם החום שלה לא חלף גם כעבור מספר ימים. השמועה אודות מצבה הרפואי פרשה כנפיים, מה שהוביל לביקורים רבים של משפחה וחברים מודאגים. האיכר שמח מכך שהבית נמלא אנשים, אבל על מנת להאכיל את כולם נאלץ לערוך ארוחה גדולה מהרגיל ולהגיש בשר כבש למנה עיקרית.

בני הכפר אכלו מהמזון והודו לאיכר, אולם התפילות הרבות לשלומה של החולה לא הועילו ולאחר שבוע היא נפטרה. אנשים רבים מאוד הגיעו אל הלוויתה, וכדי להודות לכולם על טוב לבם האכיל אותם האיכר בפרה העסיסית ביותר בארווה.

ורק העכבר התבונן בכל ההתרחשות דרך החריץ הקבוע שלו בקיר ונאנח.

פעמים רבות כשאנחנו שומעים שאדם נתקל בבעיה שאינה נוגעת לנו, אנחנו עשויים להחליט להימנע מלסייע לו. עם זאת, החיים הם מסע שחלק גדול ממנו מחייב ערבות הדדית, וכשהפרט החלש ביותר בחברה נמצא בסכנה, כולנו צריכים לחוש עצמנו מאויימים. אם נעזור זה לזה נהיה חזקים יותר יחד, אך אם נחשוב רק על עצמנו נפגע בסופו של דבר בכולנו.

פירות משובחים

בס"ד

שועל אחד עבר על פני כרם ורצה להיכנס לתוכו, אך הכרם היה גדור מסביב...

הלך השועל מסביב לכרם וחיפש איזה פתח שדרכו יוכל להכנס.

בדרכו, מצא חור קטן בגדר. 

ניסה השועל להיכנס דרך החור אך ולא יכול היה משום שהחור קטן מידי.

חשב השועל מה לעשות, ועלה במוחו רעיון - הוא צם שלושה ימים עד שכחש ואז יכול היה להכנס דרך החור.

נכנס השועל לתוך הכרם והחל לאכול מן הענבים עד אשר השמין. 

לאחר שלושה ימים של שובע החליט לצאת אך לא יכול היה לצאת דרך החור עקב השמנתו המרובה.

לכן צם עוד שלושה ימים עד שכחש - ויצא.

הפך השועל את פניו אל הכרם ואמר:

"כרם, כרם! מה יפה אתה! מה טובים פרותיך! אבל מה הנאה ממך? רעב באתי ורעב יצאתי ..."

השועל שלנו אם היה קצת יותר פיקח היה לוקח את פרות הגפנים וזורק מחוץ לגדר, כך היה נהנה מהפרות אחרי שהיה יוצא החוצה...

אומרים חז"ל: "תינוק שבא לעולם ידיו קפוצות - כאילו אומר באתי לתפוס את כל העולם.

וכשנפטר אחרי ימים ושנים ידיו פתוחות כאילו אומר - 'חשבתי לאכול את כל העולם אך תראו את ידי - ריקות מתוכן'" (קהלת רבה ה', טו').

כל אדם רוצה לכבוש את העולם, להגיע לגבהים גשמיים, לחצות יבשות... לנחול את העולם הזה.

אך ידוע לכל שכל מה שתשיג בעולם הזה ישאר פשוט כאן... ריקן באת וריקן תלך...

אך אדם חכם לא אוכל את כל פרות הכרם ויוצא ריקם, אלא זורק

מהפרות לבחוץ - זורק פרות ליום שכולו ארוך - לעולם שממנו בעצם הוא הגיע - לעולם הבא...

אנו נמצאים בתוך כרם מלאה פרות משובחים, אל תאכל את כל הפרות כאן, זרוק כמה אל מחוץ לגדר...

"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם" (פאה, א', א')

עשה היום מצוה, ותשליך עוד פרי אל מחוץ לגדר...

יום טוב ובשורות טובות

לגאולת והצלחת עם ישראל.אמן!

במציאות הזאת

בס"ד

רק אותך אבא

מבקשת.

לדבוק, לחוש, לגעת

במציאות הזאת שנקראת

אלוקות.

במציאות הזאת שבה מתקיים

החיבור הנדיר והמיוחד כל כך

בין אהבה לנשמה.