סידנא באבא סאלי

בס"ד

היה אדם אחד בנתיבות שהילדה שלו היתה חולה מאוד. היא היתה אצל רופאים,

עברה בדיקות רבות, אבל הרופאים לא ידעו מה הבעיה שלה. היא לא היתה מסוגלת לאכול,

וכל הזמן היתה מחוברת לאינפוזיה. יום אחד אותו אדם הלך לבבא סאלי. הבבא סאלי

היה חולה באותו היום ולכן לא קיבל קהל, והאדם הזה הצטער. בסופו של דבר התברר

שלקחו את הבבא סאלי לבית חולים, וסיפרו זאת לאותו אדם. הוא רץ אליו וסיפר לו

על הבת שלו. אמר לו הבבא סאלי: "אתה סומך על רופאים?!

תסמוך על מי שאמר והיה עולם! תוציא את הבת שלך מפה מיד, ותהיה לה

רפואה שלמה! אבל תוציא אותה תוך שעה. אם תוציא אותה אחרי שעה, אין לי

מה להגיד לך". אותו האיש המסכן, שהבת שלו מחוברת לאינפוזיה,

רץ לרופא והתחנן לפניו. אמר לו הרופא: "תחתום שכל זה על אחריותך",

אמר לו: "אני חותם. אם הבבא סאלי אמר, אז אני חותם". הוא חתם ולקח את

הבת שלו. בדרך לבית, כשהם נוסעים ברכב, הילדה שלו אומרת לו: "אבא, אני רעבה".

האבא נבהל, הוא לא הבין, הרי הילדה לא אכלה מזה חודשים. הם באו הביתה,

ערכו מהר שולחן, והיא אכלה. מאותו יום היא הלכה והבריאה. הם רצו אל הבבא סאלי

 להודות לו, אבל הבבא סאלי אמר להם: "אל תגידו לי תודה רבה,

זה הכל בזכות האמונה שלכם שהאמנתם בקב"ה ולא האמנתם ברופאים,

עד כדי כך שהייתם מוכנים לעזוב את בית החולים וללכת הביתה". זה היה גודל

 הענווה שלו, הוא היה ממעיט בעצמו.‎