21 במרץ 2023

תובנות ליום הולדת - אל תפספסו

 בס"ד

 

 

חודש ניסן עבורי זה לא רק יציאת מצריים וזה לא רק מצה עם שוקולד. חודש ניסן זה יומהולדת. חודש ניסן מציין אצלי עוד שנה שחלפה. עוד שנה שעברה מהר מידי. עצרתי לכתוב כמה מסקנות וכמה תובנות שמגיעות עם הגיל ועם הזמן. כמה שורות לא מיותרות בכלל.

תובנה 1 – פחד. הפחד אמור להביא אותנו לזהירות. לא לשתק אותנו. רוב הזמן הייתי משותקת בגללו. פחדתי להעיז. פחדתי לעשות. והכי כואב שפחדתי לטעות. היום אני מבינה שהפחד צריך לדחוף אותנו קדימה, צריך להסתכל לו בתוך העיניים ולהמשיך הלאה.

תובנה 2 – חרטה. החרטה צריכה להביא אותנו להפקת לקחים. להתבוננות. לבדוק את המניעים האמיתיים, ומשם להמשיך לצעוד. החרטה היא חלק מהחיים, אבל לא חלק עיקרי.

תובנה 3 – טעויות. טעויות זה דבר הכרחי. זה דבר שמלמד. והגיע הזמן ללמוד איך לקבל אותם. הגיע הזמן לתת לטעויות את המקום שלהם. לא להתעלם מהם. לזכור שהם חלק מאיתנו ובזכותם אנחנו מה שאנחנו כיום.

תובנה 4. סליחה לסלוח זה דבר מורכב. זה דבר נסתר. זה משהו שלא רואים אותו. אבל סליחות ככל שיהיו מורכבות, הן עדיין לא מורכבות כמו לסלוח לעצמנו.

תובנה 5 – לאהוב. הכי קל בעולם זה לשנוא. הכי קשה בעולם זה לאהוב. לאהוב ללא תנאים מקדימים. ללא שאלות. ללא קושיות. לאהוב במובן הכי פשוט של המילה.

תובנה 6 – רחמים עצמיים. רוב הדמעות שלנו נובעות מהנקודה הזאת של הרחמים. כואב לנו על עצמנו. כואב מידי. רחמים זה דבר מנחם אבל לא ממש מקדם. הדרך הכי טובה להפטר מהם זה לתת להם זמן מוגדר. שעה ביום בלבד. תאפשרו לעצמכם רק שעה ביום של רחמים עצמיים.  

תובנה 7 – אכילה. רבי נחמן קורא לאכילה גלות מצריים, ולדעתי אין הגדרה מדוייקת מזו. קשה לטפס על הר גבוה, אבל הרבה יותר קשה לסרב לעוד פרוסה של עוגה. תזכרו שלא חייבים לגמור מהצלחת.

תובנה 7 – שקרים. לפני שאנחנו כועסים על הילדים שלנו או הבן / בת זוג שלנו שהם לא דייקו בדבריהם, תבינו שהם לא מרגישים מספיק נוח לומר לנו את האמת. הם מפחדים. וכל זה אומר שאנחנו קצת מפחידים. דבר שלא צריך להיות. 

תובנה 8 – אמת. למדתי שאין שקר יותר טוב מהאמת. גם אם היא כואבת, גם אם היא עוקצת, היא עדיפה מאשר שקר שיתגלה יותר מאוחר. צריך כל הזמן להמשיך ולחתור עמוק בנשמה בכדי לגלות את האמת. האמת לאמיתה. האמת שנמצאת אצלנו בנשמה.

תובנה 8 – תשובות. לא משנה מה תעשו, לא משנה איך תסתכלו על הדברים, כמה תחשבו, בסוף תגלו שכל התשובות נמצאות אצלנו. אנחנו פשוט חוששים לקבל את התשובה, תשובה שאומרת שאולי אני לא בסדר בכל הסיפור.

תובנה 9 – בחירות. החיים שלנו מורכבים מבחירות. בחירה אחת ועוד אחת. בחירה זה אותיות בריחה. או שאנחנו בורחים או שאנחנו בוחרים להתמודד. הכל תלוי רק בבחירות שלנו, אל תפילו את האחריות על מישהו אחר.

תובנה 10 – נשמה. אנחנו אומרים "אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה", מבקשים מהשם שיתיר את הנשמה. שיתיר אותה מהכבלים שקושרים אותה. אם נדע להתעלות מעל כל התאוות, נצליח לגלות את האור שנמצא בפנים. נמצא את הכשרונות, את הדקויות. את היכולות העצומות. אל תוותרו עליה, לכו אחריה.

תובנה 11 – לא לעצור. החיים יותר מידי יפים מכדי שניקח פסק זמן. אל תרשו לעצמכם להיות בינוניים. תמשיכו בכל הכח גם כשאתם עייפים, גם כשנגמרת הבטריה, אתם לא תאמינו כמה כח יש לכם בכדי להיות יצירתיים.

תובנה 12 – להשתנות. כולם מאמינים בשינוי, אבל אף אחד לא באמת רוצה להשתנות. תבינו שאי אפשר להיות אותו האדם שהייתי אתמול. כל הזמן תחתרו לשינוי. זה בסדר לשנות סדרי עדיפויות זה בסדר לשנות מקום עבודה, או תזונה. כל הזמן תבקשו את השינוי

תובנה 13 – לחלום. חלומות נועדו להגשמה. אל תשאירו אותם רק בדמיון. וזה ממש לא משנה בני כמה אתם. בשלב ראשון תתחילו לכתוב את החלומות שלכם מול העיניים. תבינו שזה אפשרי. זה בהישג יד. אל תמעיטו בערך עצמכם.

תובנה 14. אכזבה. אף פעם לא להשתמש במושג "אכזבה". אף פעם אל תאמרו לילדים שלכם שאתם מאוכזבים מהם, הם לא באו לעולם בכדי לרצות אותנו. הם באו להעביר לנו שיעורים. להציב לנו מראה ברורה מול הפרצוף. המילה אכזבה היא קשה מידי. היא לא הוגנת.

תובנה 15 – להתמקד בטוב. בינינו, הכי קל זה להיות שיפוטי. הכי קל זה לעשות וידו על חטאים של אחרים. להתבונן איפה הוא חוטא. איפה הוא מפספס. תלמדו להתמקד בטוב שיש מסביבכם, בטוב שיש בקדוש ברוך הוא. הטוב רק ילך ויגדל.

תובנה 16 – תשובה. אל תפסיקו לפשפש במעשים. אל תפסיקו לבדוק את החדרים הפנימיים ביותר של הלב. תבקשו את התשובה בקול רם. תבקשו את המקום הראשוני. את המקום הקסום. את הנקודה שבה אתה מבין שאתה חוזר לאבא. תחזרו אליו בכל יום מחדש. הוא מחכה.

תובנה 17 – תפילה. רבי נחמן אומר שהתפילה זה מקל ההליכה של היהודי, תמיד תקחו את המקל הזה אתכם לדרך. לא משנה איפה אתם נמצאים, או כמה אתם חושבים שפישלתם, הוא שומע אתכם תמיד. דברו איתו. גם עכשיו.

תובנה 18 – שמחה. לא לשכוח לשמוח. לא לשכוח להכניס שמחה הביתה. לרקוד עם הילדים. לשמוע את השמחה של הצמחים והעשבים ואת כל שירת הבריאה. תזכרו שזו מצווה גדולה להיות בשמחה. שימו לכם את השמחה למטרה.

תובנה 19 – ענווה. אגו זה דבר מסוכן, קשה מאד לעלות על עקבותיו, הוא נותן לנו תחושה שהכל בשליטה. שליטה שלנו. תכניסו לעצמכם לתודעה שכל מה שיש לכם בעולם הזה זה רק רחמים של השם. תלמדו להעריך.

תובנה 20– אמונה. לא משנה מה תעשו, לא משנה כמה תשתדלו, בסופו של דבר השם יתברך יזכיר לכם מי מנהל את העולם. דאגה זה אותיות אגדה. היא לא נותנת לנו כלום חוץ מעוד כמה שערות לבנות. תלמדו לשחרר, להרפות. תגלו שזה ממכר.

 

שיהיה רק במזל טוב !

 

 

 

18 במרץ 2023

לנקות את הלב לפסח - טור חדש!


לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוהבת את הנקיונות של פסח. כל הבית מתחיל לקבל גוון של לבן, גוון של אבק שמגיע ממקומות שלא ידענו בכלל שקיימים.

אני חושבת שפסח עבור אחת כמוני זאת הצלה של ממש. פסח מוציא אותי לפעולה. הוא גורם לי לצאת מאזור הנוחות. מהמצרים של היום

התיזמון של החג הזה הוא כל כך מדוייק. כל כך נכון. הוא מגיע בדיוק אחרי כל שמיכות הפוך, והערימות של גרבי צמר.

פסח מגיע לחיים שלי בדיוק רגע לפני שאני כבר לא יכולה לשאת את האפור. את הקודר. את מצב העננים שמורידים עלי גשם.

פסח עוזר לי הכי הרבה לעשות את מה שאני לא כל כך אוהבת לעשות. הוא גורם לי לנקות. להוציא את הלכלוך שלא ידעתי שהצטבר, ועוד אצלי בתוך הבית.

תמיד שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שלחמץ יש רגליים. ואיך הוא מצליח להגיע למקומות שבכלל לא ידעתי על קיומם, 

פסח זאת הזדמנות עבורי לנקות. להפטר מהלכלוך אחת ולתמיד, הזדמנות לרדת לפרטים הקטנים, לפינות החשוכות, לדברים שנמצאים אצלי מתחת למיטה. איפה שאף אחד לא רואה.

בפסח אני מנקה את הכל. את החצר. את הבית, את החדרים, אפילו את המכונה ואת הארגז של הכביסה שידע תקופות יותר מחייכות בחיים שלו.

אני מנקה את הכל מסביבי, אני מתמקדת בטריטוריה הזאת שנקראת סביב וזאת הבעיה העיקרית לדעתי. שהכל זה מסביב. הכל זה ליד. הכל זה כמעט ולא בפנים. אני לא משקיעה מספיק אנרגיה בניקוי של מה שקורה בפנים.

אני כל כך עסוקה במסביב שאני שוכחת שיש עוד דברים לנקות. אני שוכחת שישנם עוד דברים שדורשים טיפול מיידי. ישנם עוד מקומות שיש בהם חמץ. והדוגמא הכי פשוטה לכך היא הלב.

הלב הזה שמתכווץ לפעמים מקנאה. הלב הזה שלפעמים מרחם על עצמו. הלב הזה שלפעמים מקפיד. ולפעמים קשה לו להשלים. 

הלב הזה שלא תמיד יודע להבחין בין האמת והשקר. בין הנכון לשגוי. בין הרצוי למצוי. הלב הזה ששוכח לפעמים את החובה שמוטלת עליו.

הייתי רוצה שזה יהיה פשוט כמו לשפוך חומר מלבין. שלנקות את הלב יהיה פשוט כמו לנקות עוד מדף אחד לפסח. כמו לרוקן עוד שקית אחת מיותרת.

הייתי רוצה לעשות נקיון יסודי ולא רק מסביב. אלא גם מבפנים. לפחות פעם אחת בחיים להתפנות לנקיון האמיתי. לנקיון של פסח. לנקיון של הדבר הזה שנקרא "אני".  לנקיון של הפנימיות שתוציא אותי מהעבדות לחרות.


22 בנוב׳ 2022

מחברת של פחדים

 בס"ד

 


המפגש האקראי עם העיניים שלי מסגיר אותי. מגלה את מה שאני יודעת כבר מזמן. מגלה את הפחדים העמוקים ביותר שמסתתרים להם מאחורי משקפי שמש שחורות שמסתירות כמעט חצי פנים.

כל פעם שאני מביטה במראה אני רואה אותם. אני רואה את הפחדים שמסרבים לעזוב. מסרבים לשחרר אותי לחפשי. פחדים שהיו שם תמיד.

אם אנסה לחשוב היטב מה הפחד הכי גדול שקיים בתוכי, ספק אם אמצא אותו. ספק אם אדע להניח את האצבע, ולהכניס אותו למשבצת אחת.

יש לי מחברת של פחדים עם שורות ארוכות שלא נגמרות. עם חששות בצבעים שונים, שמבקרות אותי בלילה. מבקרות אותי ביום ובכל פעם שאני פנויה להקשיב להן.

בתחילת המחברת נמצא הפחד מלאכזב. הפחד שלא אעמוד בציפיות שיש לכולם ממני, שלא אצליח לעמוד בדרישות. בסדר היום השגרתי.

בדפדוף קל במחברת אפשר יהיה למצוא את הפחד מהכאבים של הגוף. מהמחלה. מחלוקים לבנים וצפצופים מוזרים. צפצופים שמעוררים את הנשמה.

אני מפחדת גם למות. מפחדת מלעזוב יום אחד. מפחדת מהרגע שאצטרך לעזוב ולתת דין וחשבון.  מפחדת מלחדול. מפחדת שלא אדע איך לחיות.

אני מפחדת מלהחמיץ זמן של משפחה. זמן של ילדים. מלהחמיץ את הדברים החשובים באמת. הדברים שמרכיבים את הסיבה שאני קמה בבוקר.

אני מפחדת מהאמת. מהמציאות שלא מאפשרת לי לפרוש כנפיים ולעוף לגובה שאני רוצה. מפחדת מהכרת הגבולות. המגבלות. מהכרת השפלות.

אני מפחדת מהעמידה מול קהל. מהקטנות של עצמי. מהרגע שידעו שבעצם אני לא יודעת כלום ואני עדיין רק בכתה א. וספק רב אם יעלו אותי כתה.

אני מפחדת מהחושך שלא נגמר. מהגלות הארוכה של הלב שלא מוצא מנוח. מהלב שלא מוצא את עצמו ואת הפנימיות שהוא כל כך מבקש.

אני מפחדת מהבחירות השגויות. מהטעויות. מהמחיר שמגיע מיד אחרי. אני מפחדת מנקודות התורפה. מהפזיזות.

אני מפחדת מגבהות הלב. מהיוהרה שמקוננת בתוכי ולוחשת לי שאני יותר טובה. יוהרה שמתעלמת מהלכלוך שקיים שם בפנים.

אני מפחדת מהכאבים של הגוף. מפחדת להזדקן. מפחדת להתעייף. מהרגע שיהיה קשה כבר ללכת. שיהיה קשה לטפס. מהרגע שהלהבה שבתוכי תכבה.

אני מפחדת מההצלחה. מפחדת מהאהבה. אני כל כך מפחדת כשבשמים יש עננות נמוכה. עננות שמביאה איתה גשם. מביאה איתה קור שחודר לעצמות.

מחברת הפחדים אני קוראת לה. מחברת מלאה באותיות, ברווחים. מחברת מלאה במילים. מחברת מלאה בשורות שכל כך הייתי רוצה למחוק.

מחברת שנפתחת ברגעים של חולשה. ברגעים שאין עלי מסיכה. ברגעים של עצירה. מחברת שאומרת, שהדרך לאמונה עדיין ארוכה.

 

חיי שרה - אסור לפספס

 בס"ד

 


הייתי רוצה ללכת בעקבותייך. לחפש את השביל שבו דרכו כפות רגלייך. ללקט את טיפות האומץ שפיזרת אחרייך.

הייתי רוצה למצוא את הדרך שבה צעדת מבלי להתפשר. מבלי לעצור בדרך ולשאול מה הכיוון הנכון של הרוח.

הייתי רוצה לבקש ממך שתלמדי אותי איך לא מתבלבלים, איך לא עוצרים בכדי לקחת הפסקה. איך הופכים להיות מבינים גדולים בנושא של כיוונים.

הייתי רוצה שתסבירי לי איך חיים באוהל שכולו תפילה. איך חיים באוהל שיש בו ברכה בעיסה. הייתי רוצה שתסבירי לי איך אפשר להשיג אמונה. אמונה שעומדת למבחן בכל יום מחדש.

הייתי רוצה שתראי לי איך מוותרים על המקום הראשון, איך נמצאים בענווה. בביטול, למען מטרה ששמה ילודה. איך נותנים משהו יקר ואישי כל כך.

הייתי רוצה לעבור אצלך סדנא בחינוך ילדים. בהצבת גבולות. בהצבה של גדרות. הייתי רוצה לדעת איך מגדלים אותם לעקידה מתמשכת.

הייתי רוצה ללמוד ממך איך עומדים בנסיונות. איך עומדים איתנים כנגד רוחות של פרצים. כנגד רוחות זרות. איך מתקדמים כנגד כל הסיכויים.

הייתי רוצה להבין ממך מהי דבקות במטרה. איך מגיעים לראיה של תכלית, מבלי לפזר את עצמי מסביב. מבלי להתחשב בדעת הקהל.

הייתי רוצה לראות את הנר שדולק באוהל מערב שבת לערב שבת, לראות את הלהבה ואת הנס. לראות איך זה שהוא אף פעם לא דועך.

הייתי רוצה שתלמדי אותי איך ממשיכים הלאה כשלא מבינים כלום מכלום. איך עוצמים את העיניים לרווחה, ובוטחים בקדוש ברוך הוא בטחון מלא בידיעה ברורה שהוא זה שיוביל. שהוא זה שיודע את כל התשובות.

הייתי רוצה שתלמדי אותי איך הולכים בחושך מבלי להשאיר אחרי בלאגן. איך מגששים באפילה מוחלטת ומוצאים את פתח היציאה.

הייתי רוצה שתלמדי איך מצליחים להתגבר. איך משתמשים בשאריות של הכח. איך מצליחים להניע את הרגליים לרוץ קדימה.

איך בעצם רצים כנגד הזרמים. איך בעצם נושמים כשכל הגוף כואב, ואיך ממשיכים למערת המכפלה כשכל הזמן הזה, מטפטף לו הלב.

הייתי רוצה שתלמדי אותי איך לטפס. איך לעלות בשלבים. איך לא לפספס מדרגה. איך להרגיש טוב מכל עליה. הייתי רוצה שתלמדי אותי איך מגיעים להיות בת ישראל כשרה.

אמא אהובה שלי. אמא שרה. הייתי רוצה למצוא קצת ממך בתוכי. להרגיש את הנגיעות של ההתמדה. של הנחישות. של האהבה. הייתי רוצה לשים עלייך ראש ולקבל את התשובות.

הייתי רוצה שתהיי לידי לעבור את המשוכות. את כל הגבעות שמחכות בהמשך. הייתי רוצה להניח עלייך את הראש, ולקבל חיבוק אחד קטן. חיבוק אחד שאוהב. חיבוק אחד שאומר שיהיה בסדר.

12 בספט׳ 2022

כוונות

 בס"ד 


השנה הזאת היתה שנה של כוונות. שנה של רצונות. של הרבה תחושות שהציפו אותי וביקשו לעשות כל כך הרבה.

בשנה שחלפה התכוונתי להיות יותר שמחה. התכוונתי לחייך יותר לעולם. לחייך יותר לאנשי הבית. לכל מי שנמצא איתי תחת אותה קורת הגג.

בשנה שחלפה התכוונתי להיות יותר מאמינה. התכוונתי לא להתרגש מכל גל שעובר עלי. או מכל עלבון שנזרק לעברי. פחות לקחת ללב.

בשנה שחלפה רציתי להיות יותר בריאה. כזאת ששומרת באדיקות על התזונה שלה. שלא נכנעת לפרוסת עוגה גם אם יש בה הרבה שוקולד וכתוב עליה "כמה שכבות".

בשנה שחלפה התכוונתי פחות לפחד. התכוונתי להיות אמיצה. לא לתת לדמיונות להשתלט על המחשבות. חשבתי שיהיה בי את הכח ללכת נגד הזרם.

בשנה שעברה התכוונתי פחות לדאוג. פחות לדאוג ליום המחר. פחות לדאוג איך לשלם חשבונות. פחות לדאוג שאספיק את הכל. פחות לדאוג שזה כולל הכל.

בשנה שעברה התכוונתי להיות יותר מכילה. יותר נותנת מעצמי למשפחה. יותר נמצאת שם בשביל הילדים. בשביל הבעל, ופחות בשביל עצמי.

בשנה שעברה התכוונתי להיות פחות ביקורתית, פחות שיפוטית. להיות במקום שאני לא דנה את האחרים כי אני לא נמצאת שם במקומם.

בשנה שעברה התכוונתי שתהיה לי עין טובה. שנקודת המבט שלי תהיה חיובית. שהעין שלי תהיה תמיד נכונה ללמד זכות. עין שלא מחפשת פגמים. לא מבקשת חסרונות.

בשנה שעברה התכוונתי להפרד לגמרי ממידת הגאווה. לסלק לגמרי את האגו שמחשיך לי את הראיה. רציתי כל כך לקבל קצת ענווה.

בשנה שעברה התכוונתי להיות יותר חרוצה. כזאת שלא עוצרת לנוח. שלא מבקשת הפסקה. חרוצה במובן המהיר ביותר של המילה.

בשנה שעברה התכוונתי לברך כל מילה במילה. להוציא את הדברים מהפה עם כל הכוונה, בלי להסיח את הדעת ובו זמנית לחשוב על ערימת הכביסה.

בשנה שעברה התכוונתי לא להכנע ליצר הרע. לא לתת לו דריסת רגל. התכוונתי לאטום את כל הפתחים והחורים שלא יכנס באיזה פירצה.

בשנה שעברה התכוונתי להיות יותר צנועה. יותר מהדרת בלבוש. לא מתלוננת על החום. כזאת שמבינה את המעלה שיש בהסתרה.

בשנה שעברה התכוונתי לעבוד על המידות. לתקן את מה שאפשר. לעבוד על הקנאה. על ההקפדה. התכוונתי לנקות את הלב מכל מחיצה.

בשנה שעברה התכוונתי לשיר יותר שירים. מהסוג הזה שמגיע מהבטן. התכוונתי להיות מחוברת לניגון. ולכל ההשלכות שמגיעות ביחד איתו.

בשנה שעברה התכוונתי לא לכעוס. הבטחתי לעצמי שזה יהיה אחרת. שאלמד לשתוק ולנשוך שפתיים. שאולי סוף סוף אבין שהכעס לא מקדם אותי לשום מקום.

בשנה שעברה התכוונתי להיות ידידותית לסביבה. להיות יותר נעימה. התכוונתי לא להכאיב. לא להעליב. ללמוד איך למחול על כבודי.

בשנה שחלפה היתה לי כוונה שהשנה תהיה קצת שונה. כוונה שלא בדיוק התממשה. התכוונתי להרבה דברים, להרבה רצונות. ומה שנותר עכשיו זה לאסוף את הדמעות, ולהגיע שוב לשנה החדשה עם אותן הכוונות. להגיע אליה עם הרבה כוחות. להגיע לראש השנה עם כוונה אמיתית של התחלות חדשות.

22 באוג׳ 2022

רחמיך רבים השם

בס"ד

 



כשהבית הפוך זה רחמים של השם. כשהשוקו נשפך בסלון זה רחמים של השם. כשהנעליים נשארות בסלון וערימת הגיהוץ לא נגמרת, זה רחמים של השם.

כשיש כביסה בסל זה רחמים של השם. כשיש אוכל על הגז זה רחמים של השם. כשיש מי שיאכל, זה רחמים של השם. גם השאריות זה רחמים של השם.

כשכואב לי משהו בגוף זה רחמים של השם. כשיש תקופות מאתגרות בחיים זה רחמים של השם. כשיש לי ייסורים זה רחמים של השם.

כשאין לי מספיק כח לקום בבוקר ולהתחיל את היום זה רחמים של השם. כשאין לי שמחה זה רחמים של השם. כשאני לא מצליחה לאסוף את עצמי זה רחמים של השם.

כשאמא כועסת עלי זה רחמים של השם. כשבעלי לא מרוצה ממני זה רחמים של השם. כשהבן שלי מביא ציון נמוך במבחן זה רחמים של השם.

כשמגיעה השבת ומביאה איתה ניחוח של קדושה זה רחמים של השם. כשיוצאת השבת ואני נשארת בלי טיפה של אוויר זה רחמים של השם.

כשאני רואה את השמים זה רחמים של השם. כשהשמש יוקדת באמצע הרקיע זה רחמים של השם. כשיש מזגן שעובד על 16 מעלות זה רחמים של השם.

כשהאוכל נשרף זה רחמים של השם. כשהמפה מתלכלכת זה רחמים של השם. כשלא קיבלתי את מה שרציתי זה רחמים של השם.

כשהכל הולך קשה בחיים זה רחמים של השם. כשהמחנכת של הבת שלי מסננת אותי בפלאפון זה רחמים של השם.

כשמפריעים לי לנוח בצהריים זה רחמים של השם. כשהשכנים מרעישים זה רחמים של השם. כשהטלפון בצד השני תפוס כל הזמן, זה רחמים של השם.

כשאני מפחדת ממה יהיה זה רחמים של השם. כשתוצאות הבדיקות לא מלהיבות זה רחמים של השם. כשמישהו מבני הבית לא מרגיש טוב זה רחמים של השם.

כשאני מנסה להבין ולא מצליחה זה רחמים של השם. כשאני מגלה שעדיין לא חזרתי באמת בתשובה זה רחמים של השם.

כשיוצאת ממני צעקה אחת אמיתית זה רחמים של השם. כשיוצאת לי ברכה בכוונה זה רחמים של השם. כשאני אומרת תודה מעומק הנשמה, זה רחמים של השם.

כשאני לא מקבלת חיבוק בחזרה זה רחמים של השם. כשהעוגה טעימה זה רחמים של השם. כשצועקים עלי זה רחמים של השם.

כשטיפות הגשם הראשונות מטפטפות על החלון זה רחמים של השם. כשהדמעות שלי מטפטפות על הלחי זה רחמים של השם.

כל העולם הזה מלא ברחמים של השם. רק שאני עדיין לא מספיק גדולה בכדי להבין את זה. בכדי להרגיש את הרחמים.