למחול בלב שלם

בס"ד

מעשה היה בירושלים של פעם. באותם ימים הייתה מלאכת הכיבוס - עבודה קשה ומייגעת. "יום הכביסה" היה יום של עמל מפרך. באחת החצרות, תלתה אשה אחת כביסה נקייה על החבלים, לאחר שעמלה רבות לכבסה. כאשר סוף סוף הסתיימה המלאכה, והכבסים הנקיים והבוהקים התנופפו ברוח, עברה בחצר שכנה, שמשום מה לא הייתה מרוצה מן החבלים התלויים בחצר. מה עשתה? חתכה את החבלים, וכל הכביסה נפלה ארצה והתלכלכה!

מה היינו עושים? כועסים, רבים? לא, בעלת הכביסה לא נהגה כך. בשקט בשקט כבסה שוב את הכביסה, עמלה שעות רבות ותלתה שוב בחצר הסמוכה. ובערב, כשחזר בעלה מלימודו, התאפקה ולא אמרה דבר, כדי שלא תיכשל בלשון הרע. ואז, דפקה פתאום השכנה על הדלת ובקשה את סליחתה בקול בכי. מסתבר שבנה הקטן חלה מאוד, והיא חששה שזהו עונש על פשעה. האישה הצדקנית מחלה לה בלב שלם, ואף הבטיחה לה כי תתפלל לרפואת בנה. לתקופת השנה זכתה האישה הצדקת (שמכבר 17 שנות נשואין לא זכתה לזרע של קיימא) לבן שקראה בשמו יוסף שלום שגדל לתלמיד חכם עצום וגדול הדור של דורנו הרב יוסף שלום אלישיב...