משבר זהות

בס"ד

"מעולם לא שמעתי על תפוז שהולך לפסיכיאטר כי הוא 

רוצה להיות תפוח. 

מעולם לא שמעתי על כלב שהיה לו משבר זהות. 

רק בני אדם רוצים להיות משהו אחר". 

הרב קרליבך. 

הדו שיח הזה

בס"ד

הדו שיח בינינו לבין הקדוש ברוך הוא מתנהל מהיום שנולדנו,

ויימשך עד ליום שנשוב לכור מחצבתנו. 

בכל מהלך חיינו נמשיך לשמוע את מלכו של עולם מהדהד לנו באוזן. 

נמשיך לשמוע אותו קורא בשמנו. מנסה להחזיר אותנו לתלם. 

ממשיך לנגן לנו על המיתרים של הנשמה. 

שנחזיר אותה אליו נקיה. מצוחצחת. ובעיקר טהורה. 

בדיוק כפי שהוא נתן לנו אותה.

אין כמו הבית

בס"ד

בכל רגע בחיים, חייבים לזכור שאבא יושב ומחכה לנו בפתח. ממתין לכל אחד ואחת מאיתנו. 

עדיין אבא מבקש שנניח את מקל הנדודים, ואת השיטוט משדות זרים. 

עדיין טאטע מחכה שנבחר נכון ואליו נחזור.

עדיין אבא מחכה לתת לנו את המחק. מחכה להראות לנו היכן המתג של האור. 

מחכה לנו שנחזור הביתה, כי אין שום מקום בעולם שעושה טוב כמו להיות בבית.  

הכי לא הגיוני

בס"ד

החלק הכי לא הגיוני בעבודה רוחנית זה הפשרה. 

זה המקום הזה שבו אתה אומר לעצמך תחיה קצת למען העולם הזה וקצת למען העולם הבא.

זה המקום שבו אתה אומר לעצמך אפשר לדחות למחר. 

כשבעצם אתה מתעלם מהעובדה שאף אחד לא מבטיח לך שמחר יהיה לך רצון לעשות. 

אף אחד לא מבטיח לך שתחיה עד מחר.

אף אחד לא מבטיח לנו שמחר הגב לא יהיה תפוס, או שתכאב לי היד. 

מה שאפשרי מבחינתי לדחות בעשר דקות, אפשרי לדחותו לכל החיים. 

להמשיך

בס"ד

לחפש את הכח לעשות

לחפש את הכח לצעוד. ולהמשיך לאסוף

נקודות של אור בדרך אל יום אחרון.

להמשיך בחיפוש של העקבות 

שבתוך העולם לי משאירות

ריח של אבא.

ריח של בית.

לקום לבוקר חדש

בס"ד

להתחדש. 

לחדש את האור,

לחדש את האהבה,

לחדש את הצעקה לבורא

לחדש את עצמי.

לקום לעוד שבוע חדש...

ושיהיה בס"ד מבורך.