בס"ד
מסופר על אדם שהיה אומן מיוחד שהודיע לרבים שהוא רוצה לעבור מעל מפלי הניאגרה ( בין גבול קנדה וארה״ב) על חבל דק בלי שיפול. מופע חינם! עשרות אלפי אנשים הגיעו, צלמים כתבים. כולם היו סקרנים לראות כיצד יתכן שיצליח לעבור את המפלים הגדולים בעולם בלי שיפול. היום המיוחל הגיע אלפי אנשים מחכים לרגע שיתחיל. הוא עמד על קצה החבל והתחיל לצעוד, צעד ועוד צעד. איזה לחץ שרר באוויר. וכך אחרי חצי שעה של הליכה מאומצת- הוא הצליח לעבור בהצלחה לצד השני! כולם הריעו לו ומחו כפיים. הוא לקח את המיקרופון ושאל בקול- חבר׳ה אתם מאמינים שעברתי את זה? אתם מאמינים שאני מסוגל לעשות זאת שוב? כולם ענו- כן בטח! אתה אלוף! אמר להם- אוקיי, שבוע הבא אני עושה זאת שוב, אבל בעצימת עניים. כולם התרגשו. עכשיו הגיעו כפול אנשים. אין מצב שיצליח. אבל הוא התחיל, צעד ועוד צעד.. כך במשך שעה שלימה. פחד איימים.. אבל בסוף הוא הצליח שוב. כולם מחו כפיים. הוא שוב לקח את המיקרופון ושאל- אתם מאמינים בי? אתם ראיתם שאני אלוף? כולם ענו- כן! אנחנו מאמינים בך!! אז הוא שאל שוב- מי מוכן עכשיו לשבת בתוך מריצה ושאני ילך איתו ביחד על החבל?? – אף אחד לא ענה. אף אחד לא העיז לקחת סיכון. כולם שתקו. אז הוא צעק- מי מוכן?! למה אף אחד לא מוכן?! הרי אתם מאמינים בי שאני מסוגל? אלא התשובה ידועה וזה בעצם היסוד לפרשה...
אדם מאמין רק כשנח לו להאמין, אבל שזה מגיע לשלב שצריך לעשות מעשה אז הוא נרתע. כי יש שני סוגי אמונה. יש אמונה כללית ויש אמונה מוחשית. אדם בתוך תוכו מאמין. יודע שהכל מכוון מלמעלה. יודע שבורא עולם מנהיג את העולם. והכל הוא עושה לטובתו. אבל כשמגיע לאדם קשיים, נסיונות, בעיות בפרנסה. אז הוא מתחיל לשאול שאלות. איפה אתה ריבונו של עולם? למה? למה מגיע לי? פתאום מאבד את האמונה. אמנם הוא מאמין אבל לא אמונה מוחשית. הוא מאמין שבורא עולם דואג לו ומפרנס אותו. אבל עדיין שואל, מה יהיה מחר. מה אתה דואג?
אם אתה מאמין. אלא קשה להגיע למדרגה של אמונה מוחשית. וזה בעצם מה שהיה עם עם ישראל- הם ראו ניסים גלויים, האמינו בה׳ וידעו שהוא יציל אותם. אבל שאמרו להם תכנסו למים. אף אחד לא נכנס. למה? הרי אתה מאמין? אלא נח להאמין מרחוק. נח להאמין, בלי להתחייב. עד שנחשון בן עמינדב קפץ למים. עד שנקרע הים לשניים. ואז ראו את המפלה של המצרים. ולכן כתוב- ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. שעכשיו הגיעו לדרגה של אמונה מוחשית. כל אדם עובר נסיונות, קשיים. בבית, ילדים, פרנסה. ולפעמים זה מערער אצלו את האמונה. איפה אתה ריבונו של עולם? זה מה שמגיע לי? אחרי שהתקרבתי. אחרי שמסרתי נפש בשבילך.? אבל צריך לדעת שזה הנסיון של הדור. נסיון האמונה. ורק ע״י תפילה וקשר תמידי עם בורא עולם. אפשר להתחזק בזה יום יום. ה׳ יזכינו להאמין בו אמונה מוחשית!
מסופר על אדם שהיה אומן מיוחד שהודיע לרבים שהוא רוצה לעבור מעל מפלי הניאגרה ( בין גבול קנדה וארה״ב) על חבל דק בלי שיפול. מופע חינם! עשרות אלפי אנשים הגיעו, צלמים כתבים. כולם היו סקרנים לראות כיצד יתכן שיצליח לעבור את המפלים הגדולים בעולם בלי שיפול. היום המיוחל הגיע אלפי אנשים מחכים לרגע שיתחיל. הוא עמד על קצה החבל והתחיל לצעוד, צעד ועוד צעד. איזה לחץ שרר באוויר. וכך אחרי חצי שעה של הליכה מאומצת- הוא הצליח לעבור בהצלחה לצד השני! כולם הריעו לו ומחו כפיים. הוא לקח את המיקרופון ושאל בקול- חבר׳ה אתם מאמינים שעברתי את זה? אתם מאמינים שאני מסוגל לעשות זאת שוב? כולם ענו- כן בטח! אתה אלוף! אמר להם- אוקיי, שבוע הבא אני עושה זאת שוב, אבל בעצימת עניים. כולם התרגשו. עכשיו הגיעו כפול אנשים. אין מצב שיצליח. אבל הוא התחיל, צעד ועוד צעד.. כך במשך שעה שלימה. פחד איימים.. אבל בסוף הוא הצליח שוב. כולם מחו כפיים. הוא שוב לקח את המיקרופון ושאל- אתם מאמינים בי? אתם ראיתם שאני אלוף? כולם ענו- כן! אנחנו מאמינים בך!! אז הוא שאל שוב- מי מוכן עכשיו לשבת בתוך מריצה ושאני ילך איתו ביחד על החבל?? – אף אחד לא ענה. אף אחד לא העיז לקחת סיכון. כולם שתקו. אז הוא צעק- מי מוכן?! למה אף אחד לא מוכן?! הרי אתם מאמינים בי שאני מסוגל? אלא התשובה ידועה וזה בעצם היסוד לפרשה...
אדם מאמין רק כשנח לו להאמין, אבל שזה מגיע לשלב שצריך לעשות מעשה אז הוא נרתע. כי יש שני סוגי אמונה. יש אמונה כללית ויש אמונה מוחשית. אדם בתוך תוכו מאמין. יודע שהכל מכוון מלמעלה. יודע שבורא עולם מנהיג את העולם. והכל הוא עושה לטובתו. אבל כשמגיע לאדם קשיים, נסיונות, בעיות בפרנסה. אז הוא מתחיל לשאול שאלות. איפה אתה ריבונו של עולם? למה? למה מגיע לי? פתאום מאבד את האמונה. אמנם הוא מאמין אבל לא אמונה מוחשית. הוא מאמין שבורא עולם דואג לו ומפרנס אותו. אבל עדיין שואל, מה יהיה מחר. מה אתה דואג?
אם אתה מאמין. אלא קשה להגיע למדרגה של אמונה מוחשית. וזה בעצם מה שהיה עם עם ישראל- הם ראו ניסים גלויים, האמינו בה׳ וידעו שהוא יציל אותם. אבל שאמרו להם תכנסו למים. אף אחד לא נכנס. למה? הרי אתה מאמין? אלא נח להאמין מרחוק. נח להאמין, בלי להתחייב. עד שנחשון בן עמינדב קפץ למים. עד שנקרע הים לשניים. ואז ראו את המפלה של המצרים. ולכן כתוב- ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. שעכשיו הגיעו לדרגה של אמונה מוחשית. כל אדם עובר נסיונות, קשיים. בבית, ילדים, פרנסה. ולפעמים זה מערער אצלו את האמונה. איפה אתה ריבונו של עולם? זה מה שמגיע לי? אחרי שהתקרבתי. אחרי שמסרתי נפש בשבילך.? אבל צריך לדעת שזה הנסיון של הדור. נסיון האמונה. ורק ע״י תפילה וקשר תמידי עם בורא עולם. אפשר להתחזק בזה יום יום. ה׳ יזכינו להאמין בו אמונה מוחשית!
מאת הרב יצחק לסרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: