יהודיה

 בס"ד

שאלתי את עצמי לא מכבר, מה הייתי רוצה שיכתבו על המצבה שלי כשיגיע זמני לעבור מן העולם. לאחר שנברתי בתאים האפורים של מוחי, הגעתי להחלטה ברורה שהייתי רוצה שיכתבו "יהודיה". כל השאיפות שלי, הגשמיים והרוחניים מנותבים למקום אחד. לקיים את המשמעות של המילה יהודי.

לעיתים נדמה לנו שזה דבר מובן מאליו, אבל זה רחוק מלהיות משהו מובן. זה רחוק מלהיות משהו מוחשי או נתפס. להיות יהודי בעיני זה למסור נפש. משימה מאתגרת מאין כמוה. משימה מחייבת שטומנת בחובה התמדה וכח רצון מעל הטבע.

בברכות השחר אנו מברכים "ברוך שלא עשני גוי". שואלים רבותינו למה לברך ברוך שלא עשני גוי, כשהגיוני יותר לברך "ברוך שעשני יהודי", ומסבירים שהקדוש ברוך הוא עשה אותך לא גוי. התפקיד שלך זה להיות יהודי.

לפי חז"ל מסירות נפש, היא מסירת כל הרצונות שלך לקדוש ברוך הוא. מסירת כל התאוות והמאוויים הכמוסים ביותר שלך לבורא עולם. אין לך רצון משל עצמך. רק רצון השם הוא זה שקובע. רק רצונו יתברך הוא נר לרגליך.

כשאתה חי על קידוש השם ומוסר את נפשך עליך לקיים את רצון השם גם כשזה מתנגש לי עם רצון החברה. גם כשזה מתנגש לי עם המצב הבריאותי שלי, גם כשזה מתנגש לי עם העובדה שאין אוכל בבית. מסירות נפש אומר המהר"ל מפראג זצ"ל היא עבודת השם מעבר לכוחות שלך. מעבר ליכולות שלך. במקום שבו אתה כבר לא יכול יותר.

לחיות על קידוש השם בדור הגאולה זה להיות במלחמה מתמדת. להילחם ולתת מעבר לכוחות והיכולות שלי. לתת את כל כולי גם כשנגמר לי הכוח, גם כשנגמר לי האוויר, גם כשנגמר לי הכסף. אני נותן הרבה מעבר למה שאני חייב. יהודי מוסר את נפשו לעשיית רצון השם יתברך בשלמות. יהודי חייב לשאוף בכל רגע בחייו, ולא משנה מה עובר עליו, לקיים את "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". לא פחות מזה.

זה התכלית עבורי, וזה מה שהייתי רוצה שיכתבו על המצבה. אני רוצה להיות יהודיה. ולא רק בתעודת זהות. אני רוצה לקדש את שמו ברבים, ולהילחם בכל החושך הזה שנמצא מסביב. אני רוצה למצוא את הנקודה הפנימית העמוקה ביותר שלי שמבקשת ממני למסור את הנפש. אותה נקודה שמבקשת ממני לחצות את הקווים. אותה נקודה שמבקשת ממני לא להפסיק לעשות, גם אם זה כרוך לפעמים בדמעות.