להתחיל מחדש - מיוחד לראש השנה

 בס"ד

הרבה שואלים אותי איך זה התחיל, איך קרה שיום אחד החלטתי לחזור בתשובה. איך יום אחד החלטתי לשים מטפחת, לעזוב את כל מה שלמדתי, את כל מה שהאמנתי בו, את כל מה שחינכו אותי, ולהצטרף לכל אלו שאומרים מודה אני בכל בוקר.

אם היו אומרים לי לפני שנים שאני אהיה דוסית, עם גרביים וחצאית ארוכה, לא הייתי מאמינה. "אני לא אסע לים בשבת?" אין סיכוי, חחח, התבלבלתם בכתובת.

להכניס את הקדוש ברוך הוא לחיים שלך, זה לא משהו שקורה ברגע אחד. בנשימה אחת. לקדוש ברוך הוא צריך לפנות מקום. צריך לאפשר לו להכנס. לפתוח לו פתח.

החלק הכי קשה זה להתפכח. זה להבין מה עשית. איך זה שהיית כל כך רחוק. איך זה שמעולם לא שמעת את אבא שקורא לך לחזור הביתה. איך זה שהיית אטום בלשון המעטה.

איך זה שלא הרחת את הריח שלו כשהוא עמד לידך וניגב לך את הדמעות, איך זה שלא שמת לב שהוא זה שמרים אותך על הידיים בכל פעם שנפלת. איך זה שאף פעם לא הבנת שאין מישהו בעולם הזה שמאמין בך כמוהו. איך זה שהתעלמת מהנשמה שלך באופן שיטתי.

ואחרי כל ערימת השאלות שמרסקות אותך ומכווצת אותך לגודל הטבעי שלך, צריך לקום. צריך להתנער מהעפר. צריך להוריד את כל השכבות המיותרות שמכבידות עליך מלרוץ אחריו.

למען האמת, אני טובה בליפול, בלגרד את התחתית. ועוד יותר טובה בלהישאר שם. איפה שיש חושך, ואפשר חופשי לעצום את העיניים.

מרגיש לי מאד מורכב לקום. לקום מהקרקעית בלי לפחד מהנסיונות שעוד מצפים לי בהמשך. זה לא טבעי עבורי להתנער מהעפר ולהתחיל מחדש. לעשות סיכום ביניים. להביט מה נשאר מכל זה. ולשאול את השאלה הכי קשה בעולם. "איך ממשיכים הלאה?".

בראש השנה השם אומר לנו, תעשו בדיקה, תקחו אחריות על מה שהיה, אבל בבקשה מכם, תמשיכו הלאה. אל תעצרו. אפילו שבשנה שעברה לא הייתם תלמידים מצטיינים, זה לא אומר שאתם לא עולים כיתה.

בכל יום התורה מלמדת אותי איך להתרומם. איך לא לוותר לעצמי. התורה מלמדת אותי להתעורר ולעשות לעצמי ראש השנה כל השנה. להבין שכל נפילה כואבת ככל שתהיה לא צריכה לשתק את כל המערכות שלי.

נפילה זה אותיות לפני ה', ללמדנו שנפילה זה בעצם חומר גלם. ללמדנו שחייבים לקחת את הייאוש הזה, את הקושי, את הצרה הזאת למקום טוב יותר. הנפילות אמורות לנתב אותי ללימוד, להפקת לקחים. ולהתחיל שוב מההתחלה. שיהיה לנו ראש השנה כל השנה.

אומר הנועם אלימלך זצ"ל על הפסוק "והוא יושב פתח האוהל", שכל המעלות שאברהם אבינו זכה להם, זה בזכות העובדה שהוא ישב פתח האוהל. הוא למעשה אמר לשם יתברך שהוא רק בפתח. שהוא רק בהתחלה. שהוא עדיין לא התחיל את עבודת השם שלו.

יש משהו מאד מנחם בעובדה שאנחנו רק בהתחלה. אנחנו בראש השנה. התרגשות מיוחדת לקראת הבאות. לקראת התפילה, לקראת החיבור שלי עם אבא, לקראת הצניעות, לקראת הכיסופים, לקראת הגאולה.

ראש השנה זה לא רק תפוח בדבש, ראש השנה זה רחמים עצומים של השם יתברך שקורא לך לעמוד על הרגליים, ולא משנה כמה נמוך נפלת, בראש השנה השם מבקש להעיר אותך שלא תירדם בשמירה. בראש השנה השם קורא לך להמשיך הלאה. להמשיך את מה שהתחילו אבותינו. להמשיך את מירוץ השליחים הכי ארוך והכי יפה בעולם. להמשיך את המסע הביתה.