להיות פשוט

בס"ד

מבטו המתפלא של טכנאי המחשבים הבהיר לי שהוא אכן בטוח במה שהוא אומר "אין בכלל קשר בין תורה - לקבלה", חזר שוב על דבריו, "כל החברים בסביבתי שלומדים קבלה אמרו לי שזה דבר אחד ותורה זה משהו אחר לגמרי".

עכשיו כבר ממש כעסתי, "אתה חייב להבין שהקבלה היא נדבך של התורה. היא רובד עמוק יותר של התורה. אל תאמין למציאות שמוכרים אותה בבתי הספר לרוחניות בגרוש".

אלון הבין שאין טעם לנהל ויכוח על הנושא "כך חשבתי עד עכשיו, את לא צריכה להרים את הקול". התנצלתי בפניו והסברתי לו בקצרה את מהותה של תורת הקבלה. "הענין הוא שישנם כאלה שכביכול לומדים את תורת הסוד כשבעצם הם עדיין לא יודעים את פרשת השבוע".

כשאלון סיים לסדר את התקלה שבודאי תחזור במחשב שלי, תהיתי ביני לבין עצמי מדוע ללמוד קבלה נשמע יותר מתוחכם מאשר המילה ה"גסה" של לחזור בתשובה.

לאחרונה אני שומעת המון ממכרים וחברים על תופעה שבה ישנם בתי ספר לקבלה יהודית שטוענות כי אין על האדם חובה לשמור תורה ומצוות, על הלומד רק לפתוח את ספר הזוהר הקדוש ולהקשיב להסברים של המורה.

לא פלא שכל אדם שני שנקרה בדרכי הפך להיות "מקובל" לעת מצוא. לא מפתיע שלאור "מכירתו" של ספר הספרים במבצעי סוף העונה כולם יודעים לשנן בעל פה

סוגיות על תורת הנסתר כשהבסיס עדיין לא נבנה אצלם, אם בכלל.

כשיוצא לי לשוחח  עם אותם "מקובלים" מתחוור לי כי ישנה תופעה רחבה ועמוקה יותר הנקראת...בושה. לימוד הקבלה הפך להיות תחליף פחות מביך ויותר "איני" לחזרה בתשובה. לא יודעת מתי ואיך זה קרה אבל "חזרה בתשובה" הפכה להיות מילת גנאי לאותם דמויות שלא הלך להם בחיים, מן אוסף של "מוכי גורל", שמצאו מפלט רק בכיפה שעל הראש.

מעציב אותי שישנם כאלה שמתביישים לחזור למקורות. מתביישים להביט לשורש הנשמה ולהקשיב לבת קול הקוראת להם לחזור לדרך האבות. איך ייתכן שבמדינת היהודים, הפכנו להיות קורבן של לחץ חברתי. איך ייתכן שבמדינה שקיימת רק בזכות לימוד התורה, בעלי התשובה מחפשים הגדרות נוחות יותר לאותה נקודה פנימית שהתעוררה בהם.  

   

ליבי נחמץ בקרבי כשמנסים בכל דרך לעשות הפרדה מוחלטת בין האליטה ה"נאורה" משהו, של הלומדים קבלה  אלו שהם "מביני דבר", לבין המאמינים הפשוטים לכאורה.

צריך לדעת היטב שלפני שפותחים את הזוהר הקדוש יש עוד הרבה מה ללמוד בדרך, צריך הרבה שנים של עמל ויגיעה בסוגיות לא פשוטות. כל תלמיד חכם שבקיא ברזי הנסתר יספר לכם איך כיתת את רגליו לשיעורי תורה, שיעורי גמרא ומה לא. הכניסה ללימוד עמוק יותר מחייבת ידע רב שנרכש במשך שנים רבות. ידע שהוא חובה מאחר והוא מכין אותך נפשית להמשיך הלאה.

אי אפשר להתייחס אל העולם הרוחני היהודי כאל נתיב של לימוד נטו ללא קיום מצוות. בנתיב הזה אי אפשר להגיע לשלמות. כל היופי שבקיום המצוות היא עבודת השם, עבודת הלב. עבודה שהיא בעצם עבודת חיים.

ובעבודה המופלאה והמורכבת הזו, החלק הקשה ביותר שיש בה זה היכולת להיות פשוט. לא סתם אמרו חכמים ממני, כי לא פשוט להיות פשוט. אלפי שנים עמלו אבות אבותינו לשמר את הגחלת, לשמר את המסורת,  וכל זה נעשה בשם הפשטות. כל זה נעשה בלי להיחשב טיפש או נחות.

המלצתי החמה לכל "מקובלי השעה" היא להתחיל ולהבין מהי בכלל אמונה לפני שהם מבינים מהן ספירות חכמה. הייתי ממליצה בחיוך לדעת מהי תמימות בעבודת השם עוד בטרם ידיעת עולם האצילות.

המלצתי היא לחקור בכל רגע נתון איך ניתן להגיע לדרגה שבה אומר "גם זו לטובה", ואצליח לעמוד בנסיונות שהבורא יתברך מעמיד לפני, הרבה לפני שאבין את תורת הגלגולים של האר"י הקדוש.

רק מי שחי בעולם של תשובה יודע כמה קשה לסגל לעצמך חיים של צניעות וענווה,, כמה קשה לסגל לעצמך חיים של אמת לאמיתה. רק מי שמתאמץ בכל מאודו להכנס בהיכל השבים הביתה יודע כמה קשה לחיות אמונה. אמונה פשוטה ותמימה.

בורא עולם זכר את חסד נעוריו לכל מי שהלך אחריו בארץ לא זרועה, בארץ שהיא למעשה ללא ידיעה. ארץ שבה לא קונים ידע ללא נשמה. מלכו של עולם שומר זכות גדולה למי שמודה בטעויותיו ועושה הכל לכפר על פשעיו. בורא עולם שומר זכות גדולה למי שהולך לאורו בתלם ומשמיע את קולו מחגווי הסלע, משמיע את תפילתו הזכה, הטהורה, ללא הפגנת בינה יתרה.

מכל מה שראיתי בימי חיי, וראיתי קצת יותר מידי, לא מצאתי יותר טוב מלחיות חיים פשוטים. חיים ללא הרפתקאות מיותרות, חיים ללא חיפוש שמקדים את זמנו אחר ידיעות נשגבות. חיים שיש בהם 2 רגליים על הקרקע עם הרבה טעם של מצוות התורה, חיים כמו שאומר הרב הרוש עם הרבה פשיטות של אמונה.