מלאך

בס"ד




                   כשיצר הרע בא למכור לך ייאוש

                     תאמר לו שקנית כבר אמונה

בוקר של אהבה וחיבור עם הכוח העליון מקור הכל

בס"ד

  זכרו תמיד שכאשר אלוקים לוקח משהו מהישג 

            ידכם, הוא אינו מעניש אתכם -

אלא רק פותח את ידכם לקבל משהו אחר במקום !

קליפ מרגש עד דמעות שוואקי שמע ישראל | יעקב שוואקי

סיפורה האמיתי על מוות קליני של סמדר

בס"ד

"חיכיתי לך, בינתי"

כל פעם כשניסיתי לברר עם סמדר, חברתי הטובה, מה עברה שם למעלה לפני 15 שנים, כשמתה מוות קליני, נתקלתי בחומה בצורה

רונית שיינפלד / הידברות סופשבוע - מוסף שישבת

סמדר היא אחת החברות הקרובות שלי בשנים האחרונות, ומהווה חלק נכבד מאד מתהליך התשובה שלי. אני יודעת שלפני כ 15 שנה היא עברה תאונה קשה מאד, שבמהלכה מתה מוות קליני, וראתה מראות שעין רגילה לא ראתה. כל אותם פעמים שניסיתי לברר איתה באמת מה היא עברה שם למעלה, נתקלתי בחומה בצורה ובפחד בלתי מוסבר שניבט מעיניה "יום אחד נשב על כוס קפה ונדבר", פטרה אותי לא אחת, אך לבסוף היום הזה הגיע. "לא יודעת מאיפה להתחיל, עברו כל כך הרבה שנים מאז אותה התאונה", סמדר זזה בחוסר נוחות, "אני זוכרת שנסעתי ערב אחד לבר מצווה, בגפי, לבושה במיטב הבגדים,  ובערך באזור באר יעקב לפני הכניסה לראשון לציון, זה קרה". "ראיתי אורות של משאית גדולה שהתקדמו לעברי במהירות, וזהו, מכאן למעשה אני לא זוכרת דבר". "וכשהתעוררת ?", התפרצתי לדבריה. "מצחיק, אבל לא התעוררתי. בדיעבד התברר לי שהייתי ללא דופק, מורדמת ומונשמת בבית החולים. הגעתי למקום שלא הייתי בו קודם, ראיתי שולחן ארוך-ארוך ובו ישבו אנשים מבוגרים עם זקנים לבנים, אנשים שלא ראיתי קודם לכן". קולה רעד מהתרגשות. "בדרך כלשהי הבנתי שיכולת הדיבור נלקחה ממני, לא יכולתי להוציא הגה. במשך זמן מסוים שאיני יכולה לאמוד, הטיחו בפני מה עשיתי ומה לא עשיתי בחיי. תביני שתמיד הייתי אדם מאמין, אבל לא היה לי מושג קלוש מה זה עולם הבא". הרהרתי ביני לבין עצמי שפעם השתעשעתי במחשבה שהייתי רוצה לחוות דבר מעין זה - מן טעימה קטנה, להבין מה מצפה לי. הבעתה בפניה הבהירה לי שלא באמת הייתי רוצה לעבור את זה. טוב לי כאן, איפה שאני, עם שתי הרגליים על הקרקע. "ישנם כמה דברים שאני זוכרת בבירור", סמדר לקחה נשימה עמוקה, "הבהירו לי כמה חמור עוון לשון הרע, אני זוכרת משפט אחד במדויק שנאמר לי שם, צרות עין וקנאה מוציאים אדם מן העולם, שתדעי שהמשפט הזה מלווה אותי עד היום". צמרמורת קרה עטפה את כולי, נזכרתי בכל הפעמים שהעזתי להישיר מבט למה שלא שייך לי. איך העזתי שלא להיות מרוצה ממה שניתן לי ועוד יותר ממה שלא ניתן לי. "את יודעת, רונית, ישנם דברים שנאסר עלי במפורש לשוחח עליהם. אוכל רק לומר שיש דבר כזה שנקרא בית דין שמיים, ויש עולם שנמצא במקביל לכאן. כל מה שמספרים לנו - הכל נכון, רונית". לא יכולתי שלא להיזכר במשנה מפרקי אבות שמסייעת לנו להינצל מעבירה, המשנה שאומרת, "דע לפני מי אתה עומד ליתן דין וחשבון", משנה שאני חושבת שצריכה להיות חקוקה לנגד עיני כל היום וכל הלילה. "ביקשתי לחזור לכאן, התחננתי, ולשמחתי גם קיבלתי רשות, לא לפני שהסבירו לי מדוע היא ניתנת לי בגלל גמילות חסדים שעשית, לא ידעתי על מה הם מדברים בדיוק, רק שמחתי שבקשתי נתקבלה". "לפתע ראיתי רב צדיק עומד מולי, סביבו הילה ואור, והוא מושיט לי זר עלים של זעתר ומבקש ממני להריח אותם קוראים לי הרב שרעבי שלום, וזהו, אני פוקחת עיניים, כשאני מתעוררת אני רואה את כל הרופאים עומדים סביב המיטה שלי, ואין לי מושג היכן אני נמצאת, אין לי יכולת לזוז, והמשפט היחידי שיוצא לי מהפה זה היכן הרב שרעבי?" בשלב הזה היא מתחילה לצחוק, "תוך כמה דקות היה לידי פסיכיאטר שהיה בטוח שהמוח שלי נפגע באופן בלתי הפיך. לאחר מכן עברתי שיקום ארוך כי כל החוליות בגוף שלי יצאו מהמקום, כולל מפרק הלסת. תקופה לא מבוטלת הייתי בטיפולים. "כשסוף סוף הצלחתי לקום על הרגליים ידעתי שאני חייבת לסגור מעגל, אני חייבת לדעת מי זה הרב הזה. בכל מקום שהלכתי שאלתי עליו ולא קיבלתי מענה, אנשים חשבו שאני באובססיה בגלל התאונה, אבל רצה השם ובגלל הכאבים החלטתי ללכת ללמוד הילינג. בהרצאת המבוא ישבה לידי אשה נעימת מראה בשם ימימה, שתוך כדי שיחה התברר לי שהיא הבת של הרב שרעבי שלום!". זה כבר היה יותר מדי עבורי, "איזו השגחה פרטית...", מלמלתי כלא מאמינה, "גם התסריטאי הכי מוכשר לא היה חושב על זה". "למחרת בבוקר כבר הייתי אצלו, תור ארוך של אנשים חיכה לו שם מ 04:00 בבוקר, ימימה בתו הכניסה אותי לחדר שלו, ואני רואה שזה אותו הצדיק שהיה איתי למעלה, חיכיתי לך בינתי, היית צריכה להגיע אלי. כדי למלא את ייעודך בחיים, את צריכה לטפל בנשים, ובאותו המעמד הוא ביקש ממני להתחייב בפניו בנדר שלעולם לא אקבל אלי גברים לטיפול - נדר שאני מקיימת עד עצם היום הזה". "הביטי, כל תפיסת העולם שלי השתנתה, כל החיים שלי התהפכו והשתנו ללא היכר, חשוב לי שתביני מתוקה שלי, יש בית דין של מעלה, יש עולם מעבר והוא נמצא לידינו, הם רואים ושומעים אותנו בכל שניה". לא בכדי סמדר התעקשה לא לספר לי את קורותיה, היא פשוט הדחיקה, זה היה משא כבד מידי ללכת איתו. משא שבו אתה מקבל הוכחה חד משמעית לאמת אחת גדולה, ואין לי מושג אם היא צריכה לברך על כך או לא, כי באיזשהו מקום ניטלה ממנה זכות הבחירה. היא יודעת בוודאות, נקודה. בדרך הביתה הבנתי למה השם חיבר בינינו. הוא ידע שתפקידה להדליק את האור שבתוכי, האור שאיתו אני צריכה להמשיך הלאה. קיבלתי ממנה את הידיעה המוחלטת והאבסולוטית למשהו שאני מנסה להרדים בתוכי, למשהו שאני בעצמי מנסה להשתיק במוחי, וזו העובדה שזה שם, זה קיים, והכי חשוב, מחכה לי גם. הערה: מדובר על סיפור אמיתי של חברתי סמדר קשקש מראשל"צ. הטור נכתב לזכותו של מארי סאלם - הרב שלום נתן שרעבי. זכותו תגן על עם ישראל. אמן סלה.

האני הפנימי שלנו הוא גילוי האלוקות בעולם

בס"ד

מתי אנחנו חווים אושר ? (נלקח מהאתר המדהים "פנימה")

כאשר יש לנו התנסות במהות הרוחנית האמיתית שלנו. כאשר אדם נוגע בנשמתו שלו, בנפש עמוק פנימה- אז הוא חווה כוח אמיתי פנימי.  זה הכוח שיכול לגרום לנו להזיל דמעה ולהתרגש עד כדי הרגשה של השתפכות הנפש. זוהי תחושה של אושר עמוק שאנחנו יכולים לחוות אותה לפעמים כאשר אנחנו יושבים עם עצמנו בשקט, בלי שום גירוי מבחוץ ומרגישים את הנשמה. 

זה קורה לפעמים בטבע או בשקיעה, כשמרגישים חיבור עמוק לבורא עולם, ומרגישים שאותה נקודה פנימית בנשמה שלנו היא חלק מתוך משהו גדול. היא צלם אלוקי. ברגעים האלו אנחנו לא צריכים יותר שום דבר, כי יש לנו את הדבר עצמו. את העיקר.

כאשר מקבלים אישורים חיצוניים של כסף כבוד וכוח זוהי התייחסות לאגו שלנו, לאישיות שהיא העטיפה של הנשמה, אבל זה לא מי שאנחנו באמת. 

האישיות שלנו היא הדימוי העצמי שלנו, המסכה החברתית, התפקיד שאנחנו אמורים לגלם . הנשמה בפנים לא מחפשת כוח כסף וכבוד. היא מחפשת משהו אחר, ולפעמים אנחנו כל כך בהולים במרוץ החיים שאנחנו אפילו לא נותנים לה לומר מה היא מחפשת. היא מחפשת מנגינה דקה ואמיתית. היא מחפשת קשר עם עולם גבוה ונקי, עולם עליון.

בעצם האני הפנימי שלנו הוא גילוי האלוקות הזו בעולם.

אבל בעולם המערבי שלנו – מה אנחנו מעניקים לנשמה במקום אלו ? אנחנו נותנים לה, תארים, משרות, חשבונות בנק, כי חינכו אותנו שמה שיביא לנו את מנוחת הנפש אלו המושגים החיצוניים האלה. המהות הרוחנית הפנימית יודעת לזהות את האמת, ולזה היא כמהה כל הזמן. שום דבר חוץ מהאמת לא ישביע אותה.  למעשהמתי יש לאדם מנוחת נפש ? כאשר הוא מרגיש שהנפש שלו מונחת במקום הנכון שלה.

 העולם שלנו מלא ניגודים. חושך- אור, אמת- שקר, טוב –רע וכו'. בעולם הזה אדם נמצא כל הזמן בתוך ניגודים, ונלחם כל הזמן בסתירות פנימיות וחיצוניות. יש לו מפלט של אחדות בתוך השקט- באמירה – שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד. האחד- האחדות מאפשרת לחבר בין כל הסתירות והניגודים, ולצוץ מעל פני הדברים החיצונים. 

בהתבוננות כזו- אפשר לפגוש את המהות שעד עכשיו פגשנו אותה רק בעטיפות של האישיות והאגו. במצב כזה, נטולת עטיפות. היא חופשייה, חסרת פחד, היא לא נחותה מאיש, ולא נעלה על איש. היא מלאת קסם אור ומסתורין. 

אם אנו פתוחים לשמוע מה הכוח שברא אותנו רוצה מאיתנו- אנחנו בעצם מגלים את הכישרון הייחודי של הנשמה שלנו, כלומר את התפקיד האמיתי שלנו בעולם.

בחברה שבה גדלנו לא נתנו לנו הזדמנות ומרחב לבחור בתפקיד האמיתי שלנו, במה שאנחנו רוצים להיות. הרבה מאוד אנשים נמצאים בעמדות שלהם בגלל שהם הובלו לשם כתוצרים של חינוך ותקשורת, ודימויים שתלטניים מאוד של הורים, מורים ותרבות.

החברה מעצבת אותנו בלי לשאול אותנו יותר מדי על הבחירות שלנו. אנחנו חיים באשליה שיש לנו בחירה חופשית, אבל כמה מאיתנו מעיזים לעזוב את מה שהם עושים ולא אוהבים- לטובת מה שהם אוהבים ומאמינים בו ?

לכולנו יש קול פנימי שצועק שם בפנים. לפעמים אנחנו שומעים אותו, אבל רוב הזמן לא מקשיבים אליו.  התשובה לשאלה – מהו היעד שלי, לא יכולה לבוא מתוך הגבולות של האדם. תכלית ויעד הם דברים שמעל ומעבר לאדם. אם אתה מתחיל להתחבר לחלק האלוקי שבתוכך – ולחלק האלוקי שמעליך אתה מתחיל לגלות את היעד שלך בחיים.

שבוע שכולו דבש ומתיקות

בס"ד

שיהיה לכל עם ישראל הקדוש

שבוע של בשורות טובות, ישועות, רפואה וים של שמחה !

אמן סלה, רונה