תמיד אחרי שבת, שהיא כולה התעלות והתנתקות מהחומר (למי ששומר אותה), מגיעה הנפילה.
זה קצת כמו לצנוח מגורד שחקים בלי מצנח.
קמים בבוקר ליום של גשמיות בלי התרגשות שממלאה את הלב, את הריאות.
מחפשים לאסוף את עצמנו מחדש אחרי שנגענו במקום של קודש. מקום שאין לעשייה
ולמלאכה הפשוטה מקום.
מחפשים לנשום עוד טיפה מהאור שעטף אותנו ברחמיו בשבת,
אבל זהו, השבת כבר הלכה. וההליכה שלה כך כך מוחשית שזה אפילו מעצבן.
כי אני כבר מתגעגעת....
מקווה שהיא תשוב אלי מהר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: