זר ברחוב

בס"ד

כמה שנים אחרי שנולדתי, אבי פגש זר ברחוב, מישהו שהיה חדש בעיר הקטנה שלנו.

כבר מההתחלה אבי היה מוקסם מ-"החדש המדהים הזה",

ועד מהרה הזמין אותו לחיות יחד עם משפחתנו.

הזר נקלט אצלנו במהירות ובקלות והיה עמנו מאז.

ככל שגדלתי, מעולם לא הרהרתי בדבר מקומו של הזר במשפחתנו,

במחשבתי הצעירה, הייתה לו פינה מיוחדת משלו.

הורי היו מדריכים מעולים: אמי לימדה אותי להבחין בין טוב לרע, ואבי לימד אותי לציית.

אבל הזר... הוא היה מספר סיפורים...

הוא היה מרתק אותנו למשך שעות בסיפורי הרפתקאות מסתורין וצחוק,

אם רציתי לדעת משהו בתחום הפוליטיקה, ההיסטוריה או המדע,

הוא תמיד ידע את התשובות בקשר לעבר והבין את ההווה.

לפעמים נראה שאף היה מסוגל לצפות את העתיד.

הזר לקח את המשפחה למשחקי הספורט החשובים ביותר,

הוא גרם לי לצחוק, ולפעמים לבכות. הזר לא הפסיק לדבר,

אבל לא נראה שהיה לנו אכפת.

רק אמא לפעמים הייתה קמה לה בשקט, כאשר כולנו משתיקים זה את זה,

כדי שנוכל לשמוע את מה שהזר אומר, והייתה פורשת לחדר בשביל קצת שלווה.

אני תוהה, עכשיו, האם לא התפללה שהזר ייעלם?

אבא הנהיג את ביתנו בעזרת כללים מוסריים, אבל הזר מעולם לא חש מחויב לכבד כללים אלה.

ניבול פה, למשל, היה אסור בביתנו.

והכלל הזה חל עלינו, על ידידינו ועל כל מי שביקר בביתנו,

אך לא על האורח הוותיק שלנו. לעתים קרובות, היה פולט מלים גסות אשר צרבו את אוזני ואשר גרמו לאבי להתפתל ולאמי להסמיק.

אבי לא הרשה לנו לטעום אלכוהול, אבל הזר עודד אותנו לנסות זאת על בסיס קבוע.



הוא הציג את הסיגריות כמשהו "מגניב", סיגרים כ"גבריים" ומקטרות כ"מכובדות".

הערותיו היו לעתים בוטות, ובדרך כלל מביכות.

אני יודע עכשיו כי תפישותיי המוקדמות לגבי יחסי ידידות היו מושפעות במידה רבה על ידי הזר.

פעם אחר פעם הוא התנגד לערכים של הורי, אך מעולם לא ננזף... ומעולם לא נתבקש לעזוב.

יותר מחמישים שנה חלפו מאז התמקם הזר אצלנו -

הוא התמזג עמנו והוא כבר מזמן לא מקסים כפי שהיה בהתחלה.

ברם, אם הייתם יכולים להיכנס לסלון של הורי היום,

אתם ודאי תמצאו שם את הזר כשהוא יושב לו בפינתו,

מחכה שמישהו יאזין לדבריו ויראה את מה שיש לו להציג.

השם של הזר הזה הוא - "טלוויזיה".