הנפילה שמגיעה...

בס"ד

תמיד אחרי שבת, שהיא כולה התעלות והתנתקות מהחומר (למי ששומר אותה), מגיעה הנפילה.

זה קצת כמו לצנוח מגורד שחקים בלי מצנח. 

קמים בבוקר ליום של גשמיות בלי התרגשות שממלאה את הלב, את הריאות.

מחפשים לאסוף את עצמנו מחדש אחרי שנגענו במקום של קודש. מקום שאין לעשייה 

ולמלאכה הפשוטה מקום.

מחפשים לנשום עוד טיפה מהאור שעטף אותנו ברחמיו בשבת, 

אבל זהו, השבת כבר הלכה. וההליכה שלה כך כך מוחשית שזה אפילו מעצבן. 

כי אני כבר מתגעגעת....

מקווה שהיא תשוב אלי מהר...

חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם

בס"ד


"חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם, אָמַר יְהוָה; וַאֲמַרְתֶּם, מַה-נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים; וּמַה-בֶּצַע, כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ... וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט... וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ..." (מלאכי ג').

הקדוש ברוך הוא מדבר על התקופה שלנו, על גוג ומגוג, "חזקו עליי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך", הקב"ה כביכול בא אלינו ואומר, עם ישראל אתם מצערים אותי ופוגעים בי בדיבורים שלכם. ואמרתם מה דיברנו עליך, ריבונו של עולם, מי ציער אותך? והקב"ה עונה, "אמרתם שווא עבוד אלוקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו...". אמר הקב"ה, אמרתם לשווא מי שעובד את השם ח"ו... כשרואים יהודי צדיק חוזר בתשובה למה אומרים לו, התחרפנת? מה קרה לך? מי שיגע אותך?

אדם עובד באיזה מפעל, ואומרים לו, השתגעת? אצל בן אדם כזה אתה עובד? את מי בעצם מבזים פה? את בעל הבית! רק מישהו משוגע יעבוד בשביל בעל בית כזה. כשאתה בא ואומר ליהודי חזרת בתשובה מה השתגעת? אתה יורד על בורא עולם! ללכת בבוקר להתפלל לקב"ה זה לא משהו נורמאלי? לשים תפילין, לשמור שבת, להתלבש צנוע, ללמוד תורה מה זה רק לאנשים משוגעים? אבותינו הסבא והסבתא שלנו היו משוגעים? הרמב"ם, הבן איש חי, הבבא סאלי, הארי ז"ל, רבי עקיבא כולם התפללו, למדו תורה, שמרו שבת, שמרו מצוות מה כל אילו היו משוגעים? ואם כן, איך אמורים להתנהג יהודים נורמאליים?

אבל זה לא נגמר כאן, ממשיך הקב"ה ואומר "כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט... וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ."

שורשים עמוקים

בס"ד

נווד אחד הלך במדבר ימים שלמים עד שהגיע לעיירה קטנה של אינדיאנים ואלו הזמינוהו ללון אצלם מספר ימים. הוא נהנה בחברתם ומהטקסים שערכו בכל יום בשירה ובתופים ובאמת הכל היה טוב עד ש... באחד הלילות שמע קולות מוזרים. הוא שם את אוזנו על החול והבין מיד שרוח סערה עומדת להגיע תוך מספר שעות. הוא לא איבד זמן, רץ אל מטיבו - ובזעקות העיר את כל העיירה ואמר להם: "אני נווד כבר עשרות שנים, מכיר אני את המדבר כמו את כף ידי. בעוד כמה שעות תגיע סופה גדולה אשר תכלה את העיירה על יושביה, את כולנו היא תעיף.

הקשיבו לעצתי: "יש כאן באמצע העיירה עץ גדול ורחב, ששורשיו עמוקים וחזקים. הדרך היחידה להינצל היא שפשוט נקשור את כולם סביב העץ ובכך נינצל אנו ובננו." אך סיים את דבריו וכל אנשי העיירה פרצו בצחוק. היו אף כאלה שרטנו על ההשכמה באמצע הלילה. בצר לו, קשר עצמו הנווד לעץ והמתין לקול המולת צחוקם שאל אלו שלא חזרו לישון. לא עברו מספר שעות וסופה גדולה הגיעה וכילתה בזעמה את כל העיירה. כל האוהלים התעופפו וכוחם של האנשים לא עמד להם והם נסחפו עם הסופה אל מותם. רק אותו הנווד ניצל לפי שהיה קשור לעץ.

אומר שלמה המלך: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג יח). התורה הקדושה נמשלת לעץ ורק לימוד תורה עם מעשים טובים יצילו אותנו מכל סופה שרק תבוא...

בכל מקום ובכל פינה

בס"ד

"מלוא כל הארץ כבודו"

מציאותו של השם יתברך, אינה משתנה,

הוא נוכח ונמצא בכל מקום ובכל פינה, 

מציאותו בכל רגע משפיעה נתינה וחסד עלינו, על כל ברואיו,

אנחנו, כלים לקבלת כל השפע שיורד מלמעלה.

ככל שהכלי שלנו, שזה גופנו ונשמתנו יהיה נקי וטהור 

נקבל יותר....

אם הכלי יהיה חלוד ומלוכלך, השפע יהיה בהיפוך אותיות פשע,

ואור השכינה הקדושה לא יצליח להתקרב אלינו,

עבודתו של היהודי היא לצחצח בכל יום עוד קצת את הכלי, עוד קצת לעשות טוב, 

להשקיע עוד מאמץ קטן ולהימנע מלשון הרע, להימנע מכעס, להימנע מקנאה, 

ורק אז אור השם יתברך יוכל לחדור לתוכנו...

שלכת בחוץ

בס"ד

חשוב להכין את עצמך לנפילה, ליום בו האור יתמעט

ליום בו יהיה קצת יותר קשה לסחוב בעליה את המשא,

להתמודד עם הנסיון, עם שעת המשבר,

נפילה בשינוי אותיות זה, לפני - ה'.

בזמן שיש שלכת בחוץ, זה הרגע שבו אתה 

עומד לפני מלכו של עולם, 

עומד בתפילה. 

זה הזמן להתחבר לפנימיות הכי עמוקה שלך.

אדל הקטנה - הי"ד

בס"ד

אדל הקטנה - הי"ד

הפעם זה קצת סופי אמא, הפעם אני קצת הולכת מכם, עשיתי הכל בכדי להקל מעליכם את הפרידה שמכאיבה, עשיתי וניסיתי בכל דרך להרגיל אתכם לעזיבה שלי את החיים.

אני רואה את אבא יושב לידי ומסרב לעזוב את הקבר, ממאן להשאיר אותי לבד. ממאן להבין שעשיתי את תפקידי בעולם ועתה עלי להמשיך הלאה. עתה עלי להמשיך ולשמור עליכם מלמעלה.

אני יכולה לומר לכם, שמכאן, הדברים נראים קצת אחרת, הדברים הרבה יותר רכים עבורי, הרבה פחות חותכים בבשר החי. הדברים שמרגישים מאחורי הפרגוד מקבלים משמעות עוטפת של אהבה, משמעות של נתינה אינסופית. משמעות של אור אחד גדול שקוראים לו עם ישראל.

חשבתי שאספיק לבקש מכם שלא תבכו אחרי. התפללתי לכמה רגעים של חסד שבהם אוכל לפתוח את פי ולומר לכם את מה שאני מרגישה. לומר לכם מהו הסוד שפועם מאחורי דפיקות הלב. מאחורי מה שפועם בעולם שאני נמצאת בו עכשיו.

חשבתי שאספיק למחות את הדמעות ששפכתם כל זמן שהייתי תלויה באי ודאות, תלויה בין שמים לארץ, חשבתי שאוכל למחות את הדמעות של התקווה והייאוש, הדמעות של אמונה וקושיה, חשבתי בתמימות של ילדה שאולי עוד אספיק לחבק את התפילות שלכם שעלו עד כסא הכבוד, שאולי יש סיכוי שאספיק להניח תחבושת על הפצע שנפער אצלכם בכל יום עוד ועוד.

חשבתי אמא, אבל למלך מלכי המלכים היו תוכניות אחרות, למלך מלכי המלכים היו דמעות גדולות משלו. לטהור עיניים היו דמעות שאיימו להציף את כולנו בצערו. בכאבו על העם שלנו, על המקום הנמוך, המשפיל כל כך שהגענו אליו.

למלכו של עולם היה פצע הרבה יותר גדול משל כולנו יחד. הוא איבד הרבה בנים בדרך. בנים יקרים וטובים שהלכו לאיבוד, בנים ששכחו את הדרך, בנים שהפנו עורף ובחרו ללכת לרעות בשדות זרים.

זעקתו על בנותיו הטהורות חותכת את הלילה כמו להב משונן, חותכת את החושך הסמיך שהן נמצאות בו. זעקתו מהדהדת במרומים על השבי של בנות ישראל בידי יצר הרע, בידי העיוורון, בידי הפריצות שלכדה אליה את מיטב הבנות, את מיטב הקדושות.

אולי קשה לך להאמין אמא, אבל מלך העולם בוכה. מלך העולם מתייפח. כל דמעה שיורדת מעיניו משקלה רב, משקלה עמוס בקריאה לבניו. כל דמעה שלו יורדת לאיטה אל הארץ, אל אדמת הקודש. כל דמעה שכזאת מלאה ברחמים, ומכפרת לעם ישראל על השכחה. מכפרת על החשכה. ודמעה אחת אמא יקרה, דמעה אחת קטנה, ירדה עלי, ירדה על ראשי.

אולי קשה לך להבין כעת, אבל הכל נעשה בכדי להוציא אתכם מאותה חשכה, מאותה שכחה. הכל נועד בכדי להזכיר לעם ישראל שיחזרו לדרך הנכונה. לדרכה של תורה. לדרך של האבות והאמהות, לדרך של נשמות יהודיות.

תדעו שכל הדמעות שנשפכו בלכתי לא ירדו לשווא. מלך העולם ישב בשער הדמעות וספר אותם אחת לאחת. נושא אותם לתוך כלי מיוחד. כלי שיציף בטובו יום אחד את העולם.

אמא, תבטיחי לי שתהיו חזקים. תהיו בגללי הרבה יותר בטוחים בצדקת דרככם. תלכו אחרי הלב שלכם, ואל תחפשו את ההגיון. תלכו אחרי התכלית, אחרי האמת שטבועה בכל תא ותא מגופכם. תלכו אחרי המליחות של הדמעות שיורדות עליכם מלמעלה ואל תפסיקו לאהוב אחד את השני. תאהבו ללא תנאים מקדימים. תאהבו כי אתם יהודים. תאהבו כי אתם מאמינים בני מאמינים.

תבקשו מכולם לעשות הכל בכדי שלא להיות במקום של מחלוקת, במקום של שנאת חינם. במקום שכל אחד בטוח שהאמת נמצא בכיסו. תשתדלו הכי חזק שאפשר לראות רק את הטוב בכולכם, רק את הטוב שהבורא יתברך נתן לכם.

אמא אהובה, תצאו לרחובות ותצילו יהודים מאותה השכחה, תצילו אותם מההליכה שלהם אחר ההבל, תצילו אותם מהמקום הזה שהם לא יודעים שהם בנים קדושים, מהמקום הזה שהם שכחו מי הקדושים האמיתיים.

בעולם שאני נמצאת בו עכשיו, הסביר לי המלאך שליווה אותי, שבעצם בלוויה, כשאנחנו מלווים את הקרובים לנו למנוחת עולם, באותם הרגעים שהכי עצוב לנו בעולם, אנחנו לא בוכים על הפרידה בטרם עת, אנחנו בעצם בוכים על עצמנו, על החיים שלנו, ועל מה יהיה מאיתנו עכשיו.

אז אמא, תבטיחי לי שתבקשי מהעם הקדוש שלנו שמותי לא יהיה לשווא, שמעכשיו הכל יהיה טוב. שתהיו שם אחד בשביל השני, שתבנו את בית המקדש בתוך הלב, בתוך הנשמה. שתפנו מקום לשכינה הקדושה.

תשתדלו לחיות אחרת, תשתדלו לחיות כאילו כל יום הוא היום האחרון שלכם. תדליקו את האור שבתוככם לדברים טובים, כי רק ככה החושך ייעלם. את כל מה שמאפיל על ההרגשה שלכם, תפנו לשמחה, תפנו לחיים שיש בהם נתינה.

אני לא באמת הולכת, לא בדיוק עוזבת, תמיד אהיה לידכם, ביניכם. רק עברתי לזמן קצר למימד אחר. למימד שנעלמו בו כל סימני השאלה. אני מבטיחה לך אמא שאגיע בדיוק להדלקת נרות שבת. לזמן הקדוש כל כך שבו אורו של השם נכנס אל הבית. מבטיחה שאשב על הברכיים של אבא בזמן הארוחה, ואענה אמן על כל ברכה.

תבטיחי לי אמא שתמשיכי להכין לי בכל יום שישי את עוגת השוקולד המתוקה שאני כל כך אוהבת. והפעם גם לא אשכח לנקות את פני...הריח שלה בודאי יגיע עד אלי. תמשיכי אמא אהובה לערוך את השולחן עם המפה הלבנה, ולשיר את השירים שהתנגנו באוזני בזמן הקצר שהיה לנו יחד. תמשיכי אמא ואל תפסיקי, תמשיכי ואל תעני לעצבות כשהיא תקיש על הדלת.

תמשיכו לשמור על הטהרה והקדושה, על כל מה המייחד אותנו כאומה. תמשיכו לשמור על כל המתנות שהשם נתן לנו כעם, ולכל יהודי ויהודי בנפרד. תשמרו על המצוות והצניעות שהם סלע קיומנו. תדבקו בתפילה כיהלום יקר, כי היא בעצם המהות של האדם.

אל תאבדו את הבטחון במלך העולם אמא, תחזיקו בו חזק חזק. תחזיקו בו בכל הכוח. תפנימו שבורא עולם סומך עליכם שתלכו אחריו גם כשהארץ לא זרועה, גם כשיש מדבר שומם, בורא עולם מבקש מכם שתלכו אחריו בארץ ציה, ואתם עייפים ללא מים.

תחזיקו חזק בשארית כוחכם, תעצמו עיניים ותבינו שאבא אמיתי לעולם לא עוזב. אבא אמיתי סועד אתכם ויושב ליד מיטתכם. אבא אמיתי מבקר את החולים וסומך את הנופלים. אבא אמיתי זוקף את הכפופים ומשיב נשמות לפגרים מתים.

אבא הוא אבא והוא רק אחד. והוא רואה בסבלם של בניו ובנותיו, הוא רואה את הגלות מתחילתה ועד סופה, הוא רואה את הסבל ואת הכאב, הוא יודע שזה בדיוק הזמן לגאול אתכם בעצם, מעצמכם.

הבכיה הזו שנמשכת מדורות חייבת להגיע לקיצה. חייבת להגיע לסיומה, חייבת להביא את כולנו לגאולה השלמה. הבכיה הזו של עליונים ותחתונים היא חלק מאיתנו, חלק מנשמתנו, חלק מהוויתנו. ואין הדבר תלוי אלא במעשנו היומיומיים ובאמונתנו.

ככל שנשכיל לצעוד יחד, בלב אחד, באהבה אחת, בהבנה שאי אפשר אחרת, שאי אפשר להמשיך את השקר שהשתלט על כולנו, אז נצליח לשמוע את שופרו של המשיח. ככל שנשכיל עכשיו להתאחד בלי כוונה לוותר, בלי כוונה להרפות מהרצון לחיות כיהודים זכים ממש, רק אז נוכל להתחיל בבנית היסודות של בית המקדש.

הטור נכתב מדמיונה של הכותבת, לע"נ אדל חיה בת אדווה השם יקום דמה.

לכבודו של הבורא יתברך, לנחמת משפחת ביטון, ולכל המשפחות שאיבדו בניהם
ובנותיהם מעם ישראל.

לגאולת עם ישראל ברחמים ולאהבת חינם בתוכנו.