בס"ד
מכתב מאבא / רונית שיינפלד
עכשיו אמצע הלילה, הכל חשוך וקפוא בחוץ, אפשר לחתוך את השקט בסכין חדה. נכנסתי בצעדים חרישיים לחדר השינה. נזהר שלא להעיר את בני הבית האחרים. באתי עד לכאן כי היה לי חשוב מאד שנשב לדבר, ככה רק שנינו, אבא ובת. שיחה שהרבה זמן מחכה. שיחה שתהיה רק שלנו, רק שלי ושלך.
התיישבתי באיטיות על קצה המיטה, יכולתי לשמוע את הנשימות העדינות שלך, שעובדות בדיוק מופלא עם קצב פעימות הלב. מזכירות לי בחיוך את היום שבו החלטתי להביא אותך לעולם. היום הנפלא הזה שבו הגחת החוצה ממעי אימך ושכחת את כל מה שלימדנו אותך במשך 9 חודשים בבטן.
יכולתי ממקומי להקשיב להרהורי ליבך שהולכים במעגלים, מחפשים אחר תשובה נכונה, מחפשים ולא תמיד מוצאים. יכולתי לדעת מקרוב מה חסר לך. מה חסר לך בפנים עמוק שיגרום לך לחייך, מה חסר לך כדי שהבוקר לא יהיה קשה. מה חסר לך כדי שהמשא לא יהיה עלייך כבד.
יכולתי להרגיש את גופך הדואב, מבקש תרופה משכחת כאב. תרופה לגוף עייף מדרך ארוכה, מדרך שלא תמיד רואים את סופה. יכולתי להרגיש את נפשך המבולבלת מייחלת לאיזון ושמחה, מייחלת לאוזן קשבת וכרויה.
די הרבה זמן ניסיתי להסביר לך שבתוכך נמצאת התרופה. התרופה שהיא תשובה לחוסר ההבנה ולחוסר הידע, התשובה לחוסר המנוחה ולהיעדר השלווה. התרופה ששוכנת במשכנות מבטחים מחכה לך שתשובי אליה משדות זרים.
מתי תדעי בת אהובה, שהתרופה לכל היא חיבור עם הנשמה. אותה נשמה שנטעתי בך מקדמת דנן, בעצם מיום בריאתי את העולם. אותה נשמה נבדלת וקדושה, אותה נשמה נסתרת וצנועה. אותה נשמה שאת ערכה לא ניתן לאמוד, כי גודל כזה אי אפשר למדוד.
ברור לי שלעיתים זה מופלא מהבנתך אבל בפנים עמוק יש בך משהו קצת אחר. משהו אחר שנקרא נשמה. נשמה שמייחלת לימים של התפכחות, נשמה שמייחלת לימים של התחדשות. נשמה שנחצבה מעולמות עליונים, נשמה שמקווה לימים רוחניים.
וכמה היא זועקת לך אותה אומללה, שתעצרי רק לרגע את קצב החיים המטורף. שתעצרי רק לשניה ותסירי באומץ את המסך מעל העיניים. אותו מסך שמבדיל בינך לבינה, אותו מסך שמאפיל על השכל הישר, וגורם לך פעם אחר פעם להחטיא את המטרה.
היא קוראת לך כל לילה ואת מתעלמת בכוונה, היא רומזת לך בואי, אל תבחרי בדרך הקשה. דרך לא נכונה הנעדרת סממנים של צנעה, דרך מנוגדת לכל מה שכתבתי בתורה. היא קוראת לך ואת מתעלמת בכוונה, מפחדת לחשוב על התחלה חדשה.
היא בוכה אותה נשמה טהורה, על שהטמנת אותה בתהום נשיה, ולא הותרת אפילו אלומת אור קטנה. אלומת אור שתאיר כנר, ותוציא אותך מהשבי המטלטל. שבי של עצות רעות וחיצוניות מעושה, שבי של "מה יגידו" אם חזרת אלי, בתשובה.
בכל לילה אחרי שנופלת עלייך תרדמה, היא מגיעה אלי אותה נשמה עצומה, היא מגיעה בוכיה ומתדפקת על דלתי, רוצה שאדבר איתך, בתי, אהובתי. היא בוכה על זה שהיא צועקת את שמך ואינך מגיבה. היא בוכה על זה שבחרת להשתיקה.
היא מתדפקת על דלתי ואינה מרפה, מבקשת תשובות שיעניקו לה רפואה. רפואה לנשמה פצועה ועייפה, רפואה שתתן מרגוע לכאבה. וכל שנותר לי זה לספור את דמעותיה המלוחות ולהניח בתוך הכד, כל שנותר לי זה לבכות איתה גם.
לא רציתי להעיר אותך באמצע הלילה, ולכן העדפתי להשאיר לך את זה המכתב. מכתב שנכתב באהבה ובדאגה כנה, שאולי יתעוררו רחמייך על חייך, ותבחרי להושיט לה את ידך, תבחרי לעורר אלי את תשוקתך.
הושיטי את ידך בת חשובה, הושיטי ואל תרפי מהאחיזה. אותה האחיזה שבעיתות של סערה עץ חיים היא למחזיקים בה ממש בחוזקה. אותה האחיזה שבזמנים של משבר מאפשרת לך בכוח האמונה הפשוטה להתגבר.
אולי לא שמת לב, אבל עד עכשיו חיית בלי מודעות, בלי לדעת שאת בעצמם בגלות. גלות שסוגרת את קנה הנשימה, וגורמת לבניו של המלך לגשש בחשיכה. אותה חשיכה שסופה אור גדול, אור של אלו שהלכו אחרי ומסרו את נפשם לשמירת חוקותי.
אני מוכן לשכוח ולסלוח על עיוורון של ילדות, מוכן לוותר על כבודי שהיה אצלך אבוד. אני מוכן לשמוע אותך בכל רגע נתון, מבקשת לשוב אל זרועותי כילד אהוב. אני מוכן להתעלם מכל מה שעשית בשוגג ובמזיד, רק שובי אלי, אל חיקי החמים.
הושיטי לי את כף ידך העדינה, ויחד אוציא אותך מתוך ההפיכה. נעשה סדר בדברים ישנים, ננקה מגירות ואבק מהמדפים. אפיח בך רוח רעננה וצעירה, נמלא משאלות בדרך של שגרה. אלווה אותך להיכן שתצעדי, אלמד אותך מהו כוחי.
אל תוותרי לעצמך ותבחרי באפשרות הקלה, הרי רב לך שבת בעמק הבכא. התנערי ביתי מכל מה שמעכב אותך מלהתלבש כבת מלך, התנערי ביתי מכל מה שמשכנע אותך לעמוד מנגד.
התעוררי, בת ישראל והאמיני שביכולתך לשבור את כל המסכים. את כל מה שמבדיל ביני לבינך, את כל מה שמונע ממך להפיץ את אורך. התעוררי, איילת חן, מתרדמה של שנים, התעוררי כדי לנטור את הכרמים.
עורי עורי נסיכה, לבשי את בגדי התפארת שמחכים לך בשמחה, לבשי ותתגאי בעצמך בת המלוכה. התעלמי מהקולות שקוראים לך לעצור, התעלמי מכל אלו שבאטימותם בחרו להישאר מאחור. עורי עורי נסיכה, ותתענגי עלי ועל זיו השכינה, לא תבושי ולא תכלמי כי אני שמח בך, ולנצח כבוד השם עלייך יזרח.
