נס גלוי מלפני יומיים - ראתה את אביה שנפטר מתפלל ליד מיטתה

בס"ד

היולדת התאוששה לאחר חודש במצב אנוש

במהלך הלידה מרים איבדה את הכרתה, סבלה מתסחיף מי שפיר והייתה שבועיים ללא הכרה. היום היא משתחררת לביתה.

אורנית עצר, פרסום ראשון: כ"ט בניסן תשע"ד, 29/04/14 09:19

הלידה הראשונה של מרים החלה ככל הלידות, ביום שישי לפני חודש הצירים החלו ומרים בת 27 ובעלה נסעו לבית חולים איכילוב בציפייה ללידת בנם הבכור.

בעיתון ידיעות אחרונות דווח היום על הנס הרפואי של מרים. במקום לידה רגילה ומרגשת חלה הסתבכות, מרים נאבקה על חייה במשך שבועות, אך באורח נס התאוששה והיום היא אמורה להשתחרר מבית החולים לביתה, לבעלה ולבנה נתן.

"מרים התרגשה לפגוש את הילד שלו ציפתה", מספר א' בעלה. מרים קיבלה זירוז ב־4:30 לפנות בוקר, וכעבור ארבע שעות הלידה התחילה. "הייתה לחיצה ראשונה, לחיצה שנייה, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ופתאום איבדה את ההכרה. זו הייתה אחת מהתמונות הכי זוועתיות שראיתי בחיים שלי. העיניים שלה התגלגלו, וכל גופה התקשה. הרגשתי כאילו פגע בי ברק. יצאתי החוצה וצרחתי לרופא, המיילדת קראה למרדים. היו במקרה הזה הרבה ניסים. האירוע קרה בשבת בבוקר, בדיוק בהחלפת המשמרת, כך שהיו הרבה רופאים במקום. בנוסף, החדר שלה היה בדיוק מול המטבח, ובמקרה ישבו שם כמה רופאים שסיימו ניתוח והם זינקו פנימה מיד".

ד"ר שרון מסלוביץ', מנהל מיון נשים ויולדות, הוזעק לחדר וזיהה מיד שמדובר בתסחיף מי שפיר, ויחד עם מנהל יחידת התעוררות במערך ההרדמה, ד"ר אלכס זגרמן, הם העבירו את מרים לחדר הניתוח "כל שנייה נמשכה נצח", אומר א'. "צעקתי בכל הכוח לאביה, שנפטר לפני שלושה חודשים, 'גדעון, הבת שלך צריכה אותך, תגייס את כל המלאכים ותציל אותה'. כשהיא נכנסה לחדר ניתוח, צעקתי להם שיילחמו עליה כי היא חזקה והיא תחיה".

הצוות הרפואי ביצע במרים החייאה 3 פעמים ונאבק במקביל על הצלת חיי התינוק שנולד בניתוח קיסרי ואושפז בטיפול נמרץ יילודים כשהוא מונשם.

בעלה מספר, "כל האפשרויות רצו לי בראש, אבל החלטתי שאני רואה רק אחת: שאני, היא והתינוק יושבים וצוחקים ביחד על הספה בבית. האמונה והתפילה נתנו לי את הכוח". "ירדתי לבית־הכנסת, פתחתי את היכל ארון הקודש, בכיתי, התפללתי והתחננתי לקב"ה שיציל אותה".

מרים אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ כללי והייתה מחוסרת הכרה במשך שבועיים. בזמן הזה גם הכליות שלה קרסו והיא הזדקקה לדיאליזה. "כשהיא התעוררה היא שאלה איפה אבא שלה. במשך כל זמן ההרדמה היא ראתה אותו לידה, יושב ומתפלל", מספר א'. "אני לא זוכרת אפילו את הצירים, הכל נשכח ממני", מספרת מרים. "קיבלתי את החיים במתנה, לא הרבה נשים ניצלות במצבים כאלה".

"רק כשהבנתי שהיא בלי נזק מוחי, חזר לי הצבע לפנים", מספר בעלה. "לבננו קראנו נתן כי הקב"ה נתן לי אותה ואותו. הוא עשה איתנו חסד ענק".

המשפחה מודה לצוות בית־החולים ולאלפי המתפללים ומבקשת שימשיכו ויתפללו לרפואת מרים בת רבקה ולהחלמתה המהירה.