לפני מלחמת העולם השניה התאספו כל הרבנים באיזור להחליט מה לעשות, כי ראו שעומד להיות אסון ולא ידעו איך למנוע את זה. אז עשו את האספה של כל גדולי הדור, וכל אחד אמר מה שהוא חושב.
אחד אמר שצריך להגיד יותר תהלים, אחר אמר צריכים לשמור שבת יותר, השלישי אמר שצריכים לדייק יותר על כל מיני דברים אחרים, הרביעי אמר שצריכים ללמוד יותר, וכו'.
האחרון שדיבר זה היה הפונוביז'ר רב, הרב מפונביז' זצ"ל, והוא סיפר שהיתה שריפה בבית של יענקל'ה. יענקל'ה ישן בפנים. וכולם באו לראות מה קורה. האש היתה מאד גדולה, והיה מאד מסוכן, והבינו שיענקל'ה בטח נמצא בפנים.
אז התחילו להחליט מה לעשות. אז אחד אמר שהוא ילך להביא דלי, השני אמר שהוא יביא את המים וגם את הדלי, וכל אחד אמר מה שהוא עומד לעשות. אבל אחד אמר: 'מה אתם מבזבזים זמן?!', תצעק, תצעק: 'יענקל'ה תתעורר! תצא, תצא! יענקל'ה, זו סכנה! תצעק, תצעק!' יענקל'ה – הוא הסביר, זה עם ישראל שנמצא בסכנה. אבל הם ישנים. הבית בוער – אבל יענקל'ה ישן. אז מה לעשות? להתחיל להתקשקש, להגיד יותר תהילים וכו'... תצעקו! תעירו אותו! שיקום על הרגלים, ושיברח מן הסכנה! וזה המצב שלנו היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: