קצרים - הרבנית רונית שיינפלד - באר החסדים

חיפשתי

 בס"ד

חיפשתי וחיפשתי ולא ידעתי שזה כל כך קרוב. שזה בהישג יד.

ואפילו אין צורך להרחיק עד לארץ רחוקה, 

ואין צורך לבקש עזרה מהעוברים ושבים. 

צריך רק להקשיב למי שקורא לך מבפנים. ומבקש ממך להיכנס פנימה.

לתוך הלב. לתוך הנשמה. ולגלות את המקום הכי בטוח בעולם.

לעזוב יום אחד

 בס"ד

הכי קשה זה להבין את הזמניות שלי בעולם. את שעון החול שעומד לנגד עיני ומנסה להסביר לי בסבלנות רבה, שכל מה שאני מרגישה, שכל מה שאני בטוחה שאני רואה, זה בעצם משהו חולף. זה לא באמת שלי. זה לא באמת נשאר לי בידיים.

בנקודה אחת של זמן אתה מבין שאין לך בלעדיות על כלום. אין לך שליטה על הזמן שהגעת לכאן או על השנייה שתעזוב. אין לך טאבו אפילו על עצמך. 

הגעתי לכאן רק לביקור קצר. רק בכדי לברר לעצמי כמה דברים. הגעתי לכאן לא בכדי לתקוע יתד ולא בכדי להישאר כמה שיותר. הגעתי לכאן בכדי לעזוב יום אחד.

יהודיה

 בס"ד

שאלתי את עצמי לא מכבר, מה הייתי רוצה שיכתבו על המצבה שלי כשיגיע זמני לעבור מן העולם. לאחר שנברתי בתאים האפורים של מוחי, הגעתי להחלטה ברורה שהייתי רוצה שיכתבו "יהודיה". כל השאיפות שלי, הגשמיים והרוחניים מנותבים למקום אחד. לקיים את המשמעות של המילה יהודי.

לעיתים נדמה לנו שזה דבר מובן מאליו, אבל זה רחוק מלהיות משהו מובן. זה רחוק מלהיות משהו מוחשי או נתפס. להיות יהודי בעיני זה למסור נפש. משימה מאתגרת מאין כמוה. משימה מחייבת שטומנת בחובה התמדה וכח רצון מעל הטבע.

בברכות השחר אנו מברכים "ברוך שלא עשני גוי". שואלים רבותינו למה לברך ברוך שלא עשני גוי, כשהגיוני יותר לברך "ברוך שעשני יהודי", ומסבירים שהקדוש ברוך הוא עשה אותך לא גוי. התפקיד שלך זה להיות יהודי.

לפי חז"ל מסירות נפש, היא מסירת כל הרצונות שלך לקדוש ברוך הוא. מסירת כל התאוות והמאוויים הכמוסים ביותר שלך לבורא עולם. אין לך רצון משל עצמך. רק רצון השם הוא זה שקובע. רק רצונו יתברך הוא נר לרגליך.

כשאתה חי על קידוש השם ומוסר את נפשך עליך לקיים את רצון השם גם כשזה מתנגש לי עם רצון החברה. גם כשזה מתנגש לי עם המצב הבריאותי שלי, גם כשזה מתנגש לי עם העובדה שאין אוכל בבית. מסירות נפש אומר המהר"ל מפראג זצ"ל היא עבודת השם מעבר לכוחות שלך. מעבר ליכולות שלך. במקום שבו אתה כבר לא יכול יותר.

לחיות על קידוש השם בדור הגאולה זה להיות במלחמה מתמדת. להילחם ולתת מעבר לכוחות והיכולות שלי. לתת את כל כולי גם כשנגמר לי הכוח, גם כשנגמר לי האוויר, גם כשנגמר לי הכסף. אני נותן הרבה מעבר למה שאני חייב. יהודי מוסר את נפשו לעשיית רצון השם יתברך בשלמות. יהודי חייב לשאוף בכל רגע בחייו, ולא משנה מה עובר עליו, לקיים את "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". לא פחות מזה.

זה התכלית עבורי, וזה מה שהייתי רוצה שיכתבו על המצבה. אני רוצה להיות יהודיה. ולא רק בתעודת זהות. אני רוצה לקדש את שמו ברבים, ולהילחם בכל החושך הזה שנמצא מסביב. אני רוצה למצוא את הנקודה הפנימית העמוקה ביותר שלי שמבקשת ממני למסור את הנפש. אותה נקודה שמבקשת ממני לחצות את הקווים. אותה נקודה שמבקשת ממני לא להפסיק לעשות, גם אם זה כרוך לפעמים בדמעות.

 

 

 

 

 

ובחרת בחיים

 בס"ד

 אם לרגע אחד היינו משחררים את כל הפחדים. את כל השקרים. הדרך היתה ברורה. הכל היה נראה לנו אחרת. אם לרגע אחד היינו מכבים את כל המסכים שמסתירים מאיתנו את השבילים. את הכבישים המהירים, ואת הפרחים שנשתלו במיוחד עבורנו בשוליים. היינו לומדים ליהנות. היינו מצליחים לחייך הרבה יותר. היינו מצליחים להרגיש אפילו את הלב פועם.

אם רק היינו מאפשרים לעצמנו לחיות חיים פשוטים. בלי לחפש את הגשמיות. ואת המשכורת הגבוהה. בלי לשאוף כל הזמן לעוד חומר, היינו חיים אחרת.  היינו שמחים. היינו מאמינים. היינו משתנים.

לפעמים פשוט צריך להרפות מהאחיזה שלנו בדברים שלא חשובים. דברים שמכבידים עלינו את המסע. שמוציאים אותנו מהריכוז. שמסיחים את הדעת.

יהודי צריך לקיים בכל יום את הציווי של השם. "ובחרת בחיים".

 בכל יום אנחנו חייבים לבחור בחיים. בכל יום מחדש אנחנו חייבים לצאת למסע.

 

 

טאטע - מתוך הספר החדש "דרשתי קרבתך"

בס"ד

אין לי מושג למה זה היה רחוק

ואין לי מושג למה זה לקח הרבה זמן

אין לי מושג למה זה היה נמוך

ואין לי מושג איך זה מרגיש גבוה

אין לי מושג איך עובר כאב

ואין לי מושג איך מתחלף לו הלב

אין לי מושג למה זה היה צריך להיות בלעדיך

אין לי מושג איך משתחררים מהימים שהיו

אין לי מושג איך מרפאים את הפצעים 

ואין לי מושג מה עושים עם השאריות שנשארו

אין לי מושג למה בחרת אותי מכל העמים

ואין לי מושג למה הכנסת דווקא אותי בשער הרחמים