ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך

בס"ד

 

 

לא יודעת מה אתכם, אבל פורים זה החג שהכי מרגש אותי. אני רק שומעת את המילה "פורים", וכבר משהו בתוך הלב מתחיל להתרחב. משהו בתוכי מתחיל לשמוח.

בשנים שהייתי רחוקה מכל סממן של יהדות, הייתי בטוחה שפורים זה רק חג של ילדים, חג של תחפושות ושוקולדים. לא הבנתי בכלל מה עומד מאחורי הכל. לא הבנתי איזה אור גדול יש כאן. איזה אור מונח לנו בפתח של הבית.

ככל שהתקרבתי יותר, כך הבנתי יותר. וכל שנה אני לומדת מחדש להכיל את העוצמה. להכיל את החכמה. להכיל את הפשטות, את הרחמים.

בפורים אני מקבלת הרבה משלוחי מנות רוחניים במיוחד שגוללים בתוכם הרבה אמת. משלוחים שמספרים לי הרבה דברים על עצמי, על עמי, ועל אבא אחד שאוהב במיוחד.

אבל המתנה הכי גדולה שהחג הזה העניק לי, זאת ההבנה העמוקה מיני ים, מהי באמת כוחה של תפילה. החג הזה נתן לי לדעת את הערך של הצעקה. צעקה שנשמעת מתוך לב שבור שזקוק לישועה.

צעקה שבוקעת מתוך לב שקורא בחוסר אונים ומתחנן רק לדבר אחד. זעקה שמסרבת לקבל תנחומים. זעקה שמבקשת רחמים.

אסתר המלכה קוראת לשם יתברך ואומרת "יומם אקרא ולא תענה". אסתר קוראת אליו ביום, וחוזרת ואומרת "לילה ולא דומיה לי". אם לא אקבל תשובה ביום, אני חוזרת אליך בלילה.

לאסתר אין כוונה לקבל תשובה שלילית. אסתר בטוחה בתפילתה. היא בטוחה שהשם יתברך ישמע אותה. היא יודעת שבסוף הדלת של המלך נפתחת.

רבי נחמן אומר לנו שהתפילה היא "מקל ההליכה של היהודי", ומי שיודע כמה שקשה ללכת בעולם הזה, חייב את המקל. חייב את התמיכה. מי שיודע כמה הוא צולע, חייב את התפילה.

אין לי מושג מה הייתי עושה או איפה הייתי מונחת היום ללא התפילה. ללא הקריאה. ללא השפתיים שלוחשות ומבקשות את היד המנחמת. את האצבע שמורה את הדרך.

התפילה היא בעצם הכרת השפלות, הכרת המהות מול גדלות הבורא. היא הידיעה הברורה שרק הוא יכול לעזור לי. שרק הוא יכול לעשות אותי סוף סוף בן אדם. שרק הוא יכול להלביש אותי בצניעות. רק הוא יכול לעשות אותי שמחה. רק עליו נאמר "מצמיח ישועה".

"ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך", אסתר מלמדת אותנו שיעור חשוב. שיעור בהתמדה. שיעור שקוראים לו "ותוסף אסתר". אסתר המלכה מוסיפה מילים. אסתר מוסיפה דיבורים. אסתר מרבה להתפלל.

חג פורים בשבילי זה האור הכי גדול. זה השמחה. זה ההתרגשות. זה בעצם העדות הכי חזקה שיש לכוחם של ישראל. לכוחם שנמצא בתוך הפה. לכוחה של התפילה. פורים זה חג שאומר לכל יהודי באשר הוא שם, שבעצם אין ייאוש בעולם כלל.