בס"ד
יום אחד הוא חזר עם כיפה על הראש. אשתו גיחכה ואמרה בליבה שזה בודאי יעבור לו, יום יומיים והוא בעצמו ירגיש מגוחך ויטמין את הכיפה בארון, כדי לפגוש אותה רק בחגים. אבל היא לא ירדה לו מהראש "ריבונו של עולם, רק שלא יחזור לי בתשובה, אני לא מסוגלת לחשוב על זה" – הרהרה בליבה.
היא אישה בת 30, משכילה, העובדת בענף היי-טק מצליח.
יש לה השקפת עולם ברורה: הדתיים נחמדים, סימפטיים, אני מכבדת דתיים אבל מרחוק. בעלה אקדמאי מבריק שגם הוא החזיק באותה דיעה אולם במשך חודשי האבטלה שלו החל להיחשף לרזי חכמת הגמרא. והכיפה, אינה רוצה לרדת לו מהראש.
"אני מוכנה איכשהו לסבול את הכיפה שעל ראשך אבל אל תסחף לי גם לציצית.... זה ממש מלבוש משונה החוטים האלה..."
הוא משיב: "עד כמה שהספקתי להבין, יהדות זו עיסקת חבילה. אם מדובר פה באמת, אי אפשר לקחת רק חצי ממנה, כך שאינני יכול להבטיח לך שמחר לא אלבש ציצית".
"נו, טוב, אני רק מקוה שאחרי שתחזור בתשובה לא תתחיל להכריח גם אותי לקיים מצוות...." השיבה. הם עדיין לא זכו לפרי בטן.
בשלב מסויים היא החלה לחשוב על גירושין אך הוא לא הסכים: "את אשתי היקרה לי, לעולם לא אוכל לחיות בלעדיך, את טובה ורגישה ואין לי ספק שניישר קו עוד מעט, תהיי סבלנית את אולי לא מבינה ולא מספיק מאמינה, אבל אנחנו זיווג משמים ואהבה מוצקה כמו סלע לא מפזרים כמו אבק סתם כך". המילים החמות שנבעו מלב אוהב פעלו את פעולתן.
במשך הזמן היא הסכימה לשמור שבת והתרגלה מהר מאוד לשקט המרומם של קסם השבת.
אחר כך טהרת המשפחה, ברכות אך על דבר אחד היא עמדה בתוקף "אינני מסוגלת לשים כיסוי ראש, שה' יקבל אותי ככה, כמו שאני. עם השיער היפה והטבעי שהוא נתן לי, הוא מבין, הוא יסלח..." כך חלפו להן 6 שנים, הם שומרים שבת, הכל, אך כיסוי ראש לא. ואז ניחת עליה אסון. המחלה הנוראה מקננת בה בדם. "אני נורא מצטער, אבל אחרי טיפולי הכימותרפיה שיעשה בך, השיער שלך ינשור, צר לי, אני רק יכול לעודד אותך שהמחלה אמנם לא פשוטה אך סיכויי ההחלמה הם בהחלט סבירים" אמר הרופא.
כשחזרו הביתה לאחר הטיפול הראשון, היא אמרה לבעלה: "אני לא טיפשה, אני יודעת בדיוק מה קרה כאן, אבא שבשמים מדבר אלינו, ובעיקר אלי, הוא פונה אלי ואומר: אני כל כך אוהב אותך, את הבת הכי יקרה ונפלאה שלי, חזרת בתשובה, עם כ"כ הרבה התחשבות בבעלך, עלית בסולם הרוחני בסבלנות צעד אחד צעד. אני כל כך מרוצה ושמח ממך, אבל רק דבר אחד גורם לי צער, הצניעות – שיער פזור לאישה זה נורא. כך לא מסתובבת ברחוב בתו של מלך, אין לי ברירה, אם את לא רוצה לכסות את השיער שלך מרצונך, אני אעזור לך להיפטר ממנו., תביני אותי, אני אוהב אותך ורוצה רק בטובתך ולכן אני נאלץ להכריח אותך להיפרד מהשיער..."
דמעות ניקוו בעיניו, "אינני יודעת אם אשאר בחיים אחרי המחלה הזו אבל דבר אחד נוסף נותר לי לעשות למעני ולמען הקב"ה. שערי עדיין לא נושר מהטיפולים.". ובעודה מדברת לקחה מספריים והחלה לגזור את שערותיה. "ואם ירחמו עלי מן השמים, אגדל שיער חדש ואחביאהו מתחת לכיסוי ראש".
ב"ה היא הבריאה לחלוטין ונולדו להם שלשה ילדים. הוא אברך כולל ומגיד שיעורים ברחבי העיר ולה יש חנות גדולה ומצליחה במרכז העיר לכיסויי ראש. ונשים רבות שנכנסות לחנותה גלויות ראש יצאו צנועות להפליא לאחר ששמעו את סיפורה האישי הפועל גדולות ונצורות.
יום אחד הוא חזר עם כיפה על הראש. אשתו גיחכה ואמרה בליבה שזה בודאי יעבור לו, יום יומיים והוא בעצמו ירגיש מגוחך ויטמין את הכיפה בארון, כדי לפגוש אותה רק בחגים. אבל היא לא ירדה לו מהראש "ריבונו של עולם, רק שלא יחזור לי בתשובה, אני לא מסוגלת לחשוב על זה" – הרהרה בליבה.
היא אישה בת 30, משכילה, העובדת בענף היי-טק מצליח.
יש לה השקפת עולם ברורה: הדתיים נחמדים, סימפטיים, אני מכבדת דתיים אבל מרחוק. בעלה אקדמאי מבריק שגם הוא החזיק באותה דיעה אולם במשך חודשי האבטלה שלו החל להיחשף לרזי חכמת הגמרא. והכיפה, אינה רוצה לרדת לו מהראש.
"אני מוכנה איכשהו לסבול את הכיפה שעל ראשך אבל אל תסחף לי גם לציצית.... זה ממש מלבוש משונה החוטים האלה..."
הוא משיב: "עד כמה שהספקתי להבין, יהדות זו עיסקת חבילה. אם מדובר פה באמת, אי אפשר לקחת רק חצי ממנה, כך שאינני יכול להבטיח לך שמחר לא אלבש ציצית".
"נו, טוב, אני רק מקוה שאחרי שתחזור בתשובה לא תתחיל להכריח גם אותי לקיים מצוות...." השיבה. הם עדיין לא זכו לפרי בטן.
בשלב מסויים היא החלה לחשוב על גירושין אך הוא לא הסכים: "את אשתי היקרה לי, לעולם לא אוכל לחיות בלעדיך, את טובה ורגישה ואין לי ספק שניישר קו עוד מעט, תהיי סבלנית את אולי לא מבינה ולא מספיק מאמינה, אבל אנחנו זיווג משמים ואהבה מוצקה כמו סלע לא מפזרים כמו אבק סתם כך". המילים החמות שנבעו מלב אוהב פעלו את פעולתן.
במשך הזמן היא הסכימה לשמור שבת והתרגלה מהר מאוד לשקט המרומם של קסם השבת.
אחר כך טהרת המשפחה, ברכות אך על דבר אחד היא עמדה בתוקף "אינני מסוגלת לשים כיסוי ראש, שה' יקבל אותי ככה, כמו שאני. עם השיער היפה והטבעי שהוא נתן לי, הוא מבין, הוא יסלח..." כך חלפו להן 6 שנים, הם שומרים שבת, הכל, אך כיסוי ראש לא. ואז ניחת עליה אסון. המחלה הנוראה מקננת בה בדם. "אני נורא מצטער, אבל אחרי טיפולי הכימותרפיה שיעשה בך, השיער שלך ינשור, צר לי, אני רק יכול לעודד אותך שהמחלה אמנם לא פשוטה אך סיכויי ההחלמה הם בהחלט סבירים" אמר הרופא.
כשחזרו הביתה לאחר הטיפול הראשון, היא אמרה לבעלה: "אני לא טיפשה, אני יודעת בדיוק מה קרה כאן, אבא שבשמים מדבר אלינו, ובעיקר אלי, הוא פונה אלי ואומר: אני כל כך אוהב אותך, את הבת הכי יקרה ונפלאה שלי, חזרת בתשובה, עם כ"כ הרבה התחשבות בבעלך, עלית בסולם הרוחני בסבלנות צעד אחד צעד. אני כל כך מרוצה ושמח ממך, אבל רק דבר אחד גורם לי צער, הצניעות – שיער פזור לאישה זה נורא. כך לא מסתובבת ברחוב בתו של מלך, אין לי ברירה, אם את לא רוצה לכסות את השיער שלך מרצונך, אני אעזור לך להיפטר ממנו., תביני אותי, אני אוהב אותך ורוצה רק בטובתך ולכן אני נאלץ להכריח אותך להיפרד מהשיער..."
דמעות ניקוו בעיניו, "אינני יודעת אם אשאר בחיים אחרי המחלה הזו אבל דבר אחד נוסף נותר לי לעשות למעני ולמען הקב"ה. שערי עדיין לא נושר מהטיפולים.". ובעודה מדברת לקחה מספריים והחלה לגזור את שערותיה. "ואם ירחמו עלי מן השמים, אגדל שיער חדש ואחביאהו מתחת לכיסוי ראש".
ב"ה היא הבריאה לחלוטין ונולדו להם שלשה ילדים. הוא אברך כולל ומגיד שיעורים ברחבי העיר ולה יש חנות גדולה ומצליחה במרכז העיר לכיסויי ראש. ונשים רבות שנכנסות לחנותה גלויות ראש יצאו צנועות להפליא לאחר ששמעו את סיפורה האישי הפועל גדולות ונצורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: