להרגיש בת של מלך

בס"ד

בדרך כלל אני משתדלת ללמוד כמעט כל יום. כך שאני מוצאת את עצמי לעיתים תחת ערימת ספרים. מידי פעם עורכת סיכומים. מכינה לי פתקאות קטנות שאדע לומר את הפסוק הנכון ברגע הנכון. שתמיד תהיה לי תשובה על מה שאני נשאלת. תקופה ארוכה שיש לי רעב בלתי נדלה לדבר תורה ואני, תלמידה ממושמעת מנסה בכל הכוח להדביק את כל הידע בזמן הקצר שעוד עומד לרשותי.

נוכחתי לדעת שלעיתים עם כל הידע התיאורטי, ישנם מצבים בחיים שמספיק מקרה קטן אחד שיכול לתת לך את האמת על מגש. ישנם שיעורים מסוג אחר שבהם לומדים הלכה למעשה את כל התיאוריות במכה אחת או כמו במקרה שלפניכם,  על הבשר. רק משפט אחד בהיסח דעת של חבר, מכר או סתם בן משפחה יכול להמחיש לך למה באמת התכוון המשורר.

אנחנו קבוצה של תלמידים שלומדים בכל שבוע עם רב מיוחד. שמטעמי צניעותו לא אזכיר את שמו. רב שיודע לעורר בנו את הדבקות בשם יתברך. ובכל שיעור אתה יוצא ממנו עם תובנה של "איך לא ידעתי את זה קודם"? וככה אנחנו, קבוצה של מחפשי דרך  מתכנסים אחת לשבוע בבית אחר ומנסים לקבל קצת מההתלהבות שלו בעבודת השם.

ביום חמישי האחרון היה תורי לארח את הקבוצה. דבר שאני עושה בשמחה רבה.  כרגיל הרב דואג להסביר לנו בדרכו הייחודית על חשיבותה של אהבת חינם וכף זכות ומנסה בכל כוחו להסביר לנו את חשיבותה של הפשטות.

בתום השיעור המיוחד נשארנו רק אני, הרב, שמעון הצדיק ועוד תלמיד חדש. למען האמת לאף אחד מהם לא היה רכב ומאחר שעברה שעת חצות גם תחבורה ציבורית לא היתה אופציה. הרב חיכה לטרמפ שלו ואני התנדבתי להקפיץ את שמעון הביתה. רבע שעה לכל כיוון.

"אין מצב שאת לוקחת אותו" העיר לי הרב. הבטתי בו "יש לי רכב, זו לא טירחה  עבורי". השבתי לו ביבושת. "את לא נוסעת עם גבר לבד בשעה הזאת, ההלכה לא מתירה זאת". לא האמנתי למה שאני שומעת. "איך אתה מצפה שהוא יחזור הביתה?" שאלתי בתמיהה. "נמצא פתרון" אמר הרב והוסיף "אף אישה לא תיסע עם גבר בשעות האלה אם הוא לא בעלה, וההלכה חלה גם עלייך רונית". הסביר בתקיפות שלא השתמעה לשתי פנים.

בגלגול הקודם שלי הייתי כועסת מאד. הייתי נותנת לו הרצאה חינם אין כסף כמו שרק אני יודעת. הוא היה מקבל ממני הסבר ארוך ומשכנע על כמה שובינסטי וקטן זה נשמע. רק בגלל שאני אישה ! 

אך הפעם הגבתי באופן שונה. כאילו מישהו הדליק לי פנס. התיישבתי בחזרה בכסא. ובפעם הראשונה הבנתי שהפנס הזה מסנוור.

התובנה חדרה לי לנשמה בבת אחת והיא לחשה לי שמי שקטנה זו בעצם את. איך לא הבנת שכל ההגבלות שההלכה נותנת לאישה אמורים להגן עליה? איך לא הבנת שיש מישהו שדואג לך? שכל מה שהוא רוצה לומר זה שאת יקרה, שכל צעקתו היא שתביני שאת קדושה?

זה זעק לי בכל הגוף. לא ייתכן שלא שמתי לב עד עכשיו כמה רכות יש באמירה הזאת. כמה חמימות ודאגה כנה כמה אהבה והערכה לאישה יש בהלכה שעד לא מזמן היתה נראית לי חשוכה.  

לא ידעתי את הערך האמיתי שלי כבת ישראל. נסחפתי עם זרם המתירנות שבו הגבולות מטשטשים בכל יום. אף אחד לא הרים מולי את היד ואמר לי עד כאן. והנה משפט אחד גרם לי לעצור לרגע, להתבונן סביב ולהבין שיש מישהו שדואג לי שם למעלה, שלא אטעה, שלא אבוש ושלא אכשל לעולם ועד.

אחרי כמה טלפונים אמר לי הרב "בואו, נוסעים",  "איך?" שאלתי בעיניים גדולות. "אני והתלמיד החדש נלווה אותך, ואנחנו נסתדר משם". השיב.

אני לא יודעת אם אני אצליח להעביר לכם את התחושות שרחשו בתוכי באותה חצי שעה של נסיעה. לראשונה בחיי הרגשתי שכמה טוב שאני לא מנהלת את החיים שלי לבד. שיש מי שמחליט עבורי.

הרכב נסע באיטיות, אתם בודאי יכולים להבין שקצת קשה לנסוע עם 3 גברים מאחורה.  חייכתי לעצמי כל הדרך ושיחזרתי את אותן פעמים בעברי שנסעתי בסיטואציות כאלה ואחרות. מעולם לא נתתי את דעתי למה בדיוק אני עושה. כאילו השכל שלי יצא לפנסיה. לא השכלתי להבין את הדברים כפשוטם או ליתר דיוק ביופיים.

 הנסיעה עברה עלינו בשקט יחסי. היה נדמה לי שכולם קוראים את המחשבות שרצות לי בראש. אם היו לי כתוביות מאחורה אפשר היה לקרוא את השיחה שלי עם עצמי, שבה ניסיתי לתת פרשנות למה שאני מרגישה ותאמינו או לא החמימות שהרגשתי נקראת ענווה.

"ברמזור שמאלה" פקד עלי הרב. "אני זוכרת" השבתי בחיוך. "לא חשבתי להוריד אתכם קודם". הוספתי. שמחתי בליבי שהשם זימן לי קורס מזורז בנשיות אמיתית מהי. מודה לו ולשמו על החסד הנפלא.

הורדנו את שמעון הצדיק  "הרב לא רוצה שאקח אתכם הביתה?" שאלתי בתמימות. "תודה" השיב, "אני לא מתכוון להיות לטורח על בת ישראל", אנחנו נסתדר.

הרב והתלמיד החדש ירדו מהרכב, "אנחנו מודים לך על הכל" נפרד ממני לא לפני שהמטיר עלי צרור של ברכות שאזכה כבר להחליף את הטרנטה שלי לרכב חדש. "הכבוד הוא כולו שלי" עניתי. והוא לא ידע עד כמה.

אני כותבת לכם את הדברים מלב פתוח. ההתרגשות מהגילוי שולחת זרועות לתחומים אחרים בחיי ושופכת אור על כל התפיסה שלי כאשה. מה שלמדתי בערב ההוא לא משתווה לעשרות שעות של שיעורים, הרצאות, ספרים ומה לא. שום דבר לא משתווה לרגע אחד של הארה, רגע אחד קטן המבהיר לך כמה שאת חשובה לו "ויתאו המלך יופייך כי הוא אדונייך והשתחווי לו" (תהילים מה).