בס"ד
פעם הייתי בטוחה שהמושג לחזור בתשובה מצביע על חנות בגדים שנמצאת אי
שם באזור בני ברק, בואכה בית הכנסת לתפילת מנחה, וכלה בלאכול חמין בשבת.
לא שיערתי לעצמי שזאת רק הפסיעה הראשונה. לא חשבתי שהעבודה הקשה נמצאת
עוד לפני. לא תיארתי לעצמי שהעבודה האמיתית אומרת לי לצאת לחיפוש. לצאת לגלות את
האבן הכי יקרה בעולם. לגלות את הנשמה שלי.
באותם הזמנים נשגב היה מבינתי שעלי בעצם למצוא את הכנפיים העדינות שלי
ולבדוק איך זה שעד עכשיו הן שכחו להמריא. איך זה שעד עכשיו הן הסכימו להיות מונחות
על הקרקע. איך זה שלא ידעתי על קיומן.
לקח לי קצת זמן וגם כמה דמעות עד שהתחוור לי יום אחד שזה מתחיל שם.
בדיוק שם. באותו הרגע ששמתי את הכיסוי ראש. באותו הרגע ששמתי חצאית וחולצה צנועה. באותו
הרגע המסע שלי יצא לדרך.
כמה מנחם היה להבין שהמסע הזה בעצם לא נגמר בחיצוניות. המסע הזה לוקח
אותך לבדוק את גבולות היכולת הגשמית שלך. את המרחק המדויק בין השכל ללב. המסע הזה
מוציא ממך את הטוב ביותר שיש לך. את הטוב ביותר שהקדוש ברוך הוא נטע בך.
יש לי תחושה שאנחנו חסרים בהבנה שצריך לדעת ליהנות מהדרך. מה יותר
מהנה מהעובדה שאתה יודע שבסוף כל השאלות, בסוף כל הפחדים. בסופם של כל פעימות הלב
שמזכירות לך איפה בדיוק החולשות שלך, תמצא
את שאהבה נפשך. תמצא את אבא. אבא שלך. שמחכה בפתח. מחכה רק לך.
"לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". אם אתה קורא לי אומר
הקדוש ברוך הוא ואתה כל הזמן עייף, סימן שאתה לא עובד אותי נכון. אם בזמן עבודת
השם יש בנו עצבות, מן הסתם אנחנו לא עושים זאת נכון. אנחנו מפספסים נקודה עיקרית.
מפספסים את העיקר.
העיקר הוא לא לשכוח ליהנות מהתהליך. ליהנות מהאהבה האינסופית. אפילו שהאהבה
הזאת מגלמת בתוכה שוליים ברורים, אפילו שיש לה הנחיות, אפילו שיש בה מניעות שלא
תמיד נשמעות הגיוניות. בדיוק שם טמונה האהבה. מתוך הגבולות והאיסורים של החומר
אפשר למצוא את החופש שנמצא ברוח.
בכדי לגלות את היופי של המסע המופלא הזה אנו מחוייבים להיות טוטאליים.
להיכנס למים ולא להשאיר שערה אחת בחוץ. אומר הרבי מקוצק זצ"ל על הפסוק "השמר
לך מעלות להר ונגוע בקצהו". שתיזהר לך רק לקחת חלק מההר. אם עלית כבר להר. אם
עלית להר סיני, לאותו הר שקיבלנו בו את התורה. תכבוש את כולו. אל תיקח רק חלק.
הפרשנות המדהימה של הרבי מקוצק צריכה להיות נר לרגלינו. עלינו להישמר
מלקחת רק חלק מהתורה. להישמר מנגיעות חטופות פה ושם. אם כבר זכינו לצאת לדרך. כדאי
לסיים אותה. כדאי להגיע לקו הסיום אחרי שכבשנו את ההר כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: