בס"ד
כ -אב
בדיוק
כשהתחלתי לחפש את עצמי ברוח שנושבת התחוור לי שהחיפוש שלי לוקה בחסר. החיפוש שלי
לא קולע למטרה. איכשהו לא עקבתי אחרי הסימנים שמפוזרים עבורי בכל עלה שנושר לצידי.
כשהייתי
בטוחה שהכל הולך כמו שאני רוצה, השם יתברך אילץ אותי להפסיק את החיפוש. הוא אילץ
אותי להתבונן פנימה ולשאול את השאלות הנכונות. העצירה הזאת לא היתה קלה בלשון
המעטה. היא היתה כואבת. חורכת את הבשר.
עצירה
שהביאה אותי להרים עיניים למעלה ולשאול מי ברא את כל אלה, ואיך זה שהתוכניות שלי
רק הולכות ומשתבשות ככל שהזמן עובר. ואיך זה שמישהו טרף לי את החפיסה של הקלפים,
עוד לפני שהספקתי לבנות מהם מגדל.
כמדומני
איוב דייק בקביעה שלו ש"מבשרי אחזה אלוק". מהבשר שכואב לי אני רואה את
הקדוש ברוך הוא. מהפצעים שלי אני מבין את ההנהגה שלו. אני מתחיל להבין את הגודל של
אבא שבשמיים.
וכדרכם
של כאבים, יש בהם ברכה. יש בהם הרבה חמלה. יש בהם טביעת אצבע של הקדוש ברוך הוא
שרוצה לומר לך, אתה לא בדרך הנכונה. אתה מפספס נקודה מאד חשובה. ואם לא תתחיל
להשתנות יש סיכוי שאתה מפסיד את העולם הבא שלך. ואת העולם של עצמך.
המילה
כאב לא חייבת להיאמר כמו שהיא. היא ניתנת לשינוי. בתנאי שאני משנה את הראיה שלי
מלכתחילה ולא מתנגדת למתנות שמגיעות יחד איתם. את המילה כאב אפשר לחלק לשניים.
ואפשר לקרוא את הכאב קצת אחרת.
המילה
כאב היא בעצם כ-אב. כמו אב. כמו אבא שאוהב ויושב ליד המיטה של הילד כשהוא חולה,
לאחר שהתחנן בפניו שלא יצא לרוח הקרה בלי מעיל. כמו אבא שיושב לצד בתו שקיבלה מכה
ברגל אחרי שביקש ממנה עשרות פעמים להיזהר.
כמו
אבא שמניח תחבושת מרגיעה על פצע פתוח ועוצר את הדימום, כמו אבא שיושב ומנגב את
הדמעות שלא מפסיקות לרדת, בגלל שהתרחקנו מהבית ואפילו לא הבטנו לאחור, בגלל שהיינו
בטוחים שבכל רגע נמצא את הדרך לחזור.
מהכאבים
שלי אני רואה אותך אבא. מרגישה כל נגיעה. מרגישה כל הכוונה. אני מרגישה את הידיים
שלך שמושכות אותי חזרה אליך. ולא נותנות לי ללכת לאיבוד. לא נותנות לי לטעות.
מהבשר שלי אני רואה אותך מבקש ממני לחזור לעצמי ולא לשכוח את השורשים שלי. המילה כאב זה אותיות כ – אב. כמו אב. כאבים שמגיעים מאבא שלי שבשמיים, כאבים שמגיעים ממקום של אהבה. ממקום של אבא שמזכיר לי שאני יהודייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: