הפסוק בנבואת עמוס: "הנה ימים באים, נאום ה' אלוקים, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'" (עמוס ח', י"א), מוכר למדי. זוהי נבואה על אודות רעב מיוחד שירד לעולם. בני האדם לא יתורו אחר לחם ומים. רעב גדול זה, נסוב כולו על ענייני רוחניות. האנשים יחושו בחסר גדול ויבקשו לשמוע את דברי ה'.
אולם לא הכול יודעים את המשך הפסוק: "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח, ישוטטו לבקש את דבר ה', ולא ימצאו" (שם י"ב). אם הפסוק הקודם, המודיע על הרעב לרוחניות נשמע מפתיע, הרי פסוק זה מפתיע שבעתיים. אם הרעב אכן כה חמור, עד שאנשים מוכנים לשוטט בעבורו למרחקים, מדוע לא ימצאו את מבוקשם? התשובה היא שהחיפושים אינם נערכים במקום הנכון. את דבר ה' אין לחפש בקצווי ארץ. עדות חיה לכך משמשים כיום אלפי צעירים המרגישים בחסר רוחני ומחפשים קורטוב רוחניות בארצות המזרח ובקצווי ארץ נוספים. הצמאון ממשיך להכביד למרות הנדודים! כאמור, את הקב"ה יש לבקש במקום שבו מצוי האדם, בפנימיותו. אזי יוכתר החיפוש בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: