פרשת חיי שרה

 בס"ד

"ויבא אברהם לספד לשרה ולבכותה" - אומרים לנו המפרשים שהמילה "ויבא" מזכירה לנו מהיכן אברהם ושרה באו. המילה ויבא מזכירה לנו שהם באו מבית של עבודה זרה. אברהם ושרה הגיעו מבית שרחוק מאד מקרבתו של אבא שבשמיים.

כשאברהם אבינו מגיע להספיד אותה הוא מדגיש את הרקע שהיא גדלה בו. את המציאות הכל כך שונה. את החושך הרוחני שהיה מנת חלקה, ואף על פי כן, וכנגד כל הסיכויים, תראו להיכן אמא שרה הגיעה. תביטו אל האשה הזאת ותבינו איזה דרך היא עשתה.

אברהם אבינו מספיד אותה ובעצם אומר לכולנו שמתוך הבית הזה, שרה הצליחה להביא את יצחק לעולם. שרה הביאה בן שמוכן למות על קידוש השם. שרה הביאה לעולם בן שמוכן להישחט על המזבח. שרה אמנו הביאה לעולם בן שמוסר נפש.

כל הגדולה של יצחק אבינו מגיעה מאמא שלו. מגיעה מהקדושה שלה. מגיעה מחינוך יהודי אותנטי, שלא פוסח על שני הסעיפים. כל הגדולה שלו מגיעה מהחכמה האדירה של אישה שחיה את התכלית. חיה את האמת. חיה מציאות של עבדות לקדוש ברוך הוא.

פרשת חיי שרה מספרת לנו על מותה של שרה אמנו. מה שמעלה שאלה כל כך גדולה איך ייתכן שמותה עולה בקנה אחד עם השם של הפרשה. איך זה שהמוות עולה עם החיים.

ואני חושבת שכאן בעצם טמון הסוד הגדול של אמא שרה. כאן בעצם אפשר אולי להבין מה הפרשה הזאת מצפינה בתוכה עבורנו. עבור כל אחד ואחת מאיתנו.

במקום שבו שרה אמנו מסיימת את החיים, היא משאירה לנו צוואה. היא משאירה לנו דרך. היא משאירה לנו סימנים שמפוזרים בכל מקום. שרה אמנו משאירה לנו את משנתה.

כשאנחנו קוראים על נקודות בחייה, אנחנו בעצם קוראים על עצמנו. על המשמעות האמיתית של היהדות, המשמעות האמיתית של הקרבה. של מסירות נפש. של "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

מסירות נפש שלא משתמעת לשתי פנים. מסירות נפש למלך מלכי המלכים בדמותו של יצחק אבינו. מסירות נפש לקידוש השם יתברך בכל מחיר. מסירות נפש כואבת ככל שתהיה הנמצאת בפסוק "בוא נא אל שפחתי אולי איבנה ממנה".

אומרים לנו חז"ל שאנחנו צריכים לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, ובמקרה שלי למעשה אימהותי. כל יום אנחנו צריכים לחשוב על מעשיה, להקשיב לקולה שמהדהד בנשמה.

שרה אמנו במותה נותנת לנו כח. מבקשת מאיתנו להמשיך הלאה ולא להתייאש. שרה אמנו מבקשת מאיתנו שלא נוותר לעצמנו. שנזכור את האהבה. שנזכור את ההבטחה של נעשה ונשמע.

שרה אמנו מבקשת מאיתנו שלא נתפשר. שלא נעצור באמצע. שנצעד בעקבותיה אל הקדושה. שלא ניתן לעייפות להשתלט עלינו. שרה אמנו מבקשת מאיתנו ללכת בשביל שהיא סללה עבורנו בדמעותיה. בחכמתה.

שרה אמנו מבקשת מאיתנו שלא נשכח את בנה. שלא נשכח את הפרי שיצא ממנה. שלא נשכח את יצחק. שלא נשכח שהוא נתן את חייו לקדוש ברוך הוא. שלא נשכח שהוא נתן את הלב.

שרה אמנו מבקשת שלא נשכח את צעקתה כשבישרו לה על העקידה. שלא נשכח את הכאב. את הפחד. את החרדה. שנזכור כמה שזה היה קשה.

אנחנו צריכים לשמוע אותה מבקשת שלא נשכח שאנחנו יהודים. שלא נשכח את המחוייבות. שלא נשכח את השליחות. שלא נשכח שכולנו אחים. שלא נשכח שמוטלת עלינו המשימה לקדש את שמו ברבים.