אמת

בס"ד

מידת האמת. כולנו יודעים להתהדר בה ולומר "אני בן אדם אמיתי". השאלה היא האם אני אמיתי עם הקדוש ברוך הוא. האם אני יודע להצביע על החולשות שלי בעיניים ולומר שהן חזקות ממני.

לפני שנים היה בחור של"ע נפל ברוחניות, ועזב את הישיבה שבה למד. לאחר תקופה כשהוא כבר מחלל שבת בפרהסיה, ראה ביום שבת בבוקר את הרב של הישיבה שאותה עזב. "שבת שלום כבוד הרב", אמר התלמיד "יש לי קושיה עבורך", הרב הסתובב אליו "אני מקשיב". התלמיד שטח בפניו את הקושיה והרב ענה "אני לא יודע את התשובה". התלמיד ניסה לשאול שאלה אחרת ושוב הרב ענה "אני לא יודע את התשובה", התלמיד ניסה שוב את מזלו, ולמגינת ליבו השיב לו הרב "אני לא יודע את התשובה". התלמיד הביט בו בפליאה "הרי אתה תלמיד חכם, כיצד זה שאינך יודע את התשובה?" השיב לו הרב בחיוך "יש לי תשובות לקושיות, לא לתירוצים".

חייבים להבין שהכניסה לעולם רוחני גבוה, זה ע"י האמת, ע"י לקיחת אחריות. אחריות על השקר שנמצא בתוכנו. עמוק בפנים. איפה שאף אחד לא רואה.

מסופר שיום אחד נפער חור בקיר שבין גן עדן לבין גיהנם. וידוע שהקיר הזה הוא דק מאד. כל אנשי הגיהנם היו מאושרים עד הגג. סוף סוף יש אוויר נעים וקריר שנכנס אליהם. לעומתם כל מי שהיה בגן עדן הרגיש תסכול, אוויר חם ולח נכנס מהגיהנם ישר אליהם, והפך את גן עדן לסאונה. החלו להתווכח ביניהם מי יסגור את החור. אלו אומרים אתם אשמים ואלו אומרים אתם אשמים. כשנוכחו לדעת שאין באפשרותם להגיע להחלטה כלשהי, גילגלו את הבעיה לבית דין של מעלה, שם ערכו דיון מקיף, עם עדים ועדויות מהשטח, והגיעו למסקנה חד משמעית. שמי שצריך לתקן את החור זה אנשי גן העדן. וכל זאת מדוע? כי כל העורכי דין נמצאים בגיהנם, ואין מדובר בעורכי דין שאנו מכירים, אלא מדובר בעורכי דין שנמצאים בתוכנו. באותו עורך דין פנימי שאומר לי "לא נורא שדיברת לשון הרע, יש לך סיבה מוצדקת", אותו עורך דין חרוץ שלוחש לי באוזן "לא נורא שהתגאית על אשתך או על בעלך, עבר עליך יום קשה". אותו עורך דין ממולח שאומר לי "עוד 5 דקות במיטה לא יקרה כלום". אותו עורך דין שמעלים מאיתנו את האמת, וגורם לנו להתהלך בעולם הזה כשאנו משקרים לעצמנו. כשאנו מוצאים תירוצים להצדיק את המעשים שלנו. כשאנחנו הופכים להיות העורכי דין, או יותר נכון העוכרי דין של עצמנו.