לפני כשלוש שנים...כמעט...שמתי את הכתר

בס"ד

מיומנה של בעלת תשובה: המטפחת

איך ייתכן שמטפחת פשוטה, שקיבלתי על עצמי לאחר החתונה, יכולה להרתיע כל כך הרבה אנשים? איך ייתכן שכל אחד מרשה לעצמו להשיא לי עצות, לתת לי תשובות, להסביר לי שאני טועה, להבהיר שעכשיו זה לא הזמן?

רונית שיינפלד / הידברות סופשבוע - מוסף שישבת

"בטוח שזו את, לא התבלבלת?", שאלה. "ממש לא", השבתי לה בחיוך. "למה לא להיות יותר מתונה?" עיניה המתפלאות נחו לרגע על המטפחת שלראשי. "עברת אותי", סימנה לי בידה על אורך החצאית שלה.   כמובן שתיארתי לעצמי שאקבל כמה "לייקים" על ה"תסרוקת" החדשה שלי, אחרי שחזרתי לעבודה בפעם הראשונה עם כיסוי ראש.     אני עובדת מעל 15 שנה במועצה המקומית שלנו, ומתוך כ-150 עובדים אני היחידה שענדה היום תג של "חוצנית" - תג שמראה על חוסר שייכות למקום ולסביבה. מהרגע שסיפרתי שבכוונתי לכסות את הראש, קיבלתי כל כך הרבה תגובות, שאני לא ממש יודעת אם לצחוק או לבכות. גיליתי חוסר ידע מהו.  זה התחיל ב"מה את צריכה את זה עכשיו?" בואכה "את לא חושבת שיהיה לך חם?"  וכלה ב"אל תהיי פנאטית"...   בלילה תהיתי ביני לבין עצמי, איך ייתכן שמטפחת פשוטה יכולה להרתיע כל כך הרבה אנשים. איך ייתכן שכל אחד מרשה לעצמו להשיא לי עצות, לתת לי תשובות, להסביר לי שאני טועה, שלא צריך להגזים, שעכשיו זה לא הזמן המתאים.   אהבתי במיוחד את העובדה שמבקשים ממני לא להתחרד, לא להשתגע. "אל תהי כמו מאה שערים", התחננו בפני. סהדי שבמרומים, שאלתי, אולי תגיד לי מי הפנאט האמיתי כאן?   ירין, בתי המתוקה, ביקשה לדעת רק "למה" ו"מה יהיה?". הבטתי לתוך עיניה החמות, והסברתי לה שאני חייבת לשם יתברך הרבה. הרבה מאוד. וזו הדרך שלי להודות לו. "את יודעת כמה חסדים הוא מרעיף עלי כל יום?" שאלתי אותה בחיוך "תביטי בעצמך ותביני איזו מתנת חינם הוא הביא לי", צחקתי. אז מה זו חתיכת בד בשבילי?   הייתי רוצה לומר לכם שזה היה קל ופשוט, אבל זה לא. לקח לי הרבה שנים להגיע למצב של תמימות דעים עם עצמי, לקח לי הרבה זמן עד שהגעתי לנקודה שבה ארגיש שלמה. שלמות שהיא עצם העניין - כשאתה מרגיש שלם במאת האחוזים עם מה שאתה, שום דבר לא יעמוד בדרכך.   "אני לא יכולה לעשות חצי תשובה", הסברתי לה וליטפתי את פניה, "אני לא יכולה לעשות חצי עבודה". לחזור בתשובה זה תהליך ארוך ויסודי, ארוך ופנימי. כל הזמן כשאתה מחפש ובודק, אתה עוד יכול לברוח מזה. הבעיה מתחילה כשכל הספקות מתפוגגים, כשכל הגבולות מיטשטשים. הבעיה מתחילה כשאתה רואה את האמת לנגד עיניך, ברורה וחדה כמו סכין.   באחד מהשיעורים של הרב הרוש לפני כשנתיים, הוא הסביר שכל התכונות שלנו - גם אלו ש"ידועות לשמצה" - ניתנו לנו ע"י השם יתברך, אני זוכרת בבירור ששאלתי את עצמי "איזה טוב יכול לצמוח מההליכה שלי נגד הזרם? מה הטוב שיכול לצאת מזה שלא תמיד הלכתי בתלם?". היום קיבלתי את המענה לכך.   "אם זה מה שהשם יתברך מבקש" הסברתי לירין "הוא יקבל". עיניי הביטו מעלה. "זה המעט שאני יכולה לעשות כדי להביע את אהבתי". חשבתי בלבי שלא באתי לעולם הזה כדי לרצות אחרים ולהתאים את עצמי לתבנית חייהם. רבי זושא מאניפולי אמר, שאחרי 120 שנה לא ישאלו אותו למה הוא לא היה אברהם אבינו - ישאלו אותו למה הוא לא היה זושא.   החלטתי להיות נאמנה למשנתו של רבי זושא ולומר לכל העולם שנעים לי להכיר, אני רונה! וכולם, ללא יוצא מן הכלל, יצטרכו ליישר קו. זאת האמת שלי, ואיתה אני הולכת עד הסוף. כל אפשרות אחרת הינה לעשות שקר בנפשי, וזה משהו שלא אוכל לחיות איתו.   כמי שחצתה לא מזמן את גיל 40, אוכל לומר בפה מלא שכמעט 40 שנה חייתי במדבר. 40 שנה של צימאון בלתי פוסק, 40 שנה של התעלמות מקול הרוח שאליי קורא. תקופה ארוכה ייחלתי לחיים של תוכן, לחוף מבטחים שבו אשליך את העוגן. סוף סוף מצאתי נווה ירוק ורענן עם ניחוח של בושם ופרי אדמדם.   משפחה וחברים יקרים שלי , כיסוי הראש הינו חלק ממכלול. חלק מעסקה שיש בה את הכל. תצטרכו להתרגל לעובדה המובהקת שלצדכם יש מישהי קצת אחרת, ואם תציצו לבבואה שלכם, תגלו שכל אחד הוא קצת אחר. וכמו שאני מקבלת אתכם בלי שאלות - אני מבקשת שתביטו קצת מעבר למחיצות.   אני בטוחה שבפנים, ממש עמוק, במקום שרואה רק בוחן הכליות, אתם שמחים בשמחתי שהלכתי אחרי בחירתה של נשמתי. לאט לאט תפנימו שכיסוי ראש לא מצמיח קרניים ולא מעוות את החשיבה. כיסוי הראש לא ירחיק אותי מכם ולא ימנע ממני לאהוב אתכם. למעשה, העבודה האמיתית שלי מתחילה עכשיו, כשהמטפחת לראשי. היא מחייבת אותי לצמצם את הפער בין החיצוניות לפנימיות, לצמצם את הפער בין הציפיות למציאות. היא מחייבת אותי בהתבטלות וביראת שמיים. היא מחייבת אותי בעבודת השם, להתייגע פי שניים...   ואליך, מצמיח הישועה, אני נושאת תפילה. אדלג מעל כל עיקול ומשוכה, ארים את ראשי ואתהלך בבטחה. אשמר מדברי הבל ובלע, אעמוד על דעתי איתנה כסלע. תזכיר לי תמיד מהו מקומי, תשמור אותי תדיר מעשיית רצוני. הרחק ממני את שליחיו של היצר, כי על ראשי הנחת כתר.