"שברת אותי"

בס"ד

באחד מערבי שבתות, לאחר הדלקת נרות, פוסע רבי אריה לוין זצ''ל בניחותא בדרכו לבית הכנסת, ניגש אליו יהודי כשבפיו סיגריה דולקת ושואלו: אולי יודע אתה היכן מצוי מלון פלוני? היסס רבי אריה, הכיצד יהלך בשווקיה של ירושלים כשלצידו יהודי המעשן בפרהסיא, ערב שבת בבין השמשות? מאידך גיסא הן יהודי זה זר הוא בירושלים, ומתחבט במציאת קורת גג, הכיצד יניחו לנפשו? 

החליט רבי אריה ללכת עמו כברת דרך, ולהביאו לפתח מלונו, הלכו שניהם יחדיו זה לצד זה, אחד שקומתו מצומצמת, זקנו לבן ולבושו שבת, ואחד גבוה ותקיף כולו חולין.

אין רבי אריה מעיר לו בדבר עישון הסיגריה, אלא שואלו הוא לשלומו ולהרגשתו, ומדגיש לפניו שמקווה הוא שיהנה מביקורו כאורח בעיר הקודש. 

האורח שהלך עם הרב, הרגיש במצבו המגוחך, וכשהגיע למלונו הסתכלו זה בזה. השליך האיש את הסיגריה שהחזיק בידו, ופנה לרבי אריה בהתרגשות ואמר: ''רבי, אני לא דתי, אך עקשן אנכי ומעודי לא נכנעתי לאדם''. 

אולם אתה ''שברת אותי'', בפניך רבי, יש לי דרך ארץ, זה עתה השלכתי את הסיגריה מפי, וקבלתי על עצמי לא לעשן בשבת קדש!