גדול הדור הבא

בס"ד

היה מרן ה''חזון איש'' זצ''ל אומר: 

"שאסור להנהלת הישיבה לזלזל בשום בחור, 

כי לעולם אין לדעת ''מהיכן'' יצמח גדול הדור הבא. 

אולי ''מתפילה של אם'', או ''מדימעה של סבתא''. 

"שברת אותי"

בס"ד

באחד מערבי שבתות, לאחר הדלקת נרות, פוסע רבי אריה לוין זצ''ל בניחותא בדרכו לבית הכנסת, ניגש אליו יהודי כשבפיו סיגריה דולקת ושואלו: אולי יודע אתה היכן מצוי מלון פלוני? היסס רבי אריה, הכיצד יהלך בשווקיה של ירושלים כשלצידו יהודי המעשן בפרהסיא, ערב שבת בבין השמשות? מאידך גיסא הן יהודי זה זר הוא בירושלים, ומתחבט במציאת קורת גג, הכיצד יניחו לנפשו? 

החליט רבי אריה ללכת עמו כברת דרך, ולהביאו לפתח מלונו, הלכו שניהם יחדיו זה לצד זה, אחד שקומתו מצומצמת, זקנו לבן ולבושו שבת, ואחד גבוה ותקיף כולו חולין.

אין רבי אריה מעיר לו בדבר עישון הסיגריה, אלא שואלו הוא לשלומו ולהרגשתו, ומדגיש לפניו שמקווה הוא שיהנה מביקורו כאורח בעיר הקודש. 

האורח שהלך עם הרב, הרגיש במצבו המגוחך, וכשהגיע למלונו הסתכלו זה בזה. השליך האיש את הסיגריה שהחזיק בידו, ופנה לרבי אריה בהתרגשות ואמר: ''רבי, אני לא דתי, אך עקשן אנכי ומעודי לא נכנעתי לאדם''. 

אולם אתה ''שברת אותי'', בפניך רבי, יש לי דרך ארץ, זה עתה השלכתי את הסיגריה מפי, וקבלתי על עצמי לא לעשן בשבת קדש! 

באישון לילה חורפי

בס"ד

באישון לילה חורפי, קר ומושלג, העיר ה''חפץ חיים'' את בתו, ואמר לה קומי ונלך אל החייט, שכחת לשלם לו על המעיל שתפר. 

נחרדה הנערה, בחוץ חושך ואפילה, סופת שלגים עזה משתוללת, קור אימים מקפיא, והחייט דר בבקתה בקצה העיר, כלום א''א לחכות עד אור הבוקר, עד שוד השערה. 

אבל ה''חפץ חיים'' לא הירפה, ''הכל כדאי בתי'', ובלבד שלא לעבור על איסור תורה, על ''בל תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר''. 

רישום בשמים

בס"ד

מסופר על אשתו של הגאון מוילנא, שסופר ע''י ה''חפץ חיים'' זצ''ל, על אשת הגר''א וחברתה, שהבטיחו זו לזו שהראשונה מהן שתלך לעולמה תבוא תוך שלושים יום לפטירתה, לספר לחברתה ''מה נעשה שם בשמים''!?. 

והנה כשנפטרה אחת מהן, קיימה את הבטחתה ובאה תוך שלושים יום וספרה לחברתה: האם את זוכרת פעם שהלכנו לאסוף נדבות לענין נחוץ, ראינו מרחוק את גבירה פלונית ונופפנו לה ביד, ''שתמתין'' לנו על מנת שנוכל לגשת אליה ולהתרים אותה, ובכן, ''אותו נפנוף'' נרשם בשמים, וגם בזה מקבלים שכר גדול. 

כוחו של דיבור

בס"ד

אמר רבינו אליהו לופיאן זצ''ל, בשם הסבא מקלם זצ''ל :

"היה ''כדאי'' לבורא עולם לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה,

כדי שיהודי אחד יזכה לומר ''פעם אחת'' בלבד בכל משך זמן הבריאה, ''ברוך הוא וברוך שמו''. 

ואלף ''ברוך הוא וברוך שמו'', לא מגיעים לגודל חשיבות של אמירת ''אמן'' אחד. 

ואלף פעמים ''אמן'', לא מגיעים לגודל חשיבות של ''אמן יהא שמיה רבא''. 

ואלף פעמים ''אמן יהא שמיה רבא'', לא מגיע לזכות של תיבה ''אחת'' של דברי ''תורה''; 

''והדברים מבהילים'', מאד מה כוחו של הדיבור, ובפרט בדיבור של דברי תורה. 

שכר נגד כולם

בס"ד

תניא אמר רבי שמעון בר יוחאי :

"אם ראית הבריות שנתיאשו מן התורה, עמוד והחזק בה, ואתה נוטל 

שכר ''כנגד כולם''!!! (ירושלמי מסכת ברכות פרק ט') 

וסיבת הדבר, כמו שאנו רואים במלכות שבארץ, שכאשר יש זמן מלחמה,

ויש הרבה שמורדים במלך והמלחמה כבדה, הנה, מי שיעמוד לצד המלך

ויעזרהו במסירות נפש, ''יזכה לעלות בדרגא בבת אחת'',

מה שבימים רגילים צריך הוא לזה עשרות שנים. 

כן בענין התורה, בזמן שרבים לוחמים בה ורוצים לעוקרה,

וכבוד ה' ותורתו מושפל, אז מי שמתחזק בכל כוחו שלא לסור מדרך התורה,

אף שמלפנים הייתה עבודתו ממוצעת, אבל ''עתה'' שזוכה להיות מהשרידים

אשר ה' קורא, ולהכלל בכלל ''יראי ה' וחושבי שמו'' וזוכה למדגרה עצומה.