כוחות עצומים

בס"ד

מסופר בגמרא על רבי חנינא בן דוסא שחי בימי בית המקדש השני. רצה הוא מאוד לתרום משהו לבית המקדש, אבל לא היו לו אמצעים לעשות זאת. החליט הוא לצאת אל המדבר ושם מצא אבן גדולה. הוא ישב שעות וימים בשמש המדבר הלוהטת, סיתת ושייף את האבן שלו, בתקווה שעבודת היד הזאת תשמש במקדש. לבסוף הוא סיים, ורצה לקחת את יצירתו לירושלים. אולם הוא לא הצליח להרים את האבן לבדו. אלוקים שלח לעזרתו צוות של מלאכים, במסווה של פועלים. הם הניחו את ידיהם מתחת לסלע ובקשו מהרב הקשיש לעזור. רבי חנינא בן דוסא התאמץ להרים את האבן. ובן רגע, בדרך נס וללא מאמץ, הוא מצא את עצמו עם האבן בירושלים. וה"פועלים" נעלמו.

סיפור יפה, אבל הוא מעורר שאלה: מדוע המלאכים ביקשו עזרה מהרב? הרי כמלאכים הם בקלות יכלו לעשות זאת בעצמם? המסר שעולה מהסיפור הוא שעל האדם מוטל החיוב להתחיל את מסע התשובה ולהשקיע בו, אבל בה בעת לדעת שאני לא לבד ושישנו כוח עליון שאוהב אותי, ושרוצה לחגוג את הצלחתי. 

הבורא יתברך מעולם לא ביקש מאתנו את מה שאיננו יכולים. כשקשה לך, כשאתה מרגיש שאתה לא יכול, ושזה 'כבד' עליך, תעשה משהו קטן. משהו שאתה כן יכול. ובעיקר תבקש עזרה מאבינו שבשמיים ותגיד לו "אבא אני רוצה לקיים אבל קשה לי. תן לי כח להתמודד, תן לי כח להתגבר" ובזכות תפילתך ובזכות הדבר הקטן שאתה מתעקש כן לעשות תקבל כוחות עצומים ליישם את המטרה אליה שאפת...

הרב יוסי מזרחי