מלכותו של הבורא

בס"ד

וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ" (מגילת אסתר, ה). היה להמן הכל. היה עשיר עצום, והצלחות התגלגלו עד לרגליו. השר הבכיר והאהוב על המלך. טבעת המלך הייתה אצלו וניתנה לו הרשות לעשות ככל העולה על רוחו. שלט על כל מדינות המלך. כולם השתחוו לו. גם בתא המשפחתי שלו נזקפת לזכותו הצלחה עצומה – 208 בנים! אישה שליוותה אותו לאורך כל הדרך, פרגנה ותמכה, יועצים אינספור עמדו לרשותו... בקיצור, כל מה שאדם חולם שיהיה לו.

אך מה?! עובדה קטנה ושולית - מרדכי היהודי לא השתחווה לו - גורמת לו לומר את אותו משפט מפורסם "וכל זה אינו שווה לי"!!! זו, תמצית קליפת המן עמלק שמקננת בליבו של כל אדם, למרות שבורא עולם משפיע עליו חסדים וטובות אינספור – חיים, ילדים, פרנסה, בריאות, מצוות ועוד – אבל כשמשהו קטן לא הולך בחיים, כשמשהו לא מסתדר לו כמו שהוא רוצה, מיד הוא צועק "כל זה לא שווה לי!".

אחד מתוך עשרה דברים שאנו מצווים לזכור בכל יום (עשר זכירות) הוא – לזכור את מעשה עמלק "אשר קרך בדרך", ולעשות הכל כדי למחות את שמו וזכרו מן העולם, משום שרק אז כסאו של הבורא ושמו יהיו שלמים. ברגע שכל אחד ימחה את קליפת כפיות הטובה מליבו בשלמות, רק אז תתגלה מלכותו ואמונתו של הקב"ה בשלמות. וכסאו - זו מלכותו של הבורא, ושמו - זו אמונתו.