עם מה אני באה לעולם הבא, בני?

בס"ד

אמי ע''ה, אשה צדקנית הייתה. אבל גם הייתה עניה מרודה,

כאלמנה, פירנסה את עצמה ואת ילדיה ממכירת לחם.

היא הייתה מכתתת רגליה בין הבתים עם ככרות לחם ומוכרת אותן. 

זכורני, פעם אחת, לעת זיקנתה, באתי אליה ומצאתי אותה שוכבת במיטה ובוכה.

שאלתי אותה: אמא, למה את בוכה, והיא ענתה לי: עם מה אני באה לעולם הבא?

שלומקה, עם מה אני באה לעולם הבא. 

עניתי לה: אמא, את מכרת לחם? כמה ככרות לחם מכרת ליום? מאה.

כמה מדריגות היית צריכה לעלות מדי יום? חמש מאות, שש מאות. 

כמה שנים עשית כך? כך וכך שנים.

אם כך, אל תדאגי.

למה התייגעת כל כך על מכירת הלחם?

הן עשית זאת שיהיה לך במה להאכיל את בניך, כדי שיוכלו ללמוד תורה,

אם כך יקחו את משקל הלחם, ומספר המדריגות שעלית וירדת, כל השנים,

והם יכריעו את הכף לזכותך!... 

ואמא, אשה יהודיה מהדור הקודם, ענתה לי: ''החייתני בני, החייתני''!...