למחול בלב שלם

בס"ד

מעשה היה בירושלים של פעם. באותם ימים הייתה מלאכת הכיבוס - עבודה קשה ומייגעת. "יום הכביסה" היה יום של עמל מפרך. באחת החצרות, תלתה אשה אחת כביסה נקייה על החבלים, לאחר שעמלה רבות לכבסה. כאשר סוף סוף הסתיימה המלאכה, והכבסים הנקיים והבוהקים התנופפו ברוח, עברה בחצר שכנה, שמשום מה לא הייתה מרוצה מן החבלים התלויים בחצר. מה עשתה? חתכה את החבלים, וכל הכביסה נפלה ארצה והתלכלכה!

מה היינו עושים? כועסים, רבים? לא, בעלת הכביסה לא נהגה כך. בשקט בשקט כבסה שוב את הכביסה, עמלה שעות רבות ותלתה שוב בחצר הסמוכה. ובערב, כשחזר בעלה מלימודו, התאפקה ולא אמרה דבר, כדי שלא תיכשל בלשון הרע. ואז, דפקה פתאום השכנה על הדלת ובקשה את סליחתה בקול בכי. מסתבר שבנה הקטן חלה מאוד, והיא חששה שזהו עונש על פשעה. האישה הצדקנית מחלה לה בלב שלם, ואף הבטיחה לה כי תתפלל לרפואת בנה. לתקופת השנה זכתה האישה הצדקת (שמכבר 17 שנות נשואין לא זכתה לזרע של קיימא) לבן שקראה בשמו יוסף שלום שגדל לתלמיד חכם עצום וגדול הדור של דורנו הרב יוסף שלום אלישיב...

להרפות מן האחיזה

בס"ד

ספורטאי מצליח החליט לשבור עוד שיא בחייו, לעלות על ההר הגבוה בעולם. הוא הצטייד במיטב המיכשורים, בבגדים חמים באוכל ושתייה והחל לטפס על ההר. המסע בתחילתו היה קל, הוא סמך על כוחו ויכולותיו הטובים וטיפס עד חצי ההר בימים ספורים. אך ההמשך היה כבר שונה. שלג כבד כיסה את ההר הראות הייתה קשה אך לא זה מה שימנע ממיודענו שהיה נחוש להגיע אל השפיץ של ההר ולתקוע בו דגל. באחד הימים המפרכים הוא ניסה לטפס על גבעה לא קלה, לשם כך הוא קשר עצמו בחבל ותקע את היתד בהר והחל לטפס.

לאחר חמישים מטר אירע הגרוע מכל, מפולת שלגים נחתה עליו והוא נפל מההר, בשעת הנפילה הוא מתפלל לקב"ה לעזרה, הוא צונח לתוך תהום חשוכה וכבר מרגיש את מותו אך פתאום הוא עוצר באוויר.. החבל שקשר על ההר עצר את נחיתתו. כשהוא תלוי בין שמים לארץ מבלי יכולת לראות, הוא שומע בת קול מהשמים שאומרת לו: "אם אתה מאמין בי, חתוך את החבל שאתה אוחז בו ותנצל!" הוא לא ידע מה לעשות, התהום הייתה חשוכה והוא לא ידע מה מתחתיו, מצד שני הקב"ה פונה אליו... מה עושים?! אחרי שבועיים הוא נמצא ע"י כוחות החילוץ ללא רוח חיים כשהוא אוחז בחבל ושרק מטר אחד מפריד בינו לבין הקרקע..

לפעמים צריך להרפות מן האחיזה בהרגלים ולהתחזק באמונה.

היכן מסתתר האור

בס"ד

כשם שמאחורי האור מסתתר לעיתים החושך, 

כך מאחורי החושך – מסתתר האור.

(רבי צדוק הכהן מלובלין)

אף אחד מאיתנו לא מושלם

בס"ד

בחורף הקר ביותר שהיה, רבים מבעלי החיים מתו עקב הקור העז. חלק מאלו שחחשו לחייהם היו גם הקיפודים. שלא כחבריהם החיות, הם הבינו את המצב וניסו למצוא פיתרון. לאחר חשיבה מאומצת הם החליטו להצטופף יחדיו כדי לחמם אחד את השני... מסתבר שהרעיון היה מבריק, בדרך זו הם הצליחו באמת לשמור על חום גופם ולהינצל מאימת הקור בעוד חבריהם - החיות האחרות מתפגרים למול עיניהם, אך, הקירבה לא הייתה נעימה במיוחד... הקוצים שלהם פצעו האחד את השני.

בשל המצב הלא נעים, הם החליטו להתרחק אחד מהשני... לא לקח הרבה זמן עד שגורלם היה זהה ליתר החיות - הם החלו למות מהקור העז. מנהיג הקיפודים שלמד ניהול משברים עמד ואמר: "או שנקבל כל אחד את הקוצים של החבר, אמנם קצת נסבול אך נישאר בחיים... או ש...פשוט נעלם." דבריו עשו רושם וכולם החליטו לחזור ולהצטופף יחדיו למרות הכול. הם למדו לחיות עם הפצעים הקטנים שנגרמו להם ממערכת היחסים הקרובה עם חבריהם על מנת לקבל את החום שכל כך הם היו צריכים וכך הם הצליחו לשרוד.

אף אחד מאיתנו לא מושלם... אל תנסה להפוך את חברך למושלם כדי להתחבר אליו. לפעמים היחסים הטובים ביותר הם דווקא עם אלו שאינם מושלמים, הם מתקיימים רק כאשר לומדים לחיות עם הפגמים של האחר ויכולים להתפעל מהתכונות הטובות שבו. כי בעצם לכולנו יש משהו שלאחר אין, לכולנו יש משהו שאפשר ללמוד ממנו..

הרב יוסי מזרחי

רק שנה לחיות....

בס"ד

תדמיינו לעצמכם שיש לכם רק שנה לחיות מעכשיו

מה הייתם עושים אחרת?

האם הייתם כועסים, נלחמים, בוכים שאין לכם מספיק כסף,

ממשיכים לעבוד בעבודה לא מספקת בלשון המעטה,

או שהייתם הופכים את השנה הזו לתמצית המתוקה של חייכם.

לפני שאתם מקבלים החלטות חשובות בחיים,

או לפני שאתם מחליטים להיעלב ממישהו,

או להעניש את עצמכם על טפשותם של אחרים,

תחשבו שיש לכם רק שנה לחיות....

בטוח שתעשו את הכל שונה.

מקום של חיפוש

בס"ד

"על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי, 

ביקשתיו ולא מצאתיו" (שיר השירים)

לעיתים אנחנו נמצאים במקום של חיפוש, חיפוש אחר משהו שחסר לנו.

יש תחושה מוזרה שמרגישה כמו חור בנשמה, תחושה שגורמת לנו ללכת לאיבוד.

הביטוי לזה נוכח בכל דקה מחיינו ואנו יודעים חוסר רוגע נפשי, חוסר שקט בחיים.

יצר הרע יודע לזהות הזדמנות ולהוציא אותנו לשוטטות אחר החלק שיניח על ליבנו 

תחבושת ויאטום את החור. והפעם לנצח.

לאחר שנים רבות של שוטטות בעולם וברחובות של הנשמה גיליתי שכל מה 

שחיפשתי נמצא בעצם כאן, נמצא בתוכי. עמוק. צריך רק אומץ להציץ פנימה, 

ואז, רק אז, אחרי שאוזרים אומץ מגלים שיש מנוחה לנשמה רק כשהיא מונחת במקום הנכון. 

מונחת בכף ידו של בורא עולם.