לפני שהיא נעלמת - טור חדש

 בס"ד

 

לפני שהיא נעלמת בס"ד לגמרי. אני חושבת שהגיע הזמן לעשות סיכום. הגיע הזמן לבדוק את הבעד והנגד. הגיע הזמן לבדוק את השאריות שנותרו בתחתית .  

הקורונה שדפקה אצלי על הדלת גרמה לי להישיר מבט. גרמה לי להתבונן לעצמי בתוך העיניים ולשאול מה בעצם הקדוש ברוך הוא רצה ממני עם הייסורים האלה.

במהלך הזמן למדתי שכל כאב מביא איתו שיעור. שיעור לחיים. מתישהו הסתבר שכל צער שעברתי, שכל מכה שהיתה מכוונת עבורי, הביאה איתה גם תובנה. הביאה איתה חכמה שלא היתה שם רגע אחד לפני.

למען הכנות אף פעם לא הייתי טובה בשיעורי בית. לא ממש אהבתי את המטלות שהיו לי כשחזרתי מבית הספר. אבל במקרה דנן אני חייבת להתמודד באומץ מול המערכת. אני חייבת לעמוד מול ההנהלה. לדאבוני אין עכשיו אפשרות להביא פתק מאמא.  

לא רציתי לאפשר לה לחלוף לידי ללא הפקת לקחים. החלטתי שברגע שארגיש טוב יותר והקורונה תהיה מאחורי אעשה את הכל בכדי לגדול. אעשה את הכל בכדי להצמיח את העלים. הפעם אני לא מוותרת.

ככל שהפכתי והפכתי בדבר מצאתי הרבה מסקנות. מצאתי הרבה עבירות. מצאתי הרבה מקרים שבהם הייתי ליד. הייתי כמעט. מקרים שבחרתי ללכת הפוך ממה שהשם באמת רצה.

אבל בכל אותם רגעים של פשפוש. בכל אותם רגעים של חקירה יסודית ידעתי בפנים שיש פה שורה נוספת. שורה תחתונה. יש כאן משהו שמסכם את הכל. ולמשהו הזה קוראים כפיות טובה. למשהו הזה קוראים "רוב הזמן אני לא מרוצה".  

אני חיה סביב המחוגים של השעון, כל הזמן מנסה להספיק. להדביק את הפערים. למלא את החורים הרבים שאני משאירה אחרי. את החורים שמעטרים את הנשמה ולא נותנים לה מנוח.

מרוב שנכנעתי לעומס שכחתי לחייך. שכחתי להעריך. שכחתי שכל החיים האלה זה מתנה ענקית, ולא באתי לעולם בכדי להיות עבד של הזמן. עבד של החברה. עבד של ההישגים. איפשהו הלכתי כנראה לאיבוד.

וכדרכם של ההולכים לאיבוד נסחפתי עם הזרם. נסחפתי לתוך מערבולת אכזרית שלא רציתי להיות חלק ממנה. לא רציתי להיות מאלה שהיא מטביעה אותם.

אולי זה ישמע כקלישאה, אבל הקורונה היתה עבורי סוג של מתנה מבורא עולם. מתנה די מקורית יש לציין. אבא שבשמיים יודע להפתיע אותי במקומות הכי לא צפויים. במקומות שבהם הוא מאלץ אותי להכות שורשים.

הקורונה היתה עבורי סוג של תזכורת מכאיבה. סוג של מראה שחייבה אותי לעצור. שחייבה אותי להתבונן ולשים לב למקום שבו אני מונחת. היא אילצה אותי לנשום. לקחת אוויר. להבין שיש דברים שאני לא יכולה לשנות. שישנם דברים שלא אצליח להשיג אף פעם.

הקורונה אילצה אותי להודות בזה שאני לא יודעת הכל. ואולי אני בעצם לא יודעת שום דבר. ואולי זה הזמן לשנות חלק מההרגלים. לעשות שינוי בסדר העדיפויות. הקורונה עזרה לי לשנות את ההתבוננות ולהבין שהגיע הזמן לקצת יותר ענווה. הגיע הזמן להיות הרבה יותר אסירת תודה.