בס"ד
לפני כמה ימים בדרכנו לבית הספר, שאלה אותי הללי מרים הקטנה,
"איך ייתכן שלקדוש ברוך הוא יש כל כך הרבה צבעים?". תפסתי את ידה והשבתי
לה שהוא זה שברא את כל הצבעים כולם. גם את התכלת, ואת הכתום, ואת הירוק. "והוא
זה שמצייר את הפרחים שיש לנו בגינה?" תלתה בי עיניים סקרניות. "כן
מתוקה, הוא הצייר של כל העולם כולו".
כשהגענו לכניסה ראיתי שהיא לא רגועה. התשובות שלי לא סיפקו אותה. "אמא,
אם הוא זה שמצייר את הפרחים והעצים, איך זה ייתכן שהוא אף פעם לא יוצא
מהקווים?". רציתי לאכול אותה באותו הרגע. לאכול כפשוטו. נתתי לה חיבוק מועך
במיוחד על התמימות שהיתה בשאלה. "נדבר על זה בבית".
ניסיתי לחשוב על השאלה של הללי ולא הבנתי כמה היא מדוייקת. איך זה
שהשאלה שלה נותנת לי מענה על כל כך הרבה שאלות אחרות. איך זה באמת שבורא עולם אף
פעם לא יוצא מהקווים. איך זה שהעולם שלו מושלם כל כך.
בזמן שתליתי כביסה ניסיתי למצוא תשובה שתניח את דעתי. או יותר נכון את
דעתה של הללי. חשבתי קצת מחוץ לקופסא והגעתי למסקנה שמילת המפתח זה שלמות. הקדוש
ברוך הוא ברא שלמות. ואני וכל אדם בעולם נכללים בקטגוריה הזאת. שלמות שנוגעת בכל
פן בחיים שלנו. שלמות שמתבטאת בחיי היומיום שלנו.
האדמו"ר מסלונים זצ"ל אמר שאתה יכול לחלוק על כל אדם בחיים
שלך. אבל על השם יתברך אסור לך לחלוק. והמשמעות של המושג לחלוק על השם, היא לא
להיות מרוצה מהדרך שהוא מנהיג אותי.
ובדיוק שם נמצאת השלמות. במקום שאני הכי לא מרוצה. שלמות שקשה לי לקבל
אותה, כי היא מכאיבה לי. כי היא מאלצת אותי להתמודד. שלמות שמגיעה מהמקום הכי
מושלם, ולא משנה כמה היא משבשת את התוכניות שלי.
איוב אמר "מבשרי אחזה אלוק". מהבשר שלי, מהכאבים שלי אני רואה
את אבא שבשמיים. מהפצעים שעדיין לא הגלידו אני מבקשת את הקירבה. זאת השלמות
בהתגלמותה.
בורא עולם לא יוצא מהקווים. נקודה. וזה אומר שכל מה שקורה לי נועד
להביא אותי למקום הכי נכון עבורי. זה אומר שכל מה שמתרחש סביבי ובתוכי בא להביא
אותי לפגישה עם זה שיודע לצייר הרבה יותר טוב ממני.
אצלו נמצאים הצבעים והגוונים שבהם אני צובעת את חיי, וממנו מגיעים הפרחים
והעצים שצומחים לי בצידי הדרך. ממלכו של עולם אני מקבלת את הכוח לצעוד למקום שלם.
למקום שבו אני אמצא את הדרך להשלים את מה שחסר לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: