מה שתמיד החזיק אותנו כיהודים

בס"ד

זמנים של לחץ, לחץ מהעבודה, לחץ מהחיים מה שתמיד החזיק אותנו כיהודים - זו הידיעה שהנה, אוטוטו, באה שבת. שבת קודש, היום הנפלא, יום ההתנתקות היהודי מחיי העולם הגשמי וקישור עמוק יותר לקב"ה ולעולם הרוחני לעולם השלווה. יש בו, ביום השבת, הרבה דברים מקסימים: אוכל טוב, משפחתיות, מנוחה והרבה פחות פיח בכבישים. אבל אוכל טוב אפשר להכין בכל יום, בשביל משפחתיות צריך הרבה מזל בשביל לנוח אפשר לטוס לאיים הקריביים..

אבל את ההתנתקות היהודית, האמיתית, הפנימית - אותה אין שום דרך לחקות, בשום מקום, בשום זמן ובשום תרבות. כי אי שם למעלה יש מנוע גדול, עצום, של עשייה, וממנו משתלשלים כבלים עבים, המתפצלים לכבלים דקים יותר ומתפצלים הלאה, עד לחוטי חשמל דקיקים אשר כל אחד מהם מחובר אלינו, ואין מה לעשות נגד זה. הוא מזרים אלי אנרגיה חשמלית תזזיתית, ופשוט אי אפשר להימלט ממנה, אפילו אם אכבה את הטלפון ואת הסלולארי ואת המחשב, אשכב במיטה, אתכסה בשמיכה מעל לראש ואעצום חזק את העיניים... כי אי אפשר להוריד את השלטר, חוץ מאשר ב… בשבת.

בשבת אנו מקבלים נשמה יתרה. נשמה טהורה מעולם גבוהה יותר שבזכותה כל יהודי יכול להוריד את השלטר, וכמו בגנראטור חרום - הוא מתחבר באופן אוטומטי למקור הקדושה, הטהרה והנצח. משם, מהמקור הזה, זורמים אליו במלא העוצמה מנוחה, שמחה ושלווה שאי אפשר להסביר אותן במילים, צריך פשוט להתחבר כדי להבין.

הרב יוסי מזרחי