מעשה שהיה בילד בן 14 בשם מנחם (שם בדוי) שהיה לקוי מעט בשכלו. זה מכבר הפך למטרד עבור בני ביתו וסביבתו. כל המחנכים, בני המשפחה והידידים הביעו את דעתם הנחרצת כי מנחם חייב להיכנס למוסד סגור, לטובתו ולטובת כולם. אמו ריחמה עליו מאוד, וסירבה לעשות את הצעד המתבקש. היא העדיפה לסבול מידי יום ביומו, ובלבד שבנה לא יורחק למוסד סגור, ומי יודע מה יעלה בגורלו שם.
כאשר הגיעו מים עד נפש, השתכנעה האם שעליהם לפנות לגאון רבי שלמה זלמן אויירבעך זצ"ל ולבקש ממנו עצה. הרב שמע את דברי ההורים הנרגשים, וחש שנכון יהיה לשכן את מנחם במוסד מסויים לבריאות הנפש שהכיר. הוא החל להשפיע על האם המודאגת ששם יוטב לנער, וכמובן שגם לבני ביתו וסביבתו. האם החלה להתרצות ולהשלים עם הדבר, ואז לפתע שאל הרב: "מה דעתו של מנחם? האם הוא רוצה ללכת למוסד?"
ההורים נדהמו משאלתו של הרב. הרי אם הדבר טוב עבורו לפי דעתם ולפי דעת תורה, מדוע לשאול את פיו, ובפרט שהוא לא כל כך שקול בדעתו… הרב הסביר את דבריו: "הרי אנחנו הולכים להכניסו כעת לבית האסורים, ולא כדאי שילך לשם בהרגשה שזרקו אותו מהבית ומהחיים. צריך ליצור בקרבו חשק ורצון לילך לשם. דבר זה גם יועיל להבראתו הנפשית".
ההורים הביטו זה בזה, והיקשו: "אבל כבוד הרב, איך ניתן לעשות זאת?! איך ניתן לנטוע בילד רצון לעזוב את ביתו?! מה פתאום שירצה להגיע למוסד סגור, כשהוא מנותק מכל מה שהכיר?!" "היכן מנחם?" שאל הרב." הוא נמצא במכונית החונה למטה, מחכה לנו. נא העלו אותו לכאן, ואשוחח עמו פנים אל פנים". ההורים ירדו למטה ושלחו את מנחם לעלות לבית הרב. הנער עלה נרגש לביתו של הרב הנודע.
מנחם נכנס והתיישב מול הרב. "מה שמך"? שאל הרב בחיבה. "קוראים לי מנחם. "ושמי שלמה זלמן אוירבעך. האם שמעת עלי? "כן" ענה מנחם בהתרגשות. אבא ואמא סיפרו לי עליך, וגם בכיתתי הילדים מכירים אותך…
דע לך, גחן הרב לעברו של מנחם, כי כל מוסדות הבריאות נשמעים לקולי. יש מוסד אחד שמנהליו בקשו ממני למנות שם רב צעיר, ועדיין לא מצאתי מועמד מתאים לתפקיד. אולם אתה נראה מאוד מתאים לתפקיד! האם תהיה מוכן ליטול את משרת הרב באותו מוסד? מנחם הנדהם לא הוציא מפיו הגה. הוא לא האמין למשמע אוזניו. בכל מקום כמעט הוא סופג גערות וצעקות, והנה הרב הגדול נותן לו תפקיד חשוב.
הרב אוירבך סמך את שתי ידיו על ראשו של מנחם, ואמר לו בנימה סמכותית: "מעתה אתה השליח שלי במוסד לכל ענייני היהדות. עליך להציע לחולים המעוניינים להניח תפילין, ולסייע בכל מה שקשור לכשרות והלכה. בכל בעיה שתתעורר לפניך תפנה אלי ישירות בטלפון. שים לב, אחריות גדולה אני מטיל עליך! מנחם הלך ברצון לאותו מוסד. הוא נשא בשמחה ובגאון את כתר הרבנות שקיבל מגדול הדור.
בינתיים, ציפו הוריו במתח רב וחרדה לראות כיצד יקלט בנם במוסד הסגור. חלפו כמה שבועות ואז נסעו אליו ביום שישי כדי לקחתו עימם לשבת. כשהגיעו התפלאו לראות את בנם כשהוא מלא חיים ומרץ וצוהל לקראתם… לאחר שהבין מהוריו, כי באו לקחתו לשבת הביתה, אמר בארשת חשיבות: "איך אני יכול לעזוב את המוסד הזה?! הרי הרב שלמה זלמן אוירבעך מינה אותי לשליחו. אני צריך לטפל בכל ענייני היהדות, ואסור לי להפקיר זאת, אפילו לשבת אחת!"
כששמע הראשי של המוסד על תגובתו של מנחם. הוא הביע בפניהם את התפעלותו העצומה מכך שהרב שלמה זלמן אוירבעך הצליח בשיחה אחת קצרה לרומם את נפשו של הנער ולתת טעם ותכלית לחייו. עוד סיפר מנחם, כי עשה בשמחה וברצון את תפקידו, והקפיד על כשרות והלכה, לכן הוא חייב להשאר במסגרת כי אין איש שיוכל להחליפו…. בשל כך לא פלא למה נדרש מההורים מאמצים רבים כדי לשכנע את בנם, לנטוש את משמרת הקודש ולהצטרף אליהם 'רק' לסוף שבוע של ששי שבת ומיד במוצ"ש, יחזירוהו למשרתו הקדושה.
אין פלא! ככל שחלף הזמן, מצבו של מנחם הלך והשתפר ללא היכר, עד שהשתחרר לחלוטין מן המוסד הסגור.
והמוסר השכל הנלמד מכאן הוא חודר ומדהים ביותר!! שאפשר לבשר גם דברים קשים ביותר, בתנאי שנמצא דרך נכונה להעביר זאת לנפש הרגישה של האדם הנמצא מולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: