להרגיש את הצער של השני...

בס"ד

מביאה הגמרא (במסכת מגילה כח) שאלות של תלמידים ששאלו את רבותיהם: "שאלו תלמידיו את ר' זירא –במה הארכת ימים? אמר להם, מימיי לא הקפדתי בתוך ביתי... ולא ששתי בתקלת חבריי". שואל ר' איסר זלמן מלצר וגם האדמו"ר מקוצק: מה הגדולה בזה שלא שש בתקלת חבריו?! אם הוא שמח בזמן שחברו נופל, הרי שזה לא חבר?!. ועוד, הרי שלמה המלך אומר "בנפול אויבך אל תשמח" וכל שכן וקל וחומר לגביי חבר?!

אלא הם מסבירים: שאומר ר' זירא אני לא יכול לשמוח, בזמן שלחבר שלי יש בעיה, כשאני מוביל את הבת שלי לחופה השמחה שלי לא שלימה כיוון שאני חושב על חבר שלי שיש לו שני ילדים בני 30+ שעדיין לא התחתנו. כשאני מכניס את הילד לברית אני לא שמח באופן מוחלט כי אני חושב על תלמידי ועל אלו שלא זכו להיפקד בפרי בטן. מוסיף על זה הרב ברוך רוזנברג: כמה פעמים אנו רואים פתק להתפלל על פלוני או מקבלים מייל ומתעלמים?! כדי להגיע לגאולה - להאריך חיים, צריך להרגיש את הצער של השני...