עץ של תאנה

בס"ד

אדריאנוס הקיסר הרומאי הלך פעם לטיול רגלי בטבריה. בדרכו הוא ראה אדם מבוגר נוטע עץ תאנה. גער בו הקיסר: "זקן, זקן! לו היית עובד בצעירותך, לא היית צריך לעבוד בזקנותך!" השיב לו הזקן: "עבדתי בצעירותי וגם בזקנותי אני עובד, ואלוקים יעשה הטוב בעיניו." 

"ובן כמה אתה כיום?" ביקש אדריאנוס לדעת. "בן מאה שנה." "והאם אתה מאמין שתוכל לאכול מפירות העץ שהינך נוטע כיום?" "אם אזכה, אוכל מפירות העץ. וגם אם לא, כשם שאבותיי עמלו עבורי, כך אני מתייגע עבור ילדיי." דבריו של הזקן נגעו לליבו של הקיסר. "בבקשה ממך, אם תזכה לראות את התאנה נותנת את פירותיה הודע לי על כך."

חלפו הימים, העץ נתן פריו והזקן עדיין בחיים. הלך הזקן ומילא סלסלה מלאה מפירות העץ. כאשר ראה אותו הקיסר הוא ציווה על עבדיו להושיב אותו בכסא זהב, לקחת את הסלסלה ולמלא אותה במטבעות זהב. "מדוע הינך מכבד כל-כך זקן יהודי זה?" תמהו עבדיו. "אם הבורא כיבד אותו, האם אני לא אכבד אותו?" השיב אדריאנוס בשאלה. (ע"פ ויקרא רבה, כה)