הייתי בטוחה, הייתי כל כך בטוחה שזה מה שיהיה. שזו התכלית שלי. מהיום שאני זוכרת את עצמי עוד משחר ילדותי הייתי משוכנעת לחלוטין שבאתי לעולם הזה בכדי להשאיר חותם. שעצם הופעתי ביום בהיר אחד על כדור הארץ מביאה עימה בשורה חדשה.
בשורה מרעישה שבה אני, רונית בת שושנה, הולכת להיות הדבר הגדול הבא. ולא סתם משהו גדול, אלא גרנדיוזי, משהו בעל משמעות אדירה, משהו עם ערך, משהו שידברו עליו עוד הרבה מאד אחרי לכתי.
כמה תמימות או אולי טפשות היתה בי. כמה שנים חייתי בתחושה של החמצה, שטרם גילו אותי, שאולי בעצם מדובר בפריחה מאוחרת. או שאולי הקדמתי את זמני להגיע לעולם הזה והייתי צריכה לחכות עוד קצת.
ככל שעברו הימים ונקפו השעות התבררה לדידי המציאות, טופחת על פני ללא רחם, לא מותירה לי הרבה זמן להתעסק כלל במהות שלי. ככל שהעונות התחלפו להן בקצב מטורף מצאתי את עצמי שוכחת מהבאזזז שחיכה לצאת ממני.
לעיתים התביישתי במה שהרגשתי, איך בכלל העזתי לחשוב שיצא ממני משהו מיוחד, משהו נדיר. חשבתי שרק אני מרגישה ככה, אבל התברר לי שטעיתי, משיחות שערכתי עם חברות במהלך החיים התברר שכולן למעשה שותפות לתחושה הזו, לתחושה שבאנו לכאן לעשות משהו מהפכני.
ממרומי שנותי ונסיוני או יותר נכון מהמקום הרוחני שאני נמצאת בו היום אוכל לסבר את האוזן שלכם ולומר שלא ממש טעינו, רק טעינו בכתובת.
הכתובת תמיד היתה על הקיר, אך מסיבות שלא בהכרח תלויות בנו, בחרנו להתעלם, בחרנו לרעות בשדות זרים. לא עשינו סנכרון עם הנשמה שלנו ורצונותיה. לא תמיד הבנו מהו אותו החותם הזה שבגינו באנו לכאן.
מסובך היה עבורי להפנים שלהשאיר חותם בעולם זה להבין מי אתה באמת, לקלף מעליך את השכבות המיותרות שאספת כל חייך, ולהיות עצמך. העבודה הרוחנית הקשה ביותר היא להיות אני, להיות רונית. לא לנסות להידמות למישהו אחר, לא לשאוף להיות חיקוי זול של מישהו שרחוק עד מאד מלהיות המהות הפנימית שלך.
להיות אני זה אומר לא לנוח לרגע ותמיד לחפש אחר האמת שמוטבעת עמוק בתוך הדי. אנ. אי של נשמתי, היא מוטבעת שם מהיום שבורא עולם נפח אותה לתוך גופי, זה חלק מהדרך לגילוי המלכות ששוכנת בתוכי.
כמה קשה להבין ובשלב מאוחר יותר להודות שלא תמיד אני חיה בשמחה, בבטחון, באמונה. וכל זה מגיע בעקבות העובדה שאין לי הבנה קלושה מי אני באמת. אם לדבר בכנות, רוב הבעיות שלי מתחילות ונגמרות בחוסר דעת, בחוסר הבנה משווע של משמעות המושג להיות בת מלך.
אם הייתי מבינה את מעמדי כבתו היקרה של מלך מלכי המלכים, לא היתה חולפת במוחי אפילו לשבריר של שניה מחשבה של עצבות או פחד. הייתי חיה מציאות של נסיכה אמיתית, הייתי חיה חיים אחרים לגמרי, חיים שמתאימים לבת מלוכה.
אם רק הייתי יודעת בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידיי כמה כח השם יתברך נתן לי, כמה סמכויות הוא האציל והעניק לי, לא הייתי הולכת בצילם של אחרים, לא הייתי מבקשת לשאת עיניים למקום אחר מלבד למרומים.
אם רק הייתי מתבוננת נכון על כל המתנות שקיבלתי והשפע הרב שירד ויורד עלי בכל יום, הייתי חיה בהערכה, הייתי אסירת תודה על חיוך של אמא, וידה המלטפת. על משפחה אוהבת ותומכת לתפארת. הייתי שמה יותר לב לפרטים הקטנים, לרגעים של חסד מופלאים.
אפשר לומר שחיי נחלקים לשניים, לימים שלפני ואחרי ההיכרות עם מי שאמר והיה העולם, לימים שלפני ואחרי החזרה בתשובה, לימים שהיו עיני עצומות לרווחה, וכעת אלו ימים של נגיעות באור התורה.
להשאיר חותם בעולם שאבא שלי ברא, זה לקיים את מצוותיו גם כשזה נוגד את הטבע שלי, גם כשלא ממש נוח או נעים. הוא יצר אותי ורק הוא יודע מה טוב עבורי, וזו דרכו לקרב אותי לשורש האמיתי. לגילוי נשמתי.
אני יודעת בוודאות שבסוף המסע המופלא של הנשמה, הוא יחכה לי. הוא ימתין לי בזרועות פתוחות, הוא יבקש לדעת אם עמדתי במשימה, אם הצלחתי ללקט את כל השושנים שנשתלו עבורו בגן, אם הצלחתי לא להתעייף בדרך, אם הצלחתי להוריד מעצמי את כל המסכים שהפרידו בינינו כל השנים.
הוא יחבק אותי חזק וישאל אם הצלחתי לתת בחינם ובמאור פנים גם כשלא רציתי, אם עשיתי הכל בכדי לתקן את מה שהיה באפשרותי לקלקל. הוא ידרוש לדעת כמה אהבה נתתי לשאר ילדיו, כמה ריחמתי על מי שפשט לפני את היד.
הוא יניח את ידו על ראשי ויבקש להבין אם התגאיתי על הבריות, או שבעצם לימדתי עליהם זכות, והתפללתי שיזכו לחיי העולם הבא. הוא יתהה בכנות שאינה מותירה מקום לספק האם עשיתי הכל לקדש את שמו ברבים וללכת בצניעות שאינה משתמעת לשתי פנים.
את כל השאלות הכי קשות הוא ישאל, ועלי להיות מוכנה. בכל יום אנשים עוזבים את העולם, ככה פתאום, וצו השעה שאבין שאין לי מלאי של זמן שעומד לרשותי. אין לי חיים אחרים, החיים זה כאן ועכשיו, החיים קורים ברגע זה ממש לנגד עיני. ואין לי כוונה להתחלף בהם עם אף אחד.
זו אני, וזו עבודתי הרוחנית. לגלות בכל פעם פן אחר במהותי. גילוי מרעיש מאין כמוהו, גילוי גרנדיוזי, מהפכני ממש. גילוי שהוא הוא הדבר הבא. גילוי של מסירת כל רצונותי לשם יתברך. גילוי שכולו אהבה, שמים רבים לא יוכלו לכבותה, לא יוכלו לכלותה.
אני לומדת כל יום את השפה הנסתרת של המסע האישי שלי לגילוי מלכותו, מקלפת שכבות של הגנה, מקלפת שכבות של עפר. לומדת כל יום מחדש להיות בת של מלך עם כל הבונוסים המתלווים לתואר הנכסף. לומדת כל יום ללכת אחר חוקיך, למען תשימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך.
