געגוע אחד

בס"ד

השבוע נסעתי לנתניה, נסעתי לקבר האדמו"ר מצאנז זצ"ל. הייתי חייבת להשאיר לו משהו שהבטחתי לעצמי לפני הרבה זמן.

עמדתי מול האבן. נוגעת באותיות הרשומות על המצבה. מבקשת מהקדוש ברוך הוא שיפתח את המגירה הנעולה ויעזור לי לבקש את הדברים הנכונים. יעזור לי להיות מדוייקת. יעזור לי לשכתב את הלב למילים של תפילה. יעזור לי לצעוק את האש הזאת, ששורפת ומסרבת לדעוך.

ידעתי שאני נמצאת מול ספר תורה, מול קודש קודשים, ומה שרציתי זה רק לדעת דבר אחד. מה  שיצא ממני זו רק שאלה אחת לקדוש ברוך הוא. שאלה אחת שחקוקה בתוך העצמות ורוצה תשובה.

שאלה שנמצאת שם תמיד ומבקשת הסבר. מבקשת מענה של אמת, מבקשת להבין "למה ניגרע". מבקשת הארה לעובדה שנקודת הפתיחה אצלי היתה שונה.

רק מלהיות במקום הזה מביא אותי לידיעה ברורה שמסלול החיים שלי כל כך שונה משל הצדיק הזה. מסלול החיים שלי היה מפותל ורחוק מאד מהלהבה של הנרות. רחוק מקרבת השם. רחוק מלשמוע את הקולות.

רק מלעמוד במקום הזה מביא אותי לכזאת ענווה, לכזאת הבנה שאין לי בכלל סיכוי לעבוד את השם בטמפרטורה גבוהה. במסירות נפש אינסופית.

למה, שאלתי ללא הרף את מלך העולם. למה לקח לי כל כך הרבה שנים למצוא אותו? למה זה קשה כל כך לנקות. למה נשארתי מאחור. למה אין לי מספיק זמן, ולמה כואב לי הלב. ולמה אני לא מצליחה להיכנס לתוך המים, בלי להשאיר פירורים של עבר בחוץ.

שאלתי הרבה למה. הרבה מאד. "למה" שמגיע ממקום הרבה יותר חזק ממני. למה שמגיע ממקום שלא רוצה ליפול. ולא רוצה לעזוב ידיים, מקום שלא רוצה רק חצי מהקדוש ברוך הוא.

"למה" שמגיע ממקום שרוצה את הכל. את הכל בלי להתפשר. בלי לעגל פינות. בלי לתת למשהו חיצוני לבלבל אותי. בלי לפחד בכלל.

אני חושבת שמה שרציתי לומר לקדוש ברוך הוא, זה שאני מעצמי יותר. שאני לא מוכנה להסתפק במועט, שאני לא מוכנה לוותר.

רציתי להגיד שאני לא מוכנה להפסיק ולחפש בשווקים וברחובות. שאני לא מוכנה לעצור, שאני לא מוכנה להיכנע. שאני לא רוצה להיגרע מהרשימה. גם אני רוצה חלק בקדושה. אפילו חתיכה קטנה. אבל שתהיה שלי.

ביקשתי מהאדמו"ר מצאנז זצ"ל שיתפלל עלי. שיבקש עבורי שאצליח לעשות את הבלתי אפשרי. שאצליח להגיע לסטנדרטים שלו. שאצליח לעלות על ההר ולכבוש את כולו.

רגע לפני שיצאתי, נשמתי נשימה עמוקה. מקווה לקחת איתי קצת אוויר לדרך. ידעתי שאני משאירה אחרי שאלות לא פתורות. משאירה אחרי פצע פתוח שמסרב להגליד. משאירה אחרי געגוע אחד שלא ייגמר לעולם.