כל כך לא ברור מאליו

בס"ד

כל כך לא מובן מאליו שאתה פה. 

כל כך לא מובן מאליו שיש עכשיו ירח שזורח

וכוכבים מסביב.

כל כך לא מובן מאליו הפחד הזה שנמצא כאן תמיד.

כל כך לא מובן מאליו שיש בי רוח והיא נושבת לפעמים.

כל כך לא ברור לי שגם מחר היא תהיה כאן בכדי להזכיר.

כל כך לא סביר שגם מחר אקח נשימה ועוד אחת.

כל כך לא הגיוני שגם הלב יאהב לרגע אחד קטן.

כל כך לא צפוי הריח של הבוקר וציוץ הציפורים.

כל כך לא ברור מאליו שגם מחר יהיו לי חיים.

לצאת אל האור

בס"ד

המילה צרה, היא אותיות צהר (חלון, פתח). 

לעיתים במקום של צרה, במקום של כאב, 

דווקא שם נמצא הפתח לצאת למקום של אור, 

בבחינת "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע". 

במקום שצר לכם, תחפשו את הפתח, את החלון, לצאת אל האור.

מזמור לתודה

בס"ד

מזמור לתודה

רבי נחמן אומר "מזמור לתודה". 

המילה לתודה היא אותיות תולדה. 

רק לאחר שאתה עובר את הנסיון. 

רק אחרי שאתה עובר את הצער. 

תוכל להביט אחורה ולראות מה נולד מכל זה. 

מה נולד מכל הכאב. תבין שזה לא היה לשווא. זה היה לטובתך.

תכבדו אותי

 בס"ד

שתי אחיות נישאו לשני גברים - האחת לעשיר והשנייה לעני. יום אחד באה האחות הענייה לעשירה לביקור ונדהמה מהיופי - המשרתים בכל פינה, והריהוט המהודר. משישבו לדבר סיפרה העשירה לאחותה כי איננה יודעת אם גורלה טוב משלה. התפלאה האחות הענייה ואמרה: "תראי באיזה ארמון את חיה, על מה את מדברת?!" השיבה העשירה: אבל כל זה איננו שווה לי כיון שבעלי מזלזל בי ואינו מכבדני, מצבך טוב בהרבה משלי... אמנם את מתגוררת בעוני, אין לך ארמון ומשרתים, אבל בעלך מכבד אותך ושומר את מוצא פיך.

כך גם כשאנחנו הולכים לבית הכנסת עומדים בכבוד כאשר מוציאים את ספר התורה. רצים לנשק את הספר. אנו מלבישים את התורה במעיל מכסף טהור ותולים כתר מפואר ומניחים אותה על שולחן זהב והארון קודש מפואר מעשה ידי אומן. אולם כל זה איננו שווה לתורה הקדושה שלנו אם אין שומעים בקולה, התורה זועקת - הסירו מעלי את הפאר הזה ובלבד שלא תרמסוני! שתחיו על פי הוראות הקודש שאני מכילה ויהיה לנו יחסים עמוקים ואמיתיים.

אמונה

בס"ד

ערב אחד, תפילותיה של המשפחה הענייה נענו...

נשמעה דפיקה בדלת, ובחוץ עמדו עשרות אנשים. "מי אתם?" 

שאל האב. "אני שמחה, זו אמונה, ההוא שם זה אושר, זה בריאות, הגבוה שם זה הצלחה, 

והבריון הוא עוצמה" (וכך מנה את כולם). 

"אנחנו המשאלות שלכם", אמרו לבני הבית ההמומים..

"אבל, אתם יכולים לבחור רק אחת". 

בני הבית התלבטו לגבי מה עדיף: הצלחה או בריאות? אושר או עוצמה? שמחה או כסף? 

בסופו של דבר, יצא האב אל המשאלות ואמר: בחרנו באמונה ! אמונה נכנסה הביתה, 

אבל אחריה התחילו להיכנס כל שאר המשאלות. 

"מה קורה פה ?" נדהם האב: "אמרת שאפשר לבחור רק משאלה אחת". 

"זה נכון. אפשר לבחור רק במשאלה אחת", הסבירה השמחה, 

"אבל לאן שהולכת האמונה, אנחנו הולכים אחריה".

נסיעה באוטובוס

בס"ד

הרב נח ויינברג זצ"ל בהקדמה לספרו "48 דרכים לחכמה" מספר משל מקסים, על איש אחד שנסע באוטובוס, ולפניו ישב בחור צעיר שכל כמה דקות היה זורק שקל מהחלון. 

עוברות כמה דקות ושוב זורק שקל מהחלון, ועוד פעם עוברות כמה דקות ושוב זורק שקל מהחלון,

 והאיש לא הבין מדוע הוא נוהג ככה. כשהגיעו לתחנה המרכזית, ראה את הבחור שבודק בכיסיו ורואה שלא נותר לו כסף כלל, ומה עשה? התחיל לקבץ נדבות מהעוברים ושבים.

החיים שלנו הם כמו נסיעה באוטובוס, וכל דקה שלא עשינו עבור הנשמה שלנו, היא זריקה של הזמן, בדיוק כמו הבחור שזורק שקלים מהאוטובוס. כל יום שעובר ולא התקדמנו רוחנית זה כמו לזרוק את הזמן מהחלון. וכפי אמר החפץ חיים ש"אין אבדה כאבדת הזמן".